מלון הנשיא בשכונת טלביה היה מהמלונות הראשונים שהוקמו בירושלים לאחר קום המדינה והמלון הראשון בירושלים בו הייתה בריכת שחייה פרטית. עם קריסת האימפריה הכלכלית של
חיים שיף שהיה מבעליו חל פיחות במעמדו של המלון ולבסוף נסגר ומזה למעלה מ-20 שנה הוא עומד שומם ונטוש.
בלב ליבה של ירושלים ברחוב אחד העם 3 בשכונת טלביה על שטח של כ-5 דונם (הערכה) ניצב מבנה גדול בן 6 קומות שעומד מזה קרוב ל-25 שנה שומם ונטוש. כאן שכן במשך שנים רבות, החל מתחילת שנות ה-50 של המאה שעברה, מלון "הנשיא", שהיה המלון הראשון בירושלים בו הייתה בריכת שחייה פרטית.
את הקמת המלון יזם והקים איש העסקים והמלונאי חיים שיף, בשיתוף עם קבוצת משקיעים ובינהם אדולף פייג איש עסקים מבלגיה. שמה הרשמי של החברה שהקימה וניהלה את המלון היה "מלונות איילה" בע"מ, על שם איילה רעייתו של חיים שיף. לשם הקמת המלון קיבלה קבוצת המשקיעים הלוואה של עשרות אלפי ל"י מהמדינה. את המלון תכנן האדריכל אלכסנדר פרידמן בשותפות עם האדריכל מאיר רובין. רובין כיהן במקביל באותה תקופה גם כסגן ראש עיריית ירושלים. אלכסנדר פרידמן (1987-1905) היה אדריכל פורה שנחשב בתקופתו לאחד האדריכלים הבולטים בירושלים ועמד מאחורי תכנונם של בתי כנסת, בתים פרטיים, מוסדות קהילה וחינוך בירושלים. בן השאר תכנן את בית הכנסת הגדול שליד "היכל שלמה", בית הכנסת "ישורון" (בשותפות עם אד' מאיר רובין), המוזאון לאמנות האיסלאם ועוד.
בנית המלון החלה בתחילת שנות ה-50. בשלב מסוים היו עיכובים בבניית המבנה לאחר שמספר פועלי בניין שעבדו באתר השביתו את העבודה בגיבוי מועצת פועל ירושלים, בטענה כי לא שולם להם שכרם וכי הקבלן לא הפריש עבורם תשלומים שונים כחוק, אולם לבסוף יושרו ההדורים והבניה הושלמה.
ב-13 באפריל 1954 נערך טקס חנוכת המלון במעמד ראש הממשלה דאז
משה שרת.
עיתון "דבר" מתאריך 14 באפריל 1954 מדווח: "ראש הממשלה, מ. שרת השתתף אתמול בטקס פתיחת "מלון הנשיא" בירושלים. בברכו את הבעלים לפתיחת מלונם אמר ראש הממשלה כי יש לברך על התנופה הגדולה בבניין בתי המלון משוכללים בארץ".
קדם לטקס זה טקס קביעת המזוזה בדלת הכניסה למלון בהשתתפות הרב י.ל מימון, פרץ ברנשטיין, שר המסחר והתעשיה, ראש עירית ירושלים י. קריב, ד"ר זרח ורהפטיג, סגן שר הדתות, וחבר הכנסת י.גנחובסקי
המלון היה, כאמור, מהראשונים שהוקמו בירושלים לאחר קום המדינה ונחשב אז לאחד הגדולים שבהם. למעשה נחשב המלון לשני או השלישי בגודלו אחרי מלון "המלך דוד". הבריכה במלון לא הייתה הגדולה בירושלים, אך היה לה עיצוב מיוחד, כשמעליה עבר גשר להולכי רגל לחצות אותה במקום להקיף אותה.
אירועים ומפגשים בהשתתפות הצמרת הפוליטית
בשנות ה-60 וה-50 ואף ה70 נערכו במלון שורה של אירועים ומפגשים בהם נטלו חלק אנשי הצמרת הפוליטית והכלכלית של ישראל. התקיימו במקום נשפים, קבלות פנים, כינוסים שונים מסיבות עיתונאים וכן אירועי חתונות ובר מצוה.
העיתונות דאז, דיווחה על חלק מאירועים אלה ואני מביא מקצתם. בספטמבר 1955 נערכה במלון מסיבה ל"יום שיחרורה של גואטמלה" בהשתתפות ראש הממשלה משה שרת, הרבנים הראשים, והסגל הדיפלומטי. בדצמבר 1955 נערך במלון "הנשיא" מפגש בן עיתונאי ירושלים לנשיא יצחק בן צבי וראש העירייה גרשון אגרון.
ב-14 ביוני מדווח עיתון "דבר" כי בחסות ויצ"ו נערכה על שפת בריכת מלון "הנשיא" תצוגת אופנה של בגדי ים ושמלות חוף שהכנסותיה מוקדשות לקרן הילד של ויצ"ו.
בספטמבר 1957 נערך במלון כינוס תיירות בהשתתפות
טדי קולק מנהל משרד ראש הממשלה, וב-21 ביולי 1961 נערך במלון מפגש עשרות אקדמאים ירושלמים עם
אבא אבן וכך נאמר בידיעה שהתפרסמה ב"דבר" (26.7.1962) על האירוע: "מאות אקדמאים ירושלמים מילאו את אולם "מלון הנשיא" ואת יציעו עד אפס מקום כשהרצה שר החינוך והתרבות אבא אבן על הבעיות העומדות להכרעה במערכת הבחירות". בערב יום העצמאות 1958 במלאת עשור למדינת ישראל נערך במלון נשף עצמאות לעיתונאי ירושלים בהשתתפות
גולדה מאיר ואמנים ידועי שם.
בצד ידיעות משמחות על אירועים ונשפים במלון "הנשיא" מצאתי בארכיון ידיעה עצובה הקשורה למלון. בעיתון "חירות" (23.3.1961) מופיעה ידיעה כי פקיד של מלון הנשיא בירושלים מצא את חבר כנסת ד"ר שמשון יוניצמן איש תנועת "החרות" בחדרו שבמלון מוטל ללא רוח חיים. חבר הכנסת המוערך היה בן 54 במותו והיה מתלמידיו הקרובים של זאב ז'בוטינסקי.
מעיון בארכיונים אני למד כי כבר בתחילת דרכו של המלון ולאורך חלק ניכר משנות פעילותו פרצו סכסוכים בין הנהלת המלון לעובדיו שטענו כי לא קיבלו שכרם או שלא קיבלו שכר במועד. ב-27 בינואר 1955 פחות משנה לאחר פתיחת המלון מדווח עיתון "דבר", כי "השביתה ב"מלון הנשיא" נכנסה לשבוע הרביעי וכי מועצת פועלי ירושלים והמחלקה ליחסי עבודה מנסים לתווך בן ההנהלה לעובדים". כמה ימים לפני כן מתפרסמת ידיעה ב"דבר" (24 בינואר 1955) כי מנהל החשבונות של המלון הגיש" תביעה אזרחית נגד המלון בסכום של 1658 ל"י הכולל משכורת חודש נובמבר תשלום בעד שעות נוספות, חופשה, כלכלה.
בינואר 1955 מפרסם עיתון
מעריב ידיעה תחת הכותרת "מלון הנשיא עומד לפני סגירה". בידיעה נאמר כי הוגשה תביעה משפטית נגד מלון הנשיא על-ידי אגודת הקומפוזיטורים והמוסיקאים בעד קטעי המוזיקה המנוגנים במלון וכי חיים שיף מבעלי המלון שיגר מכתב לכמה שרי ממשלה ובו נאמר "אני פונה לכבוד השר בקריאת אס.או.אס. מפעלי עומד בפני סגירה ואני מבקש עזרה דחופה למפעל חיוני כל כך. חיים שיף ביקש במכתב הלוואה ממשלתית שהובטחה לו לדבריו בסכום של 75,000 ל"י.
כאילו לא די בכך בסוף שנות ה-50 הסירה הרבנות את הכשרות ממטבח מלון "הנשיא". חלק מאורחיו של המלון היו תיירים יהודים דתיים שבאו למלון בגלל הקירבה לבתי הכנסת בסביבה ולבני משפחותיהם שהתגוררו באיזור. ביטול הכשרות היותה פגיעה כלכלית במלון. הנהלת מלון ובעליו חיים שיף פנו לבית דין גבוה לצדק כנגד הרבנות בטענה של התנכלות מכוונת על-רקע בריכות שחייה מעורבות שבנה חיים שיף במלונו ובמושבה הגרמנית בירושלים. ודרשו מהרבנות להחזיר תעודת הכשרות למלון. הנושא אף הועלה מספר פעמים לדיון בישיבת מועצת עירית ירושלים.
בהקשר לכך מתפרסמת ידיעה מעניינת בעיתון "חירות" (19 בנובמבר 1958) תחת הכותרת "החופה הוקמה ברחוב כשהרבנים סירבו לדרוך במלון הנשיא". מהידיעה עולה כי הזוג דוד בן אהרון וכרמלה ברזני מירושלים שכרו את אולם מלון "הנשיא" כדי לקיים בו טקס חתונתם. אולם הרבנות סירבה לקיים את החופה בתוך מבנה המלון בטענה כי הוא אינו שומר כשרות. לאחר דין ודברים ושיכנועים הסכימה הרבנות לקיים את הטקס החופה בתנאי שהוא יערך מחוץ למלון. בלית ברירה נאלץ הזוג לקיים את טקס החופה ברחוב ממול המלון. בידיעה נמסר כי "הדבר גם לחסימת הכביש ומשמר משטרה חש למקום לבדוק סיבת ההתקהלות".
