מי שאיבד הבושה - איבד הכל

כשרצתה אמי מורתי, עליה השלום, להדגיש חשיבותו של נושא, בו עסקה היא, נטשה פתע פתאום הדיבור בשפה העברית, בה שלטה היא היטב עוד מהתקופה בה עברה היא הכשרה חקלאית כחלוצה בחוות חקלאית בצרפת, קודם עלייתה ארצה, במטרה להגשים הייעוד הציוני הצפוי לה - כמי שתטייב, כפועלת חקלאית, אדמת ארץ-ישראל. או אז שבה היא אל שפת ילדותה, הלא היא השפה הגרמנית, ופסקה פסוקה נחרצות - אחר הבעת דעתה העניינית על הנושא שעמד במרכז הדיון - תוך שהכריזה, כלפי עולם ועלמיא: "מי שאיבד הבושה - איבד הכל". לאחר הפסקה מתודית מרשימה, חזרה ואמרה, בגרמנית מושלמת, צחה ונוקבת, כאחת: "כן. כן. זה הוא הנושא. מי שאיבד הבושה, אבד לו הכל".

נזכרתי באירוע מכונן זה מימי ילדותי המוקדמת, כשקראתי רשימתו של עומרי אפרים ב"וינט", ממנה עולה כי מאבק בין "החברה הממשלתית לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה" לחברת "אוצר התיישבות היהודים" (אוה"ה), מונע מ-11 אלף ניצולי שואה מלקבל מענק רבעוני, שהם זכאים לקבלו. הכסף לא הועבר לניצולים בשל המחלוקת בין גופים אלה, שהגיעה לפתחו של בית המשפט. ובינתיים - בינתיים אין יכולים הניצולים לעשות שימוש בכסף זה, המגיע להם כחוק, לרכישת תרופות ולשלם עבור שימוש שוטף בחשמל, המשמש - בין היתר - לחימום בתיהם, בימי חורף קרים.

הוויכוח המתנהל בין שני גופים אלה, גרם לחברה הממשלתית לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה, לשלוח מכתבים לניצולי שואה - שעד כה קיבלו קצבה רבעונית דרכה - בהם הודע להם, כי קצבתם הרבעונית הופסקה. מצב דברים זה, גרם וממשיך לגרום לכך כי חלק ניכר מניצולי השואה שאינם זכאים לזכויות פנסיה, מתקיימים אך ורק מהקצבאות שהם מקבלים ממשרד האוצר והממשלה הגרמנית ובהיעדר העברת כספים אלה אליהם נדונים הם לחרפת רעב.

אין מדובר בסכומי עתק, אלא מדובר בקצבה רבעונית (המשולמת אחת לשלושה חודשים!), בגובה של 2,750 שקל, שמקבלים ניצולי שואה אלה מהחברה לאיתור והשבת נכסי הנספים בשואה. בחודש יולי השנה, דיווח אתר "וינט", כי חברה ממשלתית זו קיצצה - במחצית - הקצבאות שהיא מחויבת להעביר על-פי חוק לניצולי השואה, בשל מחלוקת משפטית וכספית עם חברת "אוצר התיישבות היהודים" (אוה"ה), שלטענתה מונעת ממנה לגייס הסכומים הדרושים להעברת הקצבאות. לאחרונה הודיעה החברה לניצולים אלה, שבשל התמשכות המחלוקת זו מפסיקה היא - לחלוטין - העברת הקצבאות השוטפות להם.

ובכן - חוק לחוד וביצועו, כמו-גם מימושו של חוק זה - לחוד. כך בחסות ויכוח משפטי צודק וגם/או בלתי צודק ואין הדבר מענייננו, בכל הכבוד הראוי, ואיננו נוקטים כל עמדה לגביו - נותרו 11 אלף ניצולי שואה, כאשר גם, הסכום המועט שבמועט שמדינת ישראל מחויבת בתשלום רבעוני כלפיהם, בגובה של 2750 שקל, אחת לשלושה חודשים, אינו מועבר להם, עד כה.

הלו, הלו. אתם שומעים אותנו כאן מלמטה? נא להתעורר גם במגדלי השן המשרדיים שלכם ולהתייחס - עניינית ופרטנית - למצוקתם של אנשים, בשר ודם, ששרדו שואת הנאצים ואינם מסוגלים להתמודד ולשרוד אל מול ביורוקרטיה, המוצדקת ב"מחלוקת משפטית". האם קולטים אתם אטימותכם, חרפתכם ובושתכם גם יחד בכל הכבוד הראוי, המשליכה על כל אחד ואחד מאיתנו, כיחידים, בחברה מנוכרת וחסרת רגישות? האם ברור לכם, כי בשל מחלוקת משפטית נמנע תשלום של סכום בגובה של כ-917 שקל לחודש בלבד - המשולם, אחת לשלושה חודשים, בתשלום אחד, בגובה של 2,750 שקל ל-11 אלף ניצולי שואה, שאינם מצליחים להינצל מכבלי הביורוקרטיה הישראלית ולהצליח - להתקיים בכבוד - בינינו?

