כעת הוא הזמן המתאים לשנות את "כללי המשחק" עם המחבלים הפלשתינים ושולחיהם. הפונדמנטליסטים שתקפו את המערב ומן הסתם ממשיכים בכוונתם לתקוף, מאפשרים למקבלי ההחלטות אצלנו להתאים את "כללי המשחק" למציאות המתחייבת לאור גל הטרור בו אני נמצאים בחודשים האחרונים. התרבות הביטחונית משתקפת באי הבנת המציאות החדשה, מצב זה חייב להשתנות.
אזרחי המדינה ממשיכים להיפגע מטרור המחבלים הפלשתינים בכל מקום, אין הטרוריסטים מבחינים במי הם פוגעים ואת מי הם רוצחים, אלו יכולים להיות נשים, ילדים, זקנים, חפים מפשע. כל אחד או אחת לגיטימי בעיניהם. הטרור משתולל בכל מקום, ביהודה ושומרון וברחבי המדינה.
לממשלה לצבא ולגורמי הביטחון האחרים, אין מענה, למעשה הם כמעט משותקים. רצים אחרי האירועים, עוסקים בהתגוננות במקום לייצר דפוסי פעולה חדשים, מקוריים, לא שגרתיים ולא כאלו שהם מכירים ורגילים ובמידה מסוימת אף נוחים להם. יש צורך בחשיבה חדשה ובדרכי פעולה שיביאו לידי ביטוי יוזמה, תעוזה והתקפיות בדרכים לא שגרתיות. "כללי המשחק" חייבים להשתנות, "הקוד האתי" שניסח פרופ' אסא כשר (1994), מוכרח להתעדכן. בהתאם גם החוקים. על מערכת המשפט הצבאית והאזרחית לשתף פעולה לאור צורכי השעה. יש לנו לוחמים חדורי מוטיבציה ורוח לחימה, מוכנים להקריב הכל למען הגנת העם והמדינה. יש לאפשר להם להילחם בארגוני הטרור בשיטות, בכלים ובאמצעים רלוונטיים. לאזרחי המדינה מגיע ביטחון טוב יותר.
אמנות ז'נבה ועיקרי המשפט הבינלאומי שנוסחו וגובשו בעשרות השנים האחרונות ובעיקר בתום מלחמות העולם, נמצאו כלא עונים על צרכי המלחמות הא סימטריות של השנים האחרונות. מצד אחד ארצות המערב ובכלל זה ישראל מקפידות על החוק הבינלאומי ואמנות ז'נבה ומאידך ארגוני הטרור לועגים להם ואין הם מתחשבים בהם כלל ועיקר. מצב זה מוכרח להשתנות. על המערב ובכלל זה ישראל ליזום שינוי של החוק הבינלאומי והתאמתו למציאות העכשווית.
מוכרחים לנצח את הטרור ולא להתכופף ולהתקפל בפניו כפי שקרה לנו:
- ב"אינתיפאדה הראשונה" שהולידה את הסכמי אוסלו (1993) האומללים שבעקבותם נרצחו מעל 1500 ישראלים ונפצעו מעל 5000.
- הבריחה מלבנון ב-2000, בעקבות פעולותיהם האפקטיביות של מחבלי "החיזבאלה" כנגד צה"ל ורצועת הביטחון. תופעה שייצרה את המוטיבציה ואת ההבנה אצל הפלשתינים שזה הזמן לפתוח ב"אינתיפאדה השנייה" באותה שנה (אל-אקצה).
- הנסיגה החד-צדדית היזומה על-ידי שרון מרצועת עזה וצפון השומרון ב 2005, שהביאה את הפלשתינים לתובנה שהם יכולים לנצח את ישראל בכוח הזרוע. ישראל מאז 2005 נזקקה לשלושה מבצעים "לייט": "עופרת יצוקה" (2008 - 2009), "עמוד ענן" (2012) ו"צוק איתן" (2014).
למעשה תנועת החמאס שמרה על כוחה הצבאי ומן הסתם אף הגבירה אותו בתקופה האחרונה.
כך קרה גם לאמריקנים ולרוסים:
- בין הצפון הקומוניסטי וארגון "וייטקונג" לבין צבאות דרום וייטנאם וארצות הברית. במלחמה הבלתי סימטרית הזאת, שבה הקומוניסטים לחמו בעיקר לוחמה זעירה, הובסה ארצות הברית וברחה מווייטנאם ב 1975. הקומוניסטים השתלטו על כל הארץ.
- בדצמבר 1979 פלשו הסובייטים לאפגניסטן המוסלמית, למנוע את קריסת המשטר הקומוניסטי שם. מורדים אפגניים ומתנדבים מוסלמים מכל העולם לחמו בסובייטים. המורדים הפעילו לוחמת גרילה וטרור, ואחרי עשר שנים ברחו הסובייטים משם.
- בעקבות פיגועי אל-קאעידה בניו-יורק, ב-11 בנובמבר 2001, תקפו האמריקנים את אפגניסטן וכבשו אותה, אך הסתבכו במלחמה ארוכה הנמשכת עד היום, וידם במלחמה הזאת היא על התחתונה.
- כעבור שנתיים תקפו האמריקנים את עירק, כבשו אותה, הרגו את סדאם חוסיין, אך שוב כשלו במלחמה לא סימטרית. פועל יוצא מפירוק עירק ויציאת אמריקה, בשנת 2003 הוקם ארגון המדינה האסלמית - דאעש, שהצטרף לאל-קאידה, וב-2014 פרש ממנה. מטרת דאעש היא להקים ח'ליפות איסלאמית עולמית.
המסקנה העולה מכישלונות אלו שלנו ושל ארצות הברית ורוסיה, במלחמות שהוזכרו וחוסר האפקטיביות של מלחמת ה"לייט" שלהן עם מדינות הקואליציה בימים אלו נגד החליפות האסלמית, היא, שיש להתאים את דרכי הפעולה כנגד האויב הנחוש, שאינו בוחל בשום אמצעים להשיג את מטרותיו. מה שהיה נכון במלחמה הקונבנציונאלית של מדינה נגד מדינה וצבא מול צבא, אינו מתאים ללחימה של מדינה נגד ארגון טרור. יש להתאים את הכלים והאמצעים ובהתאם לעדכן את החוק הבינלאומי שכולם במערב ובישראל מקפידים כל כך לפעול על פיו.
ההתקפה האחרונה של מחבלי דאעש את הצרפתים וההבנה של המערב שכוונותיהם של מנהיגי החליפות האסלמית בהנהגת אל בגדדי, רציניות, מחייבת את מקבלי ההחלטות באירופה ואמריקה לשנות את הגישה כנגד האסלם הקיצוני הפונדמנטליסטי.
כל זמן שרק ישראל התמודדה עם הטרור, יכלו במערב להביט מהצד, כיום עם הגיע לטרור לבתיהם, יש להניח שהם יתעשתו ויבקשו להתאים את שיטות הלחימה, כלי המלחמה והאמצעים להתמודדות עם המציאות החדשה שטפחה על פניהם. כמו גם שינוי החוק הבינלאומי והתאמתו למצב החדש. שינויים אלו אם וכאשר יקרו, יסייעו רבות גם ללוחמי צה"ל ולמקבלי ההחלטות במדינה, בלחימה היומיומית נגד המחבלים הפלשתינים. לישראל ככל הנראה צפויות עוד שנים רבות של עימות אלים עם שכנינו הערבים.
בניגוד למערב הרחוק אלפי קילומטרים מהמזרח התיכון, אנחנו כאן בסמיכות גדולה לבעיה. מסביבנו וגם בתוכנו ים מוסלמי, חלקם קיצוני פונדמנטליסטי. כשאנחנו חוגגים עצמאות, הם מבכים את הנכבה! מאז תחילת המפעל הציוני בארץ ישראל, עושים הפלשתינים את כל שלאל ידם לפגוע בנו. תחילה בניצוחו של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני, לאחר מכן בהנהגת ערפאת, כיום זהו אבו מאזן ומנהיגי החמאס המובילים את בני עמם במלחמתם בנו. כל הניסיונות והתוכניות להגיע להבנות והסכמים ביננו לבין הפלשתינים כשלו. ובכלל זה, הצעת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, הסכמי אוסלו ב 1993, קמפ דיוויד של ברק ב 2000 ואנפוליס של אולמרט ב 2007.
העניין הוא לא "השטחים", מדובר בכל מדינת ישראל. הם רוצים את הכל. "שתי מדינות לשני עמים" זוהי רק סיסמה ותו לא. כ-700000 ערבים הפכו לפליטים ב 1948. מספרם כיום עומד על 4, 5, 6 מיליון נפש, תלוי מי סופר. אוכלוסיית זו, הנה היחידה בהיסטוריה ששמרה על זהותה ההכרתית והפיזית במחנות פליטים מאז ועד היום. לאונרא המשלם את מחייתם, אין אח ורע בעולם. דורות על גבי דורות מאז 1948, הם מחזיקים את מפתחות בתיהם בכפרים שנעזבו על-ידי אבותיהם ב 1948. הפליטים ומנהיגיהם אינם מתכוונים לוותר על "זכות השיבה" לסידנא עלי (הרצליה), שייך מונס, אלמנשיה, סומיל (ת"א), כפר סאבא (כפר סבא), פג'ה (פ-ת) ועוד מאות מקומות!
אין מנהיג פלשתיני, שיוותר על זכות שיבת הפליטים לכפרם ולאדמתם. כדאי לקרוא את "אמנת החמאס" מיום 18 באוגוסט 1988 - בין היתר מופיע בה המשפט: "דרכה של תנועת חמאס היא דרך האיסלאם, שטח ארץ ישראל ("פלשתין") מוצג כשטח דאר אל-איסלאם, הקדש דתי. הקמת מדינה פלשתינית איסלאמית תאוקרטית בשטחי ארץ ישראל". (אין מקום למדינת ישראל). ולעיין ב "תורת השלבים" של הפתח, כדי להבין זאת.
ב-13 בספטמבר 1993 - ביום חתימת הסכמי אוסלו, בנאום מוקלט מראש ששודר בטלוויזיה הירדנית הודיע ערפאת לעם הפלשתיני כי "הצהרת העקרונות" אינה אלא חלק מיישום "אסטרטגית השלבים" של אש"ף. בנאומים פומביים השווה ערפאת את הסכמי אוסלו להסכם חודיבייה מספר פעמים (ביוהנסבורג ב-1994 ובקהיר ב-1995), כמו-כן בנאום סטוקהולם ב-1996, אמר לשגרירי מדינות ערב: "אנחנו מתכננים לסלק את מדינת ישראל ולייסד מדינה פלשתינית טהורה. אנחנו נמאיס את החיים על היהודים בלוחמה פסיכולוגית ובהתפוצצות אוכלוסין. יהודים לא ירצו לחיות בקרבנו ".
מי שחושב שהוא ימסור את "השטחים" לפתח והחמאס ויחיה בשקט ובשלווה ב"מדינת ת"א", אינו קורא נכון את המציאות. הטרור המשתולל היום ברחבי המדינה, הנו כאין וכאפס למה שצפוי להיות במידה ונחזור על הטעות של היציאה מרצועת עזה וצפון השומרון. הישובים הישראלים ברחבי יהודה ושומרון ושכונותיה של העיר ירושלים שהוקמו לאחר מלחמת ששת הימים ב 1967, מהווים רצועת הביטחון. בזכות "המתנחלים" וצה"ל, נוצרה רצועת הגנה המאפשרת חיים סבירים במדינה, המראות ונחיתות בנתב"ג.
לסיכום, פתרון מדיני לא נראה ריאלי במחוזותינו. מכאן שנכונו לנו עד שנים רבות של עימות אלים עם שכנינו הפלשתינים. מחובתם של האנליסטים בזרועות הביטחון להגדיר את הבעיה תוך התייחסות ספציפית לגל הטרור הנוכחי, להמשיג את התופעות המתרחשות עלינו חדשים לבקרים ולפתח תשובות ופתרונות שיתאימו למציאות החדשה. במקביל על המשפטנים להתאים את הכלים שיאפשרו לכוחות הביטחון לבצע את העבודה. מדינת ישראל חייבת לספק ביטחון מרבי לאזרחיה וביכולתה לעשות זאת.
