בדרך-כלל מגיעות ברכות למי שזוכה בפרס על "מפעל חיים". אבל כדאי לבדוק מדוע ועל מה החליטה אגודת העיתונאים להעניק פרס לעיתונאית "ידיעות"
סימה קדמון. לא דבר קל ערך הוא לחפש בנרות מדוע ועל מה זכתה גברת קדמון בפרס - שימו לב לנימוקים: "בשנה זו (שנת בחירות) בלטה קדמון עם ניתוחים מבריקים ומחכימים של מערכת הבחירות ותוצאותיהן". אין ספק שיש לחברי ועדת הפרס הומור.
הנה כמה דוגמיות משובבות נפש: בראשית דצמבר, כשהחלה מערכת הבחירות המתיקה קדמון סוד עם קוראיה: כדאי לשים לב לליברמן. "יותר ויותר נראה שהוא ממצב עצמו כמועמד ריאלי לראשות ה
ממשלה... הוא אף עשוי לבנות ראשות ממשלה ברוטציה". שבוע אחר כך התנבאה: "אם המגמה שהתחילה מאז צוק איתן תימשך, הליכוד יכול להגיע גם ל-15 מנדטים" ו"לאבד את הבכורה בגוש הימין". היא הזהירה אותנו שש"ס עומדת להיעלם מהמפה הפוליטית.
בראשית ינואר הקדימה קדמון את
יאיר גרבוז בנאצותיו, שעה שתהתה "תחת איזו הגדרה פסיכולוגית ניתן להכניס התנהגות של מדינה שבחרה באיש הזה (נתניהו) לעמוד בראשה?" ועוד תיארה את נתניהו כ"סוחר נוכל שעומד בקרן רחוב ומוכר שעון מזויף לעוברי אורח תמימים". גרבוז כנראה קרא אותה ובאותו ערב גירבז את כולנו לדעת.
היא התמוגגה למראה הרשימה שרקח ליברמן: "בלי שמיר, בלי אהרונוביץ', בלי קירשנבאום; יש להוסיף כמה נשים, כמה צעירים וקורט של עיתונאי סלב - והנה לכם קדירה משובחת". שבוע עבר וקדמון התגוללה על "הפריבילגיה שיש לראשי המפלגות לשריין מועמדים מטעמם... אנשים ראויים שהשקיעו מיטב שנותיהם בתרומה לציבור... ואז מגיע ראש הרשימה עם איזה כוכב טלוויזיה". לא ליברמן זרק את הראויים? מה פתאום, קדמון התכוונה ל
נפתלי בנט ולסיפור אוחנה.
חודש אחר כך הרעידה נביאת הזעם לבבות כשחזתה "שגיאה ענקית" במטה הליכוד, "שיכולה להפוך לקטסטרופה" - אל תעצרו את נשימתכם;
אלי מויאל קיבל מכתב הפסקת חברות בתנועה.
בראשית מרס סיפרה קדמון על התבוסה הממשמשת ובאה ואפילו הביאה הוכחה לשיטתה:
גדעון סער התגייס לעזור לליכוד. מספר ימים לפני הבחירות אספה קדמון את כל אוצר הדימויים השלילי: "
מפלגת השלטון במומנטום שלילי... תחושה קשה... ריח של כישלון... חוסר עניין, חוסר התלהבות... הזיק בעיניים כבה... דכדוך... זה נגמר". אם זה לא הספיק להכניסנו למקלטים, סיפרה כלת הפרס שנתניהו "הוא כבר לא נכס; הוא נטל. עכשיו זה הליכוד שמחזיק את נתניהו, לא ההפך".
אגב נתניהו, עברתי על עשרות מאמרים של קדמון רק מהחודשים האחרונים שלפני הבחירות - חייזר שנדרש רק למאמריה היה מתרשם שהדלק המניע את פרשנותה הוא שנאה קמאית לנתניהו שהיטתה את הכף נגד שיפוט שפוי של המציאות. לכן כשלה הנביאה בהבחנותיה, מה שלא מנע ממנה לקבל על כך פרס.
בראשית שבוע הבחירות פיקפקה הפרשנית בתועלת של העצרת הגדולה בכיכר רבין להטות את הכף לטובת נתניהו וביום הבחירות דחקה בקוראיה להצביע למישהו שפוי, שיחזיר לנו סוף-סוף את הנורמליות. באמת שאינני מבין את הזעם על ענת וקסמן או
אלונה קמחי - האחת עשתה זאת בתשובה לשאלה והאחרת - ברשומה בפייסבוק. קדמון ויקסמנה וקימחה אותנו בקביעות במשך שנים מעל דפי העיתון שפעם הייתה לו מדינה.
אל מול "הרגישות והספקנות", שגם בעטיין קיבלה הקדמונית פרס, קשה לשכוח את מאמרה האכזרי מראשית ההינתקות: "מהיום בבוקר צריך לבנו להיות גס במראות שמגיעים אלינו מחבל עזה, [על] דמעותינו להתייבש נוכח צער המפונים... מי שחושב שמאות האנשים... בוכים על ביתם - טועה טעות גדולה... [הם] בוכים... על אדנותם... על שליטתם".
אז מה, פרס על מפעל חיים? תמהני.
