לאחרונה אנו עדים לפרשיות של הטרדות מיניות העולות דרך הרשתות החברתיות, כאשר המוטרדות נמנעות מלהגיש תלונה במשטרה. המשטרה כנראה על-פי חוק אינה פותחת בחקירה, ועל-ידי כך הפושעים ממשיכים וזוכים לחיי שקט, וממשיכים להטריד את הסובבים אותם.
קשר השתיקה הזה הוא רעה חולה, עיתונאים היודעים אינם מוסרים את הידוע להם, חברי כנסת שיודעים אינם ממלאים את תפקידם, וממשיכים כאילו עסקים כרגיל, והדברים נוגעים בעיקר לאנשי ציבור המנצלים את רום מעמדם להשיג הישגים אישיים ולמלא את תאוותם, והכל כמעט בפרהסיה.
לא מזמן נפסלו פואד בן-אליעזר,
מאיר שטרית, ו
סילבן שלום מלשמש בתפקיד הנשיא, כי השטח החל לרחוש, ושמועות עלו וצפו, זה על שוחד שקיבל בצורת הלוואה ללא צורך להחזיר, זה על משהו הנוגע לעוזרת ביתו, וזה על הטרדות מיניות.
לאחר מזה בא מקרהו של
ינון מגל, שבסופו של יום פרש מהכנסת ללא חקירה משטרתית. אלא שאחרים ממשיכים ללכת בראש מורם, ואינם פורשים מידית. סילבן שלום חיכה שהאש תגיע לפתחו, והיועץ המשפטי לממשלה יחליט על בדיקה, על-מנת שיבין כי זמנו הגיע ועליו לפרוש.
אולם מדוע לא תעשה הבדיקה מיידית, מדוע החוק מכיר במנגנון המלשינון ברשות המיסים, ללא הזדהות, ואינו מאפשר זאת בחקירה פלילית. החוק צריך להשתנות ומהר, אין יותר מקום להתלבטות, הגיע מידע, הלשנה, תלונה צריך לפתוח בחקירה, קודם כל סמויה, ואחר כך אם יסתבר כי זה נכון להפוך לגלויה.
אני נפגעתי מתלונות שווא במשטרה, ומעל דפי הפיסבוק ואני יודע מה משמעותה של תלונה שווא, אך אני מחייב חקירה, עם כל האי נוחות ומה שכרוך בכך, כי כאשר אתה יודע שאתה חף מפשע ורכילות אין לך בעיה. לא שאני ממליץ על הגשת תלונות שווא, אלא שבמקרים של תלונות שווא להעניש בכל חומר הדין את המתלוננים. וצריך גם כאן לשנות את החוק כך שמי שמתלונן תלונות במשטרה לא יהיה חסין מפני תביעת לשון הרע, כך המתלונן יחשוב פעמיים לפני שיתלונן.
