תחושות ההלם והבהלה הראשוניות בעקבות מתקפות הטרור בפריז התחלפו מהר מאוד בהנחות (והאנחות) הישראליות הכל כך מוכרות בסגנון: "הנה סוף-סוף האירופים יבינו עם מה אנו מתמודדים", "כעת יעמדו לצידנו נגד הטרור", או "עכשיו הצרפתים יתפכחו". אך בחינת התגובות הרטוריות והמעשיות, בצרפת ומדינות נוספות באירופה, מעידה כי למרות האסונות המזעזעים שפקדו את צרפת, ממהומות המהגרים ב-2005 דרך היפר-כשר ושארלי הבדו ועד למתקפת יום שישי ה-13, האירופים רחוקים מאוד מהתפכחות.
תגובות בנוסח "נגביר את הפעילות נגד
דאעש" או אפילו "נמגר את דאעש" מבהירות כי בצרפת לא הפנימו את שורש הבעיה: תרבות פוליטית-דתית נחשלת ואלימה שמצמיחה מקרבה מפלצות כמו דאעש, זו המתקיימת בריכוזי המוסלמים המציפים את אירופה.
כל עוד צרפת (וכמוה מדינות נאורות נוספות) תמשיך לתלות את הבעיה בדאעש ואת הפתרון בחיסולו, היא תמשיך לשקוע בביצה המוסלמית שמבעבעת בקרבה. מדינה שהפוליטיקאים והעיתונאים שבה אינם מסוגלים לחבר אחד ועוד אחד ולהסיק שהבעיה אינה טמונה בדאעש, אלא בערכים המאפשרים את דאעש, היא מדינה שהפסידה עד כה בכל הקרבות ותפסיד גם במלחמה. מדינה שאלפי האקדמאים שלה אינם מסוגלים לאתר קשר סיבתי ולזהות התנגשות עם תרבות בדלנית ובלתי סובלנית שמאכלת אותה מבפנים, היא מדינה שוויתרה על זכותה לומר את האמת על התנין מתוך התקווה האווילית שזה יעדיף לא רק שלא לטרוף אותה, אלא אף להשתלב עמה בשמחה. מדינה שממשיכה לטעון כי הבעיה נעוצה בתנאי קליטה ושילוב בלתי נאותים של מהגרים ממדינות ערב, היא מדינה שאיבדה את הבהירות המחשבתית והתמכרה לסמי הזייה פילוסופיים שמקלים על נטיותיה האובדניות. מדינה שספגה פיגועים כה קשים מאזרחיה ממוצא ערבי וממשיכה לתמוך בהקמת מדינה פלשתינית, היא מדינה שעברה מהמישור התודעתי של משבר אינטלקטואלי למקרה פתולוגי של שיתוק מוחין.
הסניף הראשון של דאעש בישראל כבר נפתח המכה שהנחית דאעש על פריז לכאורה לא מוטטה את צרפת באבחה אחת. גם רומא, שלא נבנתה ביום אחד, לא נחרבה ביום אחד. לקץ קיומה הפוליטי של הקיסרות קדמו עשרות שנים של שקיעה והתנוונות. כשזו נכבשה ב-476 על-ידי הברברים, היה זה לא יותר מאשר חותמת סופית לתהליך שכבר התקיים בפועל זמן רב לפני כן. התגובות והפעולות נגד דאעש הנרשמות בימים אלה בפריז, בריסל, ברלין ולונדון, מעידות כי אירופה למעשה מתה לא כתוצאה ממתקפות הטרור, אלא מהעדפה להתמקד בסימפטום במקום בבעיה ולשקוע בפיוס העולם הערבי, כמו שטובלים באמבט חמים עד שנרדמים בו וטובעים. ואל תתנו להצהרות הלוחמניות על מיגור דאעש להטעות אתכם - אלה הם פרפורי גסיסה. את הודעת הפטירה הרשמית נקבל רק בעוד כמה עשרות שנים.
וכעת לתניית הפטור (disclaimer) המתבקשת: אכן, עובדה שלא ניתן להתווכח עמה היא כי יש מוסלמים רבים מתונים ושוחרי שלום. לכן יטענו נגדי כי אין זה הוגן להאשים את כל הערבים/מוסלמים בפשעי דאעש. נכון. אבל עובדה נוספת שלא ניתן להתווכח עמה היא שהיכן שיש מוסלמים יש קיצוניות, אין סובלנות ואין פלורליזם. היכן שיש מוסלמים יש דאעש, אל-קאעידה, טליבאן, מוראביטון, בוקו חראם, חמאס, פתח, חיזבאללה, אמל, ג'בהת אלנוסרה, גדודי חללי אל-אקצה, תנזים, משמרות המהפכה האירנית, ג'יהאד איסלאמי פלשתיני, החזית העממית לשחרור פלשתין, פידאיון, ווהביזם, סלפיזם, רופאי עיניים שלומדים בלונדון וחוזרים לארצם כדי לטבוח בעמם בנשק כימי, אימהות שמתפללות שבניהן ימותו כשהידים, ילדים בני 12 שמבצעים פיגועים, בחורות שדוקרות עוברי אורח במספריים על-רקע "אהבה נכזבת", וברמת היומיום - סתם רצח על-רקע כבוד המשפחה, דיכוי נשים והחזקה בלתי חוקית של כלי נשק.