אין כסף

השבוע אמורה לקיים ועדת החוקה של הכנסת, דיון שני בנושא, ביוזמת ח"כ מרב מיכאלי. "בדיון הקודם עלה שהחברה לאיתור והשבה שריינה לעצמה את כל הכספים הדרושים לתפעולה עד שנת 2017, במקום להעביר את הכסף לניצולות ולניצולים. מדובר במצב בלתי מתקבל על הדעת שחייבים למצוא לו פתרון מיידי", כתבה מיכאלי בבקשה לקיום הדיון. נציגי החברה לאיתור והשבה טוענים, שהם אינם מסוגלים לעמוד עוד ביעד הסיוע לניצולי השואה הקבוע בחוק. לטענתם, הדבר נובע ממחלוקת כלכלית עם אוה"ה, המסרבת - לכאורה - לחלק המניות שעליהן מתבסס התקציב המיועד לסייע לניצולי שואה אלה.

מתברר, כי לאחרונה מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, דיון בעתירה שהגישה החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה, הדורשת להורות ל"אוצר התיישבות היהודים" - המצויה בשליטת ההסתדרות הציונית - לחלק לבעלי מניותיה המניות, כדיבידנד. בחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה, המחזיקה כרבע ממניות אוה"ה, נטען שהסיוע לניצולי השואה מבוסס על חלוקת המניות. בכתב התביעה נטעןכי עניין לנו, בהליך דחוף נוכח מספר הניצולים, שמספרם מתמעט והולך. באוה"ה נטען - בתגובה לכך - כי החברה יכולה למכור לבדה המניות המוחזקות ברשותה.

בכתבה ב"וינט" נכתב, כי מהחברה לאיתור ולהשבת נכסים של כספי השואה נמסר בתגובה: "כ-250 מיליון שקל המיועדים לניצולי שואה בידי אוצר התיישבות היהודים וההסתדרות הציונית העולמית. לאחר שהחברה להשבה ניסתה כל הליך לקבלת שווים המלא של אחזקותיה באוה"ה, היא נאלצה לפנות לבית המשפט בדרישה מאוה"ה לשחרר את הכספים לידי החברה, כדי לסייע לניצולים שנותרו בחיים ולעשות זאת בהקדם. עמדת החברה והצורך בקבלתם לאלתר של הכספים השייכים לה נתמכת בעמדת היועץ המשפטי לממשלה. בימים אלה מתקיים ההליך המשפטי ואנו תקווה שבסופו יוכרע על העברה מיידית של הכספים לידי החברה וממנה לניצולים, בטרם יהיה מאוחר מידי".

מההסתדרות הציונית, המחזיקה בגרעין השליטה באוה"ה, נמסר בתגובה: "החברה לאיתור והשבה משתמשת בניצולי השואה כשבויים בידיה, בשעה שיש ביכולתה להעביר לניצולי השואה את קצבתם כבר אתמול בבוקר, לו רק רצתה. מדובר בהתנהלות שערורייתית והחלטה שלא תיסלח".

מה אמורים ניצולי שואה אלה לעשות בכלל התגובות של גופים מוסדים אלה? להמשיך לשבת בדירותיהם הקרות כשהם עטופים במעיליהם, כי אין להם כסף לממן הוצאות הסקה בדירותיהם? לוותר על רכישת תרופות הכרחיות שלא נכללות בסל הבריאות? מה צריך עוד לעשות כדי לקרוע מסכת האדישות, הניכור והאטימות הזו, כדי שניצולי שואה יוכלו לזכות לחיות בכבוד במדינת ישראל כל ימות השנה, במקום שניזכר בהם בהדלקת המשואות ביום העצמאות, רק אחת בשנה?


הכותב הואהשותף-המייסד של ד"ר חיים שטנגר, משרד עורכי דין ומשרדו מתמחה בתחום המשפט הפלילי, דינימעצרים, כמו-גם בתחומי המשפט העסקי, דיני חברות, פירוקים ופשיטות-רגל, דיני ירושות וסכסוכים עסקיים-משפחתיים ודינימשפחה, כמו-גם בהופעות בבג"ץ ובענייני עתירות מנהליות, קניין רוחניומקרקעין. ד"ר חיים שטנגר, אינו עובד במקצועו, במהלך השנה הקרובה ובמקומו עובדים - בתקופה זו - עורכי הדין אורי פנטילט וארנון שצמן.