חשדות המס נגד
בר רפאלי מורכבים משני חלקים נפרדים: אי-דיווח על הכנסות בחו"ל וקבלת הנחות סלב. המשותף להם הוא הצורך של רשות המיסים להוכיח, כי מדובר לא רק בחילוקי דעות אזרחיים אלא גם במעשים פליליים. ונסביר.
1.
הכנסות בחו"ל. כל אזרח ישראלי חייב בתשלום מס בישראל על הכנסותיו בכל מקום בעולם, אלא אם כן הוא אינו תושב ישראל. שאלת התוֹשבוּת מוכרעת לפי מבחן מרכז החיים, אותו חילקה הפסיקה לשורה ארוכה של מבחני משנה: כמה זמן שוהים בארץ וכמה זמן בחו"ל, היכן יש דירה, היכן לומדים הילדים, היכן יש חשבון בנק, היכן יש קשרים חברתיים, היכן יש פעילות ציבורית וכדומה. לא די בכך שישראלי יעבוד חודשים רבים בחו"ל כדי לפטור אותו ממס בישראל (ולחייבו בארץ עבודתו); עליו להוכיח שמרכז חייו אינו בישראל.
חלק ניכר מעבודתה של רפאלי מתבצע בחו"ל, אך כאמור זה לא מספיק. עליה להוכיח שמרכז חייה אינו בישראל כדי להיות פטורה ממס כאן על הכנסותיה מעבר לים. אלו הם החשדות המרכזיים נגד רפאלי - גם מבחינת ההיקף (עשרות מיליוני שקלים, לטענת רשות המיסים) וגם מבחינת המרמה שהייתה חלק בלתי נפרד ממעשיה הנטענים.
2.
הנחות סלב. כאן יש להבדיל בין הנחה סתם לבין הנחה שהיא למעשה תמורת-עבודה. כאשר אדם מן היישוב מקבל הנחה סבירה, ודאי שאין המדובר בהטבה החייבת במס. השאלה תתעורר אם תהיה זו הנחה בלתי סבירה, של עשרות אחוזים. לכאורה, מאחר שמקבל ההנחה חסך לעצמו הוצאה - מדובר בהכנסה שלו.
כאשר מדובר בסלב, יש להבחין בין שני מצבים. הראשון והפשוט יותר: הסלב מקבל מוצר בהנחה או בחינם, ומספק תמורה בדמות פרסומו. לגבי רפאלי נטען, שהיא קיבלה שתי מכוניות יוקרה ואת כיסוי אחזקתן, תמורת התחייבותה לנהוג בהן ולהצטלם איתן. מאחר שרפאלי היא דוגמנית, ניתן לומר שהיא עבדה עבור יבואני הרכב - ואת התמורה לא קיבלה בכסף אלא במכוניות. מובן מאליו שזוהי הכנסת עבודה לכל דבר.
המצב השני והסבוך יותר: הסלב מקבל הנחה ולא נותן כלום בתמורה. אז למה הוא מקבל אותה? כי מעניק ההנחה יכול לספר לכולם שהסלב הוא לקוח שלו. לגבי רפאלי נטען, שזה מה שקרה כאשר שכרה דירה בפרויקט YOO: משפחתה הבטיחה להדליף לתקשורת שהיא מתגוררת בפרויקט. לכאורה, במקרה כזה הסלב לא עבד ולא נתן מאומה, ולכן ההנחה היא בגדר מתנה פטורה ממס. מצד שני אפשר לטעון, שהסלב נתן את שמו - אולי הנכס החשוב ביותר שלו - ולפיכך כן מדובר בהכנסת עבודה החייבת במס.
שאלת מעמדן לצורכי מס של הנחות סלב טרם עלתה לדיון ובוודאי שטרם הוכרעה בידי בית המשפט. מדובר בסוגיה הנוגעת לאנשים רבים ואשר יכולה להצטבר להרבה מיליוני שקלים מדי שנה. המקרה של רפאלי יכול להוות תקדים בתחום זה.
3.
המישור הפלילי. סנגוריהן של בר רפאלי וציפי רפאלי טענו בבית המשפט, כי מדובר במחלוקות אזרחיות גרידא שאין כל סיבה להעבירן למסלול הפלילי. רשות המיסים מצידה טוענת, כי השתיים עברו את הקו המפריד בין האזרחי לפלילי כאשר פעלו בצורה מרמתית.
ככלל, הקו המבדיל בין אזרחי לפלילי בתחום המס הוא פשוט למדי: האם היה או לא היה גילוי. כאשר הנישום פורש בפני פקיד השומה את מלוא המידע על הכנסותיו והוצאותיו, על מקום מגוריו ועל מצבו המשפחתי - בדרך כלל המחלוקות (אם יתגלעו כאלו) יהיו במישור האזרחי: הכנסה חייבת או לא חייבת, הוצאה מוכרת או לא מוכרת. לעומת זאת, אם הנישום מסתיר מידע מהותי, ניתן יהיה לטעון נגדו שהוא פעל בכוונת מרמה, עורמה ותחבולה - המעשים העומדים בליבם של הסעיפים הפליליים החמורים שבפקודת מס הכנסה.
לדברי רשות המיסים, רפאלי שכרה דירות יוקרה בתל אביב והתגוררה בהן, אבל כדי שתוכל לטעון שמרכז חייה איננו בישראל (ומבחן הדיור הוא אחד החשובים בנושא זה), נחתמו החוזים מול אחיה ומול אמה. אם הדבר יוכח, הרי שמדובר במרמה מכוונת שמטרתה הייתה להונות את רשויות המס - ולכן זו עבירה פלילית. אם רפאלי הייתה מדווחת שיש לה דירה בתל אביב וגם דירה (לצורך הדוגמא) במונקו, הרי שלכל היותר היה פקיד השומה מתווכח על המשמעות האזרחית של דואליות זו. אבל אם היא הסתירה את הדירות בתל אביב, ועוד עשתה זאת על-ידי הצגת מצגי שווא - זה כבר במישור הפלילי.