כל תרבות מצמיחה מתוכה מנהיגות ומוסדות המשקפים את ערכיה המרכזיים. הרוב הדומם בעולם המוסלמי אינו יוצא בהמוניו נגד הטרור האיסלאמי ואינו מגנה אותו, משום שהטרור אינו נתפס כלא-לגיטימי מספיק לשם השלטת האיסלאם בעולם. "שלום", לשיטת האיסלאם, יושג רק לאחר שהדתות האחרות תמוגרנה (דאר אלחרבּ) או שמאמיניהן יהפכו בני חסות, והעולם כולו יהיה בשליטת האיסלאם (דאר אלאיסלאם). אילולא הזדהות (ולו עקרונית) עם תפיסות אלו, לא ניתן להסביר את ההיקף של הקיצוניות והאלימות בחברה המוסלמית. מאפריקה הצחיחה ועד לאירופה משופעת הגשמים, ממאלי הענייה עד לבלגיה העשירה, מאפגניסטן הכפרית ועד לספרד העירונית, מהרב תרבותיות הגרמנית עד לכור ההיתוך הצרפתי, משוודיה הסוציאל-דמוקרטית ועד לאנגליה הקפיטליסטית, מסומליה הנחשלת ועד לדנמרק המשכילה והמתקדמת, מסעודיה (שאמורה להיות מבצרם של המוסלמים ובפועל מדכאת אותם) ועד לישראל (שלכאורה כובשת ומדכאת מוסלמים ובפועל משמשת עבורם גן עדן) - הקיצוניות המוסלמית משגשגת בכל התנאים הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים והאקלימיים.
לכן, כל עוד לא נראה הפגנות של מיליוני מוסלמים הקוראות קריאות נחרצות ורמות נגד הטרור, כל עוד לא נראה ספרות פמיניסטית גודשת את הספריות ברחבי העולם הערבי, כל עוד יימשכו ספרי הלימוד בעולם הערבי להסית נגד יהודים ונוצרים, כל עוד לא יתנערו מיליוני מוסלמים מתפיסות "דאר אלאיסלאם" ו"דאר אלחרבּ", כל עוד לא יכירו בעולם הערבי בכנות בזכות הקיום הלאומי הלגיטימי של מדינות אחרות ולהגדרתן העצמית כמדינות נוצריות/בודהיסטיות/ לא מוסלמיות (ואחת יהודית), כל עוד יזעקו מוסלמים בעולם ויצאו מכליהם על אוטובוסים נפרדים ביהודה ושומרון, אך יחרישו נוכח קטל של רבבות מוסלמים בידי מוסלמים, כל עוד ערבים יגַנו כמס שפתיים "אלימות משני הצדדים", אך לעולם לא יגנו בפה מלא ובקול רם ובוטח פיגועים מידי מוסלמים, כל עוד ימשיכו מוסלמים ברחבי העולם לחלק סוכריות כגילוי שמחה לאירועים כגון ה-11 בספטמבר, כל עוד ימשיכו ערבים ישראלים להצביע בהמוניהם לגורמים קיצוניים כגון סיעות "הרשימה המשותפת", כל עוד ימשיכו לנהות אחר מסיתים אלימים כגון חאג' אמין אלחוסייני בעבר וממשיך דרכו בהווה רא'אד סלאח, וכל עוד ימשיכו ברשות הפלשתינית לקרוא כיכרות על שם רוצחי ילדים, ניתן יהיה לקבוע כי האתוס השלילי המבכר את אי-הלגיטימיות של מדינות ודתות אחרות על פני בנייה עצמית והתבוננות פנימית, הוא הערך המוביל בעולם הערבי, וכי תרבות המוות אינה נורמה מגונה לחלוטין בקרב המוסלמים (וגם לשתיקת המוסלמים המתונים יש חלק בכך). דאעש לא נוצר בוואקום. הוא ניזון מ"הרצון הכללי" - אותו מושג חסר הגדרה ברורה, אך רוח הדברים שגלומים בו ברורה לכולם. לכולם, זאת אומרת חוץ מאשר לאירופה.
אז הא לכם מאמר בוטה, ישיר וחוטא בהכללה גסה (ומן הסתם יש אלה שיגדירו אותו גם כגזעני עוד לפני שיתחילו לקרוא בו). לו רק אירופה הייתה "בוטה" כל כך. למען עצמה. למען החיים ולמען הנאורות.
אך מה לנו כי נלין על אירופה? אם זה מה שקורה במערב אירופה עם שיעור מוסלמים שנע בין 5 ל-10 אחוז במדינות שונות, מה צפוי לנו עם 20 אחוז ערבים בישראל כיום ופוטנציאל של סיפוח ערביי השטחים שיעלה את שיעורם לכ-30 אחוז? יותר משהאירופים היו צריכים להתפכח בזמן, היה עלינו בישראל להתעורר בזמן. והרי הסניף הראשון של דאעש בישראל כבר נפתח בג'לג'וליה.
