יש לי מועמד לתפקיד נשיא המדינה או לתפקיד ראש הממשלה:
אישיות כמו סמל ראשון רודי אדמונדס!! מי שאיכפת לו מחיי יהודים !!!
נוכחנו במתקפת 100 ימי הטרור הערבי, שההנהגה בישראל נכשלת במשימתה, להגן על חיי היהודים במדינה היהודית. כל ההנהגה, ללא יוצא מן הכלל, כולל
הבית היהודי, הכזיבה ובגדול. הרבנים הראשיים וההנהגה התורנית לא קמו כאיש אחד לזעוק ולדרוש הכרזת מלחמה על אויבי העם היהודי, ועל הבוגדים בו.
לנוכח זאת, אני מציע פרופיל מאוד ברור של ההנהגה העתידית:
קבוצה של למעלה מאלף חיילים אמריקנים נפלה בשבי בסוף שנת 1944 ותחילת שנת 1945 בקרב על הבליטה ונשלחה למחנה השבויים IX-A ליד זיגנהיים, גרמניה. אחת הפקודות הראשונות שלהם הייתה להפריד את החיילים היהודים משאר הקבוצה ולהביאם לשוביהם הגרמנים.
מפקד המחנה הגרמני, רב-סרן זיגמן, מסר את הפקודה באנגלית לחייל האמריקני בעל הדרגה הגבוהה ביותר במחנה. היה זה רב-סמל ראשון רודי אדמונדס, צעיר חסון בן 24, מנוקסוויל, טנסי. חבריו החיילים זכרו אותו מהטירונות כחייל עדין וצנוע.
באותו יום ב-27 בינואר, 1945, במקום לפקוד על החיילים היהודים לצעוד קדימה ולהתאסף, הוא פנה לאנשיו ואמר, "אנחנו לא עושים את זה. כולנו נלך יחד".
בכך שפקד על כל האמריקנים במחנה השבויים לצעוד קדימה ולהתייצב מול שוביהם, הציב רב-סמל אדמונדס את עצמו בחזית.
לסטר טאנר, חייל יהודי ששירת עם רב-סמל אדמונדס, נזכר במאורעות: "אני מעריך שעמדו שם למעלה מ-1,000 אמריקנים, כשרב-סמל ראשון רודי אדמונדס ניצב בחזית מול רב-הסרן זיגמן, עם כמה מש"קים בכירים לצידו, ואני ביניהם".
רב-סמל אדמונדס אמר: "כולנו יהודים".
רב-סרן זיגמן התקדם לעבר רב-סמל אדמונדס. "לא ייתכן שכולם יהודים!".
רב-סמל אדמונדס אמר שוב: "כולנו יהודים". זיגמן רתח ושלף את אקדחו, מאיים לירות ברב-סמל אדמונדס. למרות האיום במוות מיידי, אדמונדס סירב לסגת ולהסגיר את היהודים שתחת פיקודו" .לפי אמנת ז'נבה, אנחנו מחויבים למסור רק את שמנו, דרגתנו והמספר האישי שלנו", השיב רב-סמל אדמונדס. "ואם תירה בי, תצטרך לירות בכולנו ואחרי המלחמה תעמוד לדין על
פשעי מלחמה".
פול שטרן, שבוי מלחמה יהודי שעמד בקרבת מקום, זוכר את אותן מילים מרגשות שהצילו את חייו. "למרות שחלפו 70 שנה, אני עדיין יכול לשמוע את המילים שאמר (רב-סמל אדמונדס) למפקד המחנה הגרמני".
כעבור רגע, הסתובב מפקד המחנה והלך. כזה הוא מועמד ראוי לנשיאות המדינה היהודית. או לתפקיד ראש הממשלה. מישהו כמו רב-סמל ראשון רודי אדמונדס, מגדוד 422 של חיל הרגלים האמריקני.
רודי אדמונדס מעולם לא הזכיר את הגבורה שלו באותו יום וגם לא את גבורתו בהמשך המלחמה, כאשר הוא שוב ציווה על שבויי מלחמה אמריקנים לסרב לפקודות הגרמנים ולא לצאת לצעדת המוות בזמן שכוחות הברית התקרבו.
ב-2 בדצמבר 2015, רב-סמל ראשון רודי אדמונדס זכה לתואר "חסיד אומות העולם" - החייל האמריקני הראשון שזכה אי-פעם לכבוד זה.
מסירותו של רודי אדמונדס לחבריו הייתה ערך עמוק ובסיסי.
אבנר שליו, יו"ר יד ושם, מציין כי רב-סמל אדמונדס "נראה כמו חייל אמריקני רגיל, אבל היו לו חוש אחריות ומסירות יוצאים מגדר הרגיל לחבריו ולבני אדם".
בנו מסכם: "לאבי תמיד הייתה תחושת חובה חזקה, תחושת אחריות לבני אדם, לא משנה מי הם היו... הוא היה אדם בעל אמונה דתית חזקה וקוד מוסרי בלתי מעורער, והוא היה מסור לחלוטין לערכיו".
הקוד המוסרי הזה העניק לרב-סמל אדמונדס את הכוח לעמוד מול המוות ולסכן את חייו כדי להציל אחרים. הוא נתן לו את האומץ בבוקר קר אחד לעמוד מול מפקד מחנה שבויים, שהחזיק בידיו את הכוח לדון אדם לחיים או למוות, ולהצהיר: "כולנו יהודים".
זהו הקוד המוסרי שאנו זקוקים לו מההנהגה שלנו. קוד מוסרי שעלינו לנער את שכבות הפוליטיקה המכסות אותו. החוסמות אותו.
בינתיים, כולם איבדו את העשתונות. מתעסקים בדברי הבל ושטות ומשתעבדים לרוח האופנה. מתעסקים באגו. זאת, בעוד דם יהודי נשפך ברחובות מדינת היהודים.
כולנו, ללא יוצא מן הכלל, חייבים להתגייס אך ורק למשימה אחת ויחידה: להכריז מלחמה על אויבינו ולנצח אותם. עלינו להכות בהם באכזריות שתיזכר לדורי דורות. עלינו לגדוע את התמיכה שהטרור הערבי מקבל מארגונים ישראלים. עלינו להפסיק הכל ולהתמקד בניצחון לדורות על הטרור.
נקודה.
