מי יהיה היועץ של הכנסת

בימים אלה עוסקת ועדה בת שבעה חברים, ובראשה השופט (בדימ.) גבריאל בך, בבחינת מועמדים לכהונת יועץ משפטי לכנסת. פעילות הוועדה וזהות המועמדים בהם היא דנה, מעוררים עניין רב בקרב רבים וטובים. ולא בכדי: הציפייה היא שחברי הוועדה ימליצו על משפטנים בכירים, כמועמדים לתפקיד, כך שבסופו של תהליך ימונה משפטן (או משפטנית) מן השורה הראשונה, שיוכל לעמוד עם גו זקוף לא רק מול היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אלא גם לייצג את הכנסת בפני בית המשפט העליון, ובעיקר בפני העומד בראשו, אהרן ברק.

שניים מחברי הוועדה - חברי הכנסת מיכאל איתן ורוני בר-און, פועלים עתה באופן ברור, כדי לבצר את מעמדה של הכנסת מול בית המשפט העליון. הם מבקשים לעגן את מעמדה של הכנסת כרשות המחוקקת שתוכל לעמוד הנשיא ברק, המנסה, פעם אחר פעם, לנגוס בסמכויות הכנסת. והם אינם היחידים. ברוח זו פועלים גם חברים נוספים בוועדה: ח"כ יורי שטרן, ופרופ' רון שפירא (נציגם של האקדמיה). ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד שלמה כהן, ונציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, מעדיפים את עליונות היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון על-פני הרשות המחוקקת.

הוועדה מצויה עתה בעיצומה של המלאכה. חלק מהמועמדים טרם רואיינו. הוועדה טרם הכריעה מי מאלה שנשמעו יקודם לשלב הבא. מכל מקום, התפקיד מעורר עניין רב בקרב רבים בקהליה המשפטית. עם אלה שהציעו מועמדותם נמנים: עו"ד נורית אדלשטיין (מנהלת המחלקה לסכסוכי עבודה במשרד המשפטים), עו"ד דרור ארד-אילון, עו"ד סיגל קוגוט (מהייעוץ המשפטי בוועדת החוקה), עו"ד אתי בנדלר (המשנה ליועץ המשפטי של הכנסת), ד"ר סוזי נבות (מהמכללה למנהל). ככל הידוע עתה, ארד-אילון ונבות נחשבים למועמדים המובילים.

הוועדה פועלת בימים אלה תחת איפול כבד. חברי הוועדה הסכימו ביניהם לשמור על שתיקה, ולהימנע ממסירת מידע לציבור, כל עוד לא הוחלט על שמות המועמדים עליהם ימליצו. יו"ר הוועדה, גבריאל בך, אמר כי רק בסוף הדיונים תחליט הוועדה על מי תמליץ. לדבריו, הוועדה תמליץ על שניים עד ארבעה מועמדים - כפי שנקבע בהתאם לחוק בנושא זה - ויו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין, יצטרך לבחור באחד מהם לתפקיד. בך ציין, כי לתפקיד נחוץ אדם בעל כישורים של שופט בית המשפט העליון, והוועדה תעשה ככל יכולתה להמליץ על המועמדים הטובים ביותר.

כבר אמרנו לעיל, כי עבודת הוועדה מעוררת עניין רב. וגם מאבקים לא פשוטים, מצד גורמים המערערים על מועמדותם של פרקליטים מסויימים ו/או על כשרותם של כמה מחברי הוועדה להכריע מי יהיו המועמדים לתפקיד. אחד המאבקים נוגע לעו"ד דרור ארד-אילון, ולראש לשכת עורכי הדין, שלמה כהן, החבר כאמור בוועדה.

ממידע שהובא לידיעתי עולה, כי עורכי הדין יראון פסטינגר ועמוס ון-אמדן, החברים בוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, פנו אל השופט (בדימ.) בך, ואל יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, בבקשה שיפעלו לפסילת עו"ד כהן מלישב כחבר בוועדה בכלל ובדיונים הנוגעים לארד-אילון בפרט. הטיעון שהעלו: ארד-אילון שימש פרקליטו של כהן בכמה עניינים הנוגעים ליריבות שבתוך לשכת עורכי הדין. כמו כן טענו כי ארד-אילון הינו חבר בסיעתו של כהן, וגם מטעם זאת אין זה סביר שכהן יכריע בעניינו. בין הצדדים קיימת יריבות חריפה בלשכת עורכי הדין, שהובאה כמה וכמה פעמים לבירור בבית המשפט העליון ובמוסדות לשכת עורכי הדין.

השופט (בדימ.) בך העלה את הטיעונים הנ"ל בפני הוועדה הציבורית, וזו קיבלה למעשה החלטה המאמצת, בשורה התחתונה, את הימנעותו של כהן מהשתתפות בדיונים הנוגעים אישית לארד-איילון. במכתבו אל יו"ר הכנסת כותב בך, כי הוא מקבל את החלטתו של כהן, שבה מסר (ציטוט):

"1) הוא פוסל את עצמו מדיון בעניינו של עו"ד ארד-אילון, מכיוון שהוא חבר בסיעתו של מר כהן בלשכת עורכי הדין;

2) עו"ד ארד-אילון איננו פרקליטו, אף כי ייצג אותו בשני עניינים בשנים האחרונות;

3) ספק בעיני עו"ד כהן אם לוועדה הציבורית יש סמכות להחליט בעניין זה."

בך הבהיר, כי לאור הודעתו של כהן החליטו חברי הוועדה שאין מקום להתערבות הוועדה בעניין חברותו של עו"ד כהן בוועדה.

