בשבוע שעבר הודיע שר התחבורה ישראל כץ כי בישיבת הממשלה שהתקיימה ביום ראשון שעבר (1.11.15)התקבלה הצעתו, לפיה ברכבים שיוצרו משנת 2000 ואילך יותקנו, במימון המדינה, מערכות בטיחות. לכאורה זה נשמע רעיון טוב, אך גם מאחורי רעיון זה מסתתרים מספר דברים.
תקציר האירועים
בשבוע שעבר דנה הממשלה בהצעת שר התחבורה, לפיה ברכבים שיוצרו משנת 2000 ואילך יתקינו הנהגים מערכות בטיחות אשר יזהירו את הנהגים מפני מצבים חריגים בנהיגה כגון: סטייה מנתיב, אי-שמירת מרחק לפנים ונוכחות הולכי-רגל.
הסיבה להצעה זו היא מחקר שערך
משרד התחבורה האמריקני, שהראה כי 93% מתאונות הדרכים נגרמות כתוצאה מן הגורם האנושי, וכי הימצאותה של מערכת זו ברכב עשויה למנוע מהנהג לאיבוד ריכוז בנהיגה.
בנוסף, רכבים שבהם מותקנות מערכות בטיחות זוכים לציון גבוה במבחני ריסוק אירופיים.
המצב כיום
הנתונים מראים כי משנת 2014 הותקנו כארבעים אלף מערכות בטיחות, וכתוצאה מכך, ככל הנראה, נמנעו תאונות דרכים רבות. המדינה נותנת הנחה של כ-2,200 שקלים לנהג הבוחר להתקין מערכת בטיחות ברכב חדש, אך מה קורה במצב בו לאדם אין כסף להתקין מערכת זו?
נכון לעכשיו, מחייב השר כץ נהגי משאיות ונהגי אוטובוס שבהם קיימים מערכות משופרות להתקין את המערכת, בעוד נהגי רכב פרטי יוכלו לבחור האם להתקין מערכת זו, אם לאו.
הטבות לנהגים שיתקינו את המערכת במכוניתם
כדי לתמרץ את הנהגים להתקן מערכות אלו במכוניותיהם רצוי שמשרדי האוצר והתחבורה יוזילו את אגרת הרישוי, את מחיר הביטוח, ואת אגרת הטסט למי שיתקין ברכבו את המערכת.
כיום, לא כל חברות הביטוח מעניקות לנהגים הנחה על התקנת המערכת.
כך, למשל, חברות הביטוח "הראל" ו"שומרה" מוזילות את הביטוח המקיף ואת ביטוח החובה למי שמתקין מערכות אלו, בעוד שאר חברות הביטוח מוזילות רק את הביטוח המקיף.
הגיע הזמן שהמדינה תתן שירות טוב לאזרחיה, מהתחלה ועד הסוף, ללא קיצורי-דרך באמצע.
