סופרים וסופרים, קהל שוחרי ספרות,
ערב טוב לכולם.
בספרו "עד הנה" כותב ש"י עגנון: "בדורנו העיתון הוא קוטב החיים, שכל החיים גלולים לתוך העיתון" (שם, עמוד צ"ד).
כתב העת של יאיר בן חיים "המסדרון" - קם כדי להיות מסדרון ליוצרים רבים, נתיב שבו ניתן יהיה לפגוש הן יוצרים ותיקים והן יוצרים חדשים. כתב עת ועיתון הם חלק מן הזמן, מבשרי הזמן, הם מבטאים את רוח התקופה - ובד בְּבד מעצבים אותה.
המגוון של כתב העת המסדרון מעיד על כוונה מבורֶכת לאַפשר דיאלוג בין יוצרים, דיאלוג בין שירים, בין אמנות לספרות.
המבוא לכתב העת משקף את ה"אני מאמין" של יאיר בן חיים העורך. בדבריו במבוא הוא שם דגש להצגת האמן הישראלי בני אפרת,לתערוכת היחיד שלו ולמיצב שלו "היונה, קיץ 2062". תמונה זו אכן מעטרת את שער הגיליון.
חשוב ליאיר בן חיים להבליט במבוא שלו מדורים מיוחדים, כמו הראיון האישי של אורה עשהאל עם הסופר מאיר עוזיאל וספרו החדש "איש הישר בעיניו". לבן חיים מחויבות לדו שיח בין אומנויות, והוא מקדיש מקום להצגה של האמנית הישראלית הרב-תחומית, רינת יצחק - וכך לשירה של משוררים זרים, והדגש בחוברת לשיריה של המשוררת הפולניה קריסטינה לנקובסקה. את המבוא שלו חותם בן חיים במילים לזכר המשורר שפי שפס, שנפטר ממחלקת הסרטן, לאחר מאבק של שנים.
המבוא פותח צוהר לכל החוברת המרתקת: 'המסדרון' יוצר נתיב של מסדרון לכל כתבי העת הספרותיים מאז החל היישוב העברי. אל נשכח, שזו הייתה הדרך שבה הלך גל הסופרים לפני המחנה: משמרת הסופרים של אותם ימים הקימה כתבי עת, הקימה הוצאות לאור, סופרים ביטאו מציאות ועיצבו מציאות. זו הייתה עונת האביב, האביב של הקמת היישוב העברי. הספרות ותחיית הלשון העברית היו הלב של השיבה הביתה.
היום במבט לאחור כשאנו בוחנים את כתבי העת הספרותיים שיצאו לאור החל מתקופת ההשכלה, אנו יודעים שניחוח התקופה משתמר בכתבי העת הספרותיים. הדברים הנכתבים על-ידי הסופרים והמשוררים נותנים אספקלריא ססגונית לחיים בתקופה שבה נכתבו. כתבי העת הספרותיים נולדו עם תחיית העברית וכמובן התחייה הלאומית.
בארץ ישראל החלה להתפתח עיתונות עברית במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, בעקבות העיתונות העברית שכבר פרחה בגולה. העיתונים העבריים הראשונים שקמו בארץ היו הלבנון והחבצלת בשנת 1863.
מקום של כבוד שמור לכתבי העת של אליעזר בן יהודה. וכמובן, מפנה חשוב היה בימי העלייה השנייה עם צאת כתבי העת
הפועל הצעיר, והאחדות. פעיל מרכזי בהפועל הצעיר היה ישראל כהן, שהיה לימים יו"ר אגודת הסופרים העברים, והוא אביהן של נורית גוברין וחגית הלפרין. בכתב עת 'האחדות' יש דמות מרכזית - דמותו של הסופר יוסף חיים ברנר, וביטאון זה יצא לאור בירושלים.
כתבי עת ספרותיים היו תמיד חממה לגילוי של סופרים חדשים ולא רק יבמה לפרסום סופרים ידועים, שהם הזרם המרכזי. זו גם רוחו של המסדרון.
אנו משיקים את המסדרון וזוכרים חבלי לידה של כתבי עת: אנו יודעים כמה קשה להוציא כתבי עת לאור, כמה נתון גורלם על כף המאזניים.
על-פי שני העותקים הראשונים של כתב העת 'המסדרון', אנו חשים בתנופה האדירה ובמשב הרוח שיש מעבר לדפיו. לכתב העת הזה יש ראייה רחבה ותפיסת עולם, שהנחתה בשעתו את חיים נחמן ביאליק בבואו לייסד את 'מאזניים'.
