מחול השדים שהתחולל השבוע בתקשורת סביב "פרשת"
ינון מגל, הסתיים מהר בתוצאה שסומנה מראש.
אדגיש ואומר כי התבטאותו של ינון מגל, ובפרט המלים בהן השתמש, מעוררים את סלידתי העמוקה, ובוודאי אינן ראויות, ואין מקומן בפי מועמד לכנסת במפלגת
הבית היהודי, למרות שבמפלגות אחרות היו נסלחות, ולמרות שיש הרבה חברי כנסת גרועים בהרבה המשמיעים ביטויים (ועושים מעשים) גרועים אלף מונים מביטויים אלה, וראוי היה שאלה היו מתדפקים על דלתות היציאה הרבה לפניו.
הכלל, "סוף מעשה בכוונה תחילה" הוכיח את עצמו גם לגבי אותן בחורות חסודות מהפייסבוק. ואכן, הבוקר ב
ידיעות אחרונות (1.12.15) מצוטטת הגב' א': "קיבלתי מה שרציתי ובזה סיימתי", ועוד מוסיפה בצביעות (לטעמי) "אני לא מוצאת הנאה מלחגוג על מפלתו" - האמנם? (הרי, לדבריך, בציטוט הקודם, זאת הייתה המטרה) ועדיין היד נטויה: "אני עדיין לא מרגישה ששיניתי משהו במדינה" - אכן מתקנת עולם בעלת שאיפות נעלות!.
והגב'
רחלי רוטנר, שנזכרה להעלות את הפרשה, לאחר השהיה ממושכת, וכנראה בתזמון שבחרה, יורה גם היא לגבהים, ואל
נפתלי בנט היא מכוונת: "בנט: רסן את המחנה שלך", "קבלתי איומי אונס, קללות, הכפשות, מפיצים עלי שקרים מוחלטים..., אלה אנשים שהרבה מהם תומכים של המחנה שלך, ושהמתקפה שלהם באה מתוך רצון להיות סולידריים עם ינון ועם המפלגה שלך...." (הדגשה שלי) - גברתי החסודה מה הבסיס לקביעותייך אלה ואיך את יודעת עם איזו מפלגה הם מזדהים? - ועל פגיעותך וטענותיך כבר נאמר: הזורע רוח יקצור סופה.
עכשיו, גבירותיי, חשבתן לרגע על התוצאות: חיסלתן, במטרה מוצהרת מראש, קריירה ופרנסה, ושמו הטוב של אדם, וגרמתן צער, מפח נפש ונזקים חומריים ונפשיים למשפחתו, לילדיו, לחבריו, ומכריו.
היכן הפרופורציה, וה"מידתיות"? על צביטה בעכוזך, ועל "עלבונך" ממלים, מגונות ככל שתהיינה, האם על כך הוא ראוי לעונש כה חמור שהבאתן עליו?
לינון מגל ולכולנו מן הראוי לא להשתכר, לזכור כי - "חיים ומוות ביד הלשון" וכי - "יש אדם מאבד עולמו בשעה אחת".
