בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דחה את ערעור מפלגת העבודה על תוצאות הבחירות. בית המשפט טען בהחלטתו, כי חרף הליקויים אשר הציגה בבחירות לכנסת ה- 17 במספר קלפיות במגזר הערבי, לא הוכיחה מפלגת העבודה כי קיימת אפשרות ממשית שהליקויים עשויים להשפיע על תוצאות הבחירות.
עיקר טענותיה של מפלגת העבודה הופנו כלפי הרשימה הערבית המאוחדת, אשר הפרה, לטענתה, את דיני הבחירות, עד כדי "עיוות מסיבי של תוצאות ההצבעה" במספר רב של קלפיות במגזר הערבי. המדובר הוא בזיופים, פגמים וליקויים טכניים בספירת הקולות אשר הביאו לגריעת מנדט אחד ממניין המנדטים של מפלגת העבודה לטובת הרשימה הערבית. לפיכך, עתרה המפלגה להעברת המנדט אשר נגרע ממנה, או לחלופין - לביטול הבחירות ב- 25 קלפיות ועריכתן מחדש.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את טענות הסף של הרשימה הערבית וב"כ ועדת הבחירות, לפיהן כשלה מפלגת העבודה בכך שלא צירפה לערעורה שורה של מפלגות ורשימות אשר יכולות להיפגע מן הערעור.
בפסק דין המעמיק, תוך ניתוח עיקרי טענה מקדמית זו, קבע השופט נעם סולברג, כי "צירוף המשיבים הנכונים באופן מלא הינו חובה סטטוטורית-מהותית. אי-הצירוף איננו פגם טכני גרידא". התכלית בצירוף משיבים הנכונים, על-פי השופט סולברג, היא ליתן להם הזדמנות להשמיע את טענותיהם לאחר בדיקת הקלפיות שבמחלוקת ואף להגיש ערעור מטעמם באם הם מבקשים לעשות כן.
בית המשפט הגיע למסקנה כי איננו נדרש לדקדק ולקבוע את רשימת המשיבים. לשיטתו, גם אם נבחנת סוגיית צירוף המשיבים על-פי אמת המידה המקלה, היה על מפלגת העבודה לצרף לפחות את המפלגות המרכזיות שעשויות היו להיפגע מהערעור, כגון: הליכוד, מרצ, ישראל ביתנו ואפילו דגל התורה ובל"ד. משלא עשתה כן, נפגעה זכות הטיעון של רשימות אלו ולא ניתן ביטוי לקול בוחריהם בבית המשפט. לפיכך, פסק בית המשפט, דינו של הערעור להדחות על הסף.
באשר לטענה של ספירה מוטעית של הקולות, הנובעת מאי-התאמה בין גיליון ספירת הקולות לבין הפרוטוקול, סבר בית המשפט שאין לקבל את עמדת מפלגת העבודה כי יש להעדיף את הרישום בגיליון ספירת הקולות, שכן הרישום שנעשה בו מהימן יותר מאשר מה שנרשם בסופו של דבר בפרוטוקול הקלפי, שבו נפלה טעות בסכימת הקולות.
בית המשפט פסק, כי מעמדו של הפרוטוקול גבוה בהיררכיה מעל גיליונות הספירה. בית המשפט קיבל למעשה את עמדת ועדת הבחירות המרכזית כי גיליון ספירת הקולות משמש כלי עזר ובקרה לחברי ועדת הקלפי, וככל שקיימת אי-התאמה בינו לבין הפרוטוקול, הרי שהאמור בפרוטוקול הוא המחייב.
בהקשר לכך העיר בית המשפט כי טענה על ספירה מוטעית מהווה עילה מפורשת לתיקון טעות שבסמכותם של יו"ר ועדה איזורית ושל יו"ר הוועדה המרכזית, ואולם, מפלגת העבודה לא מימשה את זכותה לתבוע את תיקון הטעות. הימנעות זו, לשיטת בית המשפט, מדברת בעד עצמה.
לגבי טענת זיוף הקולות, הרי שהתגלו החשדות לפלילים ב-6 קלפיות בהן נמצא אחוז הצבעה גבוה עד כדי הטלת חשד כי ההצבעות באותן קלפיות אינן כשרות ואלו הועברו לחקירת המשטרה. מדובר באחוזי הצבעה בשיעורים גבוהים מאד, ובכמה הצבעות כפולות. צירופם של השניים מגביר אומנם את החשד, אולם חקירת המשטרה עודנה בראשיתה. בית המשפט מצא כי רק לגבי קלפי אחת או שתיים הציגה מפלגת העבודה תשתית ראייתית מינימלית להוכחת טענת הזיוף.
בית המשפט העביר ביקורת מרומזת על התנהגותה של מפלