כאב לי לראות את שרת הקליטה לשעבר,
סופה לנדבר, מעלה בעיה כאובה של ילדה אחת בעיר פתח תקוה בפני מליאה כמעט ריקה של כנסת ישראל.
שר החינוך בחר להעדר ממליאת הכנסת, כאשר שתי חברות כנסת יוצאות חבר העמים העלו את צעקתה של ילדה בת תשע, תלמידה בכתה ד' מבית הספר הממלכתי "קיבוץ גלויות" בפתח תקוה.
לסיפור ההתעללות הפיזית הקשה של אותה ילדה התוודעתי מקריאה בעיתונות הרוסית עוד בשנת הלימודים הקודמת. לתומי, חלפתי על פני הסיפור מתוך הבנה, שזה פרץ אלימות מעציב רגעי וחולף.
אשפוז בבית החולים
נדהמתי לשמוע ממי שהייתה שרת הקליטה בישראל, שלא מדובר באירוע חד-פעמי, אלא חייה של ילדה אחת בישראל היו מופקרים לאלימות פיזית קשה בין כתלי בית הספר ואף נזקקה לאשפוז בבית החולים שניידר.
כואב שמשמעות השם "קיבוץ גלויות", אותו נושא המוסד החינוכי המדובר, נופץ לרסיסים על-ידי פרץ של אלימות קשה ובלתי נסלחת, שנסוב גם על-רקע מוצאה של אותה ילדה. גם המשמעות, שגלומה בשם העיר "פתח תקוה", עלתה על שרטון של עמק עכור, עמק אלים.
מצער לראות מליאה כמעט ריקה בכנסת ישראל, כששרת הקליטה לשעבר, מעלה לדיון נושא כה כאוב, שעבור תלמידה אחת בעיר פתח תקוה בית הספר לא היה מקור של תקווה וגם לא היה בית מקדש קטן של ספר ומחברת, אלא מוקד של התעללות פיזית קשה שנמשכה על פני מספר חודשים.
אני מקווה, שבית הספר הנושא את השם המחייב "קיבוץ גלויות" בפתח תקוה יתעשת ויחזיר לילדה אחת בת תשע את כל מה שחייב לתת בית מקדש של ספר לילדים הבאים בשעריו.
אני מאחל לצוות ההוראה בבית הספר "קיבוץ גלויות" בפתח תקוה, שיצליח במשימה להחזיר את התקווה לילדה אחת בת תשע, שבתקופה מאוד משמעותית בחייה נגזלה ממנה.