בנאומו של חיים נחמן ביאליק לפני ועידת הסופרים בשנת תרפ"ז הוא ביטא את הכמיהה לחדש את היצירה העברית, כדי להעניק חיים לספרות העברית, וכך ראה בלשונו הציורית קשר בין הקציר לבין האסיף: "בשעה זו, אחרי הקציר הזה, עדיין קמה מלאה עומדת בשדותינו...אני מדבר על אותו הדור הצעיר, על תלמידי אחד-העם או בני הדור הצעיר ממנו, אשר פרחו ושגשגו לעינינו, והננו רואים אותם בעצם כוחם, נושאים לנו את פריָם".
מי שקורא בכתב העת 'המסדרון' מופתע מאיכות השירים הטובה, מן העיצוב הגראפי רב התעוזה - ובעיקר ממתן אלומת אור מיוחדת ליוצרים צעירים, חדשים, אלמוניים. ליאיר בן חיים יש תושייה ועוז רוח להעלות על המפה משוררים ויוצרים שלא הכרנו, לחשוף אמנים שיש להם תפיסת עולם מאוד מקורית בפיסול ובמיצבים אמנותיים. החשיפה המיוחדת של מאיר עוזיאל האירה לנו יוצר מיוחד, שעד כה הכרנו רק פן אחד שלו כעיתונאי וסטיריקן.
נורית גוברין אכן צדקה, כאשר כתבה בכתב העת האחרון, שיש בהופעת כתב העת ובמניפסט של יאיר בן חיים, סוג של הכָּרה בַּדרך שבה פעלה כחוקרת. נורית ידעה תמיד לתת בימה ליוצרים רבים, שמשום מה נשכחו, למרות איכותם הספרותית הטובה.
הגלריה הנרחבת של היוצרים באכסניה החמה של המסדרון, יש בה כדי לקחת אותנו לשבילים שונים: לא רק יצירה שמבטאת את החוויה הישראלית העכשווית, אלא גם יצירות שמבקשות ליצור קשר עם זיכרון הדורות. הגיליונות הבאים של המסדרון יוכיחו שיש לכתב עת זה יכולת לחבר בין זרמים שונים ובד בבד לפרוץ שביל ליוצרים פורצי דרך. בן חיים העורך כתב לאחרונה ספר שיש בו תעוזה שירית, מקוריות יוצאת דופן - ופרסמתי מאמר מיוחד על הגוון הפוסט מודרניסטי של שיריו.
נקווה, שבכתבי העת הבאים נמצא גם פינה ליוצרים נשכחים וטובים, שנוכל להתבשם מיצירה שלא נס ליחה. על נטייתנו לשכוח יוצרים טובים כתבה נורית גוברין בכרכי המחקר שלה "קריאת הדורות": "חרב השִכחה מאיימת כמעט על כל הספרות העברית, לרבות זו הישראלית. מרבית הסופרים שייכים למשפחה המפוארת, משפחת הנשכחים".
ברכה מיוחדת לטל איפרגן, שזוכה לאלומת אור חזקה על ספר שירים חדש "קינת הטל". כאשר קוראים בשירים בכתב העת הזה, מבינים מה הכוח של אותם רגעים גנובים עליהם כותבת טל איפרגן, רגעים שלוקחים אותנו למחוזות אחרים.
כותבת טל:
"לא רציתי למהֵר את הרגע הזה,
אחר כך הגיעו רגעים גנוּבים,
ולחישוֹת שרק שנינו ידענו".
מים גנובים ימתָּקו, וכך גם אותם רגעי זמן נדירים, שנחשפים בשירים לאורך כתב העת. במקום אותו מיתוס ידוע של הזקנה במסדרון, אנו מגלים משבי רוח ספרותיים שממלאים אותנו חדווה.
בכתב העת שלו חשף בפנינו יאיר בן חיים סופת יצירה רעננה. נקווה, שיאיר בן חיים ימשיך להאיר לנו גוונים שונים של הספרות העברית, יציג בפנינו שחקנים שמבטאים זרמים שונים - יְשַׂחקו כולם לפנינו על בימת כתב העת שלו.
יאיר,
זו תהיה תרומתך הצנועה לתת כבוד לרוח ולתוכן, זו תרומתך לכוח של הספרות ושל כתבי העת לעצב זהות ייחודית. זהות שבה אותו רב שיח בין יצירות ויוצרים - הוא שייתן חלקו בבניית הספרות העברית בנתיבי המחר.