בין הלנים במלון דוד בן-גוריון
באוקטובר 1955 לן במלון ראש הממשלה דוד בן-גוריון. במהלך שהייתו במלון הוא חש ברע ורופאים הגיעו לבקרו. בעיתון "מעריב בתאריך 14 באוקטובר 1955 מופיעה ידיעה גדולה על כך, תחת הכותרת "הרופאים אסרו ביקורים אצל בן-גוריון" וזו לשון הידיעה: "בן גוריון המתאכסן במלון הנשיא בירושלים קיבל אתמול התקפה מדאיגה ביותר בשעה שעמד לצאת מירושלים לתל אביב כדי להשתתף במועצה הסגורה של תנועת המושבים. לפתע הרגיש ברע. הרופאים שבדקו אותו חששו לשלומו אולם במשך יום אתמול חלה הטבה במצבו. בידיעה נאמר עוד: "מאות קריאות טלפוניות מכל חלקי הארץ הגיעו אל מלון הנשיא לאחר שנודע על מצבו הרציני של מר בן-גוריון. נשיא המדינה (יצחק בן צבי) טילפן אתמול פעמיים להתעניין במצבו של בן-גוריון".
אסון טביעה הילד בבריכת המלון
באוגוסט 1955 אירע אסון בבריכת המלון. וכך נאמר בידיעה שפורסמה בעיתון "דבר": "בבריכת הפאר של מלון "הנשיא בירושלים טבע למות הילד יצחק אבוטבול משכונת בקעה שחגג לפני שבוע ימים את יום היותו בר מצווה. הוא נמשה מן המים והועבר במונית על-ידי עובדי המלון לתחנת מגן דוד אדום, מקום שם נקבע מותו. הילד הוא בן למשפחה ברוכת ילדים ובנות ולו שני אחים ושש אחיות. אביו הוא בעל חנות מכולת בבקעה שעלה לארץ לפני 7 שנים ממרוקו". באוקטובר 1955 מתפרסמת ידיעה בעיתונות כי "הנהלת מלון הנשיא אדולף פייג בן ה-49 ויוסף שיף בן 34 מואשמים בגרימת מותו של הילד יצחק אבוטבול (בעיתון אחד מצוין שם משפחתו של הילד טובול)
ב-14 ביוני מדווח "דבר" כי משפטם של חברת "איילה" בעלת מלון הנשיא בירושלים מנהלה ח.שיף ואחיו י. שיף הנאשמים באחריות לטביעתו של הילד יצחק אבוטבול בן ה-13 אשתקד בבריכת המלון החל להתברר אתמול בבית המשפט המחוזי בירושלים".
המשפט נמשך כשנתיים ובמהלכו העידו עובדי המלון, רופאים ועוד. לאחר דיונים רבים בית המשפט זיכה הנשיא התורן של בית המשפט המחוזי השופט ע.צ בקר את הנאשמים מאחריות לגרימת מותו של הנער. השופט קבע בפסק דינו" כי לאחר ניתוח העדויות השונות של הרופאים שהעידו במשפט בא לכלל מסקנה שאין ביטחון בעניין סיבת המוות של הילד"
סופו של המלון
במלחמת ששת הימים ביוני 1967 שימש מלון "הנשיא" בירושלים מטה ארעי לאנשי מטה האו"ם, לאחר שארמון הנציב ששימש עד כה מטה האו"ם נכבש על-ידי חילי צה"ל מן הירדנים.
בשנות ה-70 רכש חיים שיף את בניין המגורים הסמוך למלון ברחוב אחד העם 5 והפכו לאגף חדרים במלון. מאמצע שנות ה-80 ואולי אף לפני כן ועם קריסת האימפריה הכלכלית של חיים שיף חלה ירידה במעמדו של המלון והוא לבסוף נסגר. ב-1991 לאחר "מבצע שלמה" שימש המלון מרכז לקליטת עולים של הסוכנות היהודית. במקביל האגף הנוסף של המלון הועבר לרשות הממשלה ושימש למשרדיה הראשים של החברה הממשלתית למדליות ומטבעות. המלון נרכש על-ידי חברת "
אפריקה ישראל" ומזה למעלה מ-25 שנה עומד המלון על מבנהו הגדול שומם ועזוב. במשך השנים הועלו הצעות להריסת מבנה המלון והקמת מלון חדש במקומו או מבני מגורים.
ביקרתי בימים אלה במקום. המבנה מוגדר ומשולט כמבנה מסוכן לציבור ומוקף בגדר גבוה. עדין ניתן לראות בפינה העליונה של הבניין סמוך לגג את כני הדגלים שעיטרו את המלון וכן נותרו שרידים מכתובת המלון באנגלית שהוצבה בחזית המלון.
נמסר כי מתגבשת וקיימת תוכנית להקמה במקום של מתחם מגורים ומלונאות. ימים יגידו אם תוכנית זו תצא לפועל והמבנה יגאל סוף-סוף משמומנו.