עו"ד שלמה כהן מסר לי בתגובה נוספת, כי הוא פסל עצמו מיוזמתו מלדון במועמדותו של עו"ד ארד-אילון והודיע על כך ליושב-ראש הוועדה. רק לאחר מכן, מדגיש כהן, פנו המתלוננים לוועדה בדרישה שיפסול את עצמו. עו"ד כהן מצביע על "ההיגיון המשפטי" המוזר, כטענתו, של המתלוננים: "לפי אותו היגיון, חבר הכנסת בראון צריך לפסול עצמו שכן הוא יושב-ראש ועדת הכנסת, וממלאת-מקום של היועץ המשפטי של הכנסת היא מועמדת; וחבר הכנסת איתן צריך לפסוןל עצמו שכן היועצת המשפטית של ועדתו מועמדת גם היא..."

פסטינגר ו- ון-אמדן לא הסתפקו בכך. לגישתם, כהן צריך להיפסל לחלוטין נוכח זאת שכל החלטה - במיוחד פסילת מועמדים אחרים, עלולה לפעול לטובת ארד-אילון. בפנייתם אל היועמ"ש מני מזוז, בה ביקשו את התערבותו, הם מבקשים ממנו לפעול להחלפת כהן כנציג לשכת עורכי הדין, "המצוי במצב של ניגוד אינטרסים, בדומה לתקדים התפטרותו של מנכ"ל משרד המשפטים מהוועדה לאיתור פרקליט המדינה". פסטינגר ואמדן התייחסו למנכ"ל אהרן אברמוביץ, שפסל עצמו מלהשתתף בוועדה בשל קשריו עם המועמד דאז, ערן שנדר, לכהונת פרקליט המדינה. מזוז דחה את בקשתם, ציין כי הוא נמנע מהבעת דעה באשר לפנייה גופה, וקבע: "איני סבור כי מסמכותי להתערב בהחלטות הוועדה או יו"ר הכנסת".

מועמדותו של ארד-אילון עלולה בימים הקרובים להיתקל בקשיים, לא רק מפאת השתתפותו של כהן בהכרעה מי יהיו המועמדים, אלא גם נוכח הדוח שכתבו בזמנו היועמ"ש דאז, אליקים רובינשטיין, ופרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, בפרשת סטרשנוב-זכרוני. כזכור, נגד סטרשנוב הועלו טענות שונות על קשריו עם עו"ד פנינת ינאי, בעת שדן בכתב האישום נגד נחום מנבר. יאמר כאן, כי הטענות בדבר קשרים בלתי ראויים, הופרכו. עו"ד זכרוני, ועימו ארד-אילון, ייחסו אז לסטרשנוב שיקולים זרים, ובבקשת פסילה שהגישו לבית המשפט העליון הם ניסו להביא לפסילתו מלהמשיך ולדון בתיק. בקשתם נדחתה. לאחר מכן נפתחה חקירה פלילית, ובסופו של דבר טוהר סטרשנוב לחלוטין.

באשר לעו"ד זכרוני ולעו"ד ארד-אילון כתבו רובינשטיין וארבל:

"הם ניסו להניע מערכת שלמה (ובכלל זה היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטת המדינה ומערך חקירות) בדרמטיות גדולה, תוך פגיעה קשה בזולת, כאשר ביסוד העניין דברי רכיל מכלי שני, שחלק ניכר מהם אינו מתייחס כלל לתקופה הרלבנטית לניהול התיק, וברובם המכריע היו, ככל הנראה, בידיעת העותר עוד לפני שניתנה הכרעת הדין.

השימוש בתצהירו של זיו חן כבסיס לעתירה והבאת ציטוטים כביכול מפסקאות שנכתבו על-ידי השופט, המיותרים לעתירה ושכל מטרתם, ככל הנראה, להוסיף "צבע", תוך ידיעה כי הפתקאות אינן ברשותו של חן..."

ובהמשך:

"קשה להשתחרר מהתחושה שהיתה כאן כוונה לשיבוש משפט, אף שאין לכך ראיות מספיקות מבחינת אמות המידה של המשפט הפלילי. המדובר באירוע שהסעיר את המדינה כולה, בעקבות הפרסום שנתנו לכך עורכי הדין ובשל מהות טענותיהם, כמעט כמפולת של מערכת המשפט, כשברור שההתנהגויות היו חריגות ובעייתיות בלשון המעטה.

"דרכם של עורכי הדין המעורבים בטיפול בתיק גרמה לדופי לשווא ולעוול. בדיקת המשטרה מלמדת כי העתירה ובקשת הפסילה נוסחו בצורה נמהרת ומטעה, מבלי שהטענות נבדקו באופן רציני, מתוך הסתמכות על מידע ופירורי מידע בלתי אמינים על פניהם".

נבהיר כאן, כי את דברי רובינשטיין וארבל - המכהנים כיום כשופטים בבית המשפט העליון, לא צריך גם כיום לקבל כזה ראה וקדש. ניסיון העבר מלמד כי הם לא פעלו בחלל ריק, ואין להוציא מכלל אפשרות שהם החמירו עם ארד-אילון (האיש הדומיננטי והראשי בתיק היה עו"ד זכרוני, ארד-אילון היה שותף במשרד) כדי לגונן על המערכת המשפטית. ובכל זאת, מן הראוי שגם עניין זה יובא לבחינת חברי הוועדה, בבואה להחליט על מי תמליץ. נודע לי, כי כמה מחברי הוועדה מבקשים להתייחס גם לזאת, קודם שיכריעו מי יהיו המועמדים-המומלצים מטעמם לכהונת היועץ המשפטי לכנסת.

עו"ד ארד-אילון אמר, כי הוועדה לא פנתה אליו לקבל את התייחסותו לטיעונים שהועלו בעניינו, ולכן הוא אינו יכול להגיב לגופו של עניין.