"דודי ירד לגנו ללקוט שושנים", אומר הזוהר הקדוש על הפסוק הזה, שלפעמים ה' יתברך יורד לגנו הכונה לעם ישראל "ללקוט שושנים...". פתח רבי יוסי ואמר דודי ירד לגנו לערוגת הבשם וגו'. לגנו, זו כנסת ישראל לפי שהיא ערוגת הבשם, שהיא נכללת מכל מיני בשמים וריחות טובים של עולם הבא. בשעה שהקב"ה יורד לגן הזה (של העדן) כל אותן נשמות הצדיקים שמתעטרות שם כלן נותנות ריח טוב, ככתוב וריח שמניך טובים, מכל בשמים, אלו הן נשמות הצדיקים. אמר רבי יצחק כל אותן נשמות הצדיקים שהיו בעולם הזה, וכל אותן נשמות העתידות לרדת לעולם הזה, כולן בגן אשר בארץ החיים קיימות באותה דמות וצורה שהיו קיימות בעולם הזה, וסוד נסתר הזה נמסר לחכמים: (ז"ג שמות יא.) ושוב, ירד דודי לגנו ושוב לקט שושנים.
בַּת-עַמִּי חִגְרִי-שָׂק, וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר (ירמיהו ו:כו), כי בראש כל חוצות נשפך דמם של יודעי ספר. אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ, מִסְפַּד תַּמְרוּרִים:(שם), על הלקח ממנו איש שיבה וחייל בצבא, אנשי מעלה, בת ישראל ובחורים. בשבוע שעבר באבחות הלהבים ובצרור יריות עלו השמימה קדושים וטהורים כזהר הרקיע מאירים ומזהירים. והיום, יום ראשון לפרשת וישלח, נשלח שוב להב סכין המרצח אל בת ישראל קדושה. ועַל זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים, סִפְדוּ וְהֵילִילוּ". מֵעַי מֵעַי אֹחִילָה קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי, לִבִּי לֹא אַחֲרִשׁ: כִּי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי, תְּרוּעַת מִלְחָמָה: שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא כִּי שֻׁדְּדָה כָּל הָאָרֶץ: פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי רֶגַע יְרִיעֹתָי: עַד מָתַי? אֶרְאֶה נֵּס אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר. (ירמיהו:ד) מַבְלִיגִיתִי, עֲלֵי יָגוֹן; עָלַי, לִבִּי דַוָּי(שם ח:יח) תפילה לא-ל שדי שיאמר לצרותינו די. "הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה; וְאֶל-הַחֲכָמוֹת שִׁלְחוּ, וְתָבוֹאנָה וּתְמַהֵרְנָה, וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי; וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה, וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ-מָיִם.(שם ט:טז-יז) אוי לנו כי לקינו בכפל כפליים.
גיס חמישי
כמאמינים בני מאמינים, מהצד האמוני, אין צורך להרחיב כי אכן, מי יעמוד בסוד ה'. מהצד האנושי "הארץ נתן לבני אדם", המצב אינו מאפשר הבלגה או אי-אלו פשרות, כי "צופה רשע לצדיק ומבקש המיתו"- כפשוטו. "עת צרה היא ליעקב", כ"ִּי בְתַחְבֻּלוֹת, תַּעֲשֶׂה-לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה, בְּרֹב יוֹעֵץ" ).משלי כד:ו) "וממנה ייושע". מאותה הצרה הצרורה תצא הישועה. ונאמר שוב ושוב השכם והערב, עם כל הצער שבלב, עד אשר תלאנה הידים מכתוב ויחר הגרון מזעוק על הפשע להביא לשורות הכנסת אנשי גיס חמישי כדמות עוכרי ישראל ודורשי רעתו. כאלה אשר למדו את מוצאיו ומבואותיו של המוסד אשר בשם "כנסת ישראל" יקרא.
המוסד הזה אשר אימץ לעצמו, בהנהגת היועץ המשפחתי לממשלה את מדיניות ה"שב ואל תעשה", רואה מיום ליום איך המצב יורד מדחי אל דחי. ואם תאמר הרי עושים, וימלאו פיהם רינה ויאמרו שהרי שינו נהלים הרי פה והרי שם. "יתוש קדמך" - כבר קדמוך רשעים אשר ידעו ויודעים, חינכו ומחנכים, מעודדים ומאיצים ובתחכום רב מערימים על כל צעד, ואורבים על כל שעל. והשטן עומד ומחייך לו מלא שיניו ומתריס כנגדנו בחרמשו הארור והמורם. וכי מקרה הוא שרופאי השטן לא נזדעקו לקול זעקת הפצועים ברחוב הגיא? וכי מקרה הוא שהאמבולנס של ה"סהר האדום" לא הושיט עזרה לפצועים?
החישוב מזעזע ומקפיא דם. ולטענה אף הם ישיבו אמריהם: "התיזו עלינו תרסיס פלפל", "הפריעו לנו בעבודה", "לא נתנו לנו...". וכי מישהו התיז פלפל ברחוב הגיא? וכי עצרו לקול עשרות רבות של פצועים? הרי ידוע ומפורסם שהם עומדים הכן "בהיכון" מאחורי מיידי האבנים כמטחווי קשת, ופורשים מכשולים ורשת, מדי יום ובנפול אחד מהצעירים,
חיש קל יטוסו באמבולנסים, וירימו קול צפירה ואזעקה להושיט את העזרה הדרושה. הו! התמימות הקדושה! הו! הצביעות הנדושה!
חוקה בינלאומית
את זרועות התמנון הם פרשו לכל עבר. תמצאם במסעדות, בשכנות לבתי כנסת. תמצאם בתחנות הדלק סמוך לעורקי תחבורה ראשיים. תמצאם באוטובוסים ובמוניות, בטרקטורים ובמשאיות. הָרֶשַּׁע והאכזריות אורבים בכל פינה לעוד ועוד קורבנות. טוב אמר ראש הממשלה, וטוב מאוחר מלא כלום, לחקור את דרכיהם של המסיתים ולדבר אתם משפט.
המסית והמדיח כבר מאז ומני קדם אחת דתו. לא יועילו כל הסברים וכל אשר יביא אתו. יהא זה עורך דין ממולח או בעל ממון עם כיס מנופח. יהא זה "חוקה בינלאומית" או איזו עילה נושנה של אמירה גזענית. כבר ידענו רבות על הגישה הבינלאומית, אין מתחרה להם בשנאתם התהומית. ההבדל הוא שבצוק העתים, מאמירה גזענית לא מתים. במקרה הטוב היא עילה למלא דוח משטרה... ואם יתנו, יהיה אפשר לקרוא ולהגיע לפשרה. אין צורך להכביר בקללות ולא לגרום לרוח סערה. לא ננבור בארכיוני העבר לדעת את אשר ארע מכבר. הכל מתגמד ליללות המלחמה וצעקות "אללה אואכבאר!".
מנהמת הלב הרותח והדורש נקמה. אשלח מכאן מילות תקוה ונחמה. עת העולם נתון באנדרלמוסיה שסופה אינו רואה. אין אנו כצאן אשר אין להם רועה. נגביר את אחדות עם ישראל כל אחד בדרכו שלו ונתפלל כולנו למי שהשלום שלו. ובברכת מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין בינינו וביניכם אהבה ואחוה, שלום ורעות." אָב הָרַחֲמִים. הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים וְיִזְכּור בְּרִית אֵיתָנִים. וְיַצִּיל נַפְשׁותֵינוּ מִן הַשָּׁעות הָרָעות (מן התפילה). אמן.
