אנדרה ריו הוא כנר ומנצח הולנדי, שהתפרסם בכל העולם בצורה הקלילה והנגישה בה הוא מגיש מוזיקה קלאסית. יש המותחים עליו ביקורת, בטענה שהוא מוזיל את נכסי צאן הברזל של המוזיקה והופך אותם להצגת בידור. התשובה הנכונה והמוחצת היא: נכון, אבל בלי זה - לא היו מיליונים מגיעים לקונצרטים וקונים את התקליטורים ורואים אותו ביוטיוב, וממילא לא היו נחשפים כלל למוזיקה הקלאסית. אז מה עדיף - שלא ישמעו בכלל את מוצרט ובטהובן, או שישמעו אותם בצורה מהנה ומזמינה?
ייתכן שהשבוע (1.12.15) היינו עדים, 500 איש באודיטוריום קלצ'קין במוזאון ארץ ישראל בתל אביב, להולדת אנדרה ריו של החזנות - בדמותו של "הפורום לחזנות". חבורה צעירה ומוכשרת, ששמה לה למטרה לשבור את הסטיגמה לפיה חזנות היא דבר כבד, בכייני ולמבוגרים בלבד.
הרוח החיה מאחורי הקבוצה הם הזמר אודי אולמן, בנו של החזן הוותיק דוד אולמן, והמעבד והמנצח איתן סובול. אליהם מצטרפים הזמרים דניאל פיינגולד, יחיאל יוסקוביץ, עידו שטיינמץ, ישראל נחמן טורג'מן, קובי עובד ושחר שורק. מופע ההשקה אירח את החזנים צבי וייס ואברמי רוט ואת הזמר
ששי קשת, והנחה אותו בהומור רב קובי אריאלי.
אם לתאר את התוצאה במילה אחת, זו תהיה "כיף". ערב לפני כן הייתי בקונצרט חזנות שהתקיים בהיכל התרבות. יצחק מאיר הלפגוט, גם שם אברמי רוט, מקהלות גברים וילדים, תזמורת נתניה - בהחלט חוויה מרוממת וברמה גבוהה. הערב למחרת היה הנאה מסוג אחר לגמרי, הנאה של השתתפות קרובה ולא של צפייה מרוחקת. נכון, אודיטוריום קלצ'קין הרבה יותר אינטימי מההיכל - אבל זה בדיוק העניין.
כמו במקרה של אנדרה ריו, מן הסתם יהיו חובבי חזנות שיעקמו את האף אל מול עבודתו של "הפורום". המחרוזות הנהדרות שחבריו שרים מתמקדות בחלקים הקצביים יותר של יצירות המופת החזניות, באותם קטעים שאליהם הציבור יכול להצטרף, ואם אין קטעים כאלו - אז יוצרים אותם, באמצעות עיבוד מלא טמפו הן ללחן והן לליווי המוזיקלי. נו, אבל ככה לא שרים את "ובנחה יאמר" של יוס'לה רוזנבלט! נכון, ככה לא שרים אותו - אבל ככה נהנים ממנו, גם מי שלא ממש מתחברים ליצירה הנפלאה הזאת במתכונתה המקורית.
הגישה של "הפורום" ממש לא באה במקום החזנות הקלאסית. כבודה של זו במקומו מונח, והח"מ ימשיך ליהנות ממנה. לצידה של זו, בהחלט יש מקום לגישה צעירה ורעננה, שתנגיש את החזנות לקהלים אחרים. ומי יודע, אולי גם צעירים יוכלו ליהנות מזה, ואולי אפילו - רחמנא ליצלן - מי שאינם שומרי מצוות. עובדה: ששי קשת ביצע יפה מאוד את "כל נדרי", וסיפוריו של קובי אריאלי על ימיו בישיבה ידברו לכל מי שעבר ועובר חוויות דומות.
"הפורום" כבר הוציא תקליטור וכבר מופיע בשבתות, אך זו הייתה הופעתו המלאה הראשונה על הבמה. הדרך עוד ארוכה. צריך להתחבר לאותם קהלים שהזכרתי בפיסקה הקודמת - צעירים וחילוניים - שלא היו מיוצגים בצורה משמעותית בערב ההשקה. אבל זוהי התחלה מבטיחה ובעיקר כזו הנושאת איתה בשורה ותקווה.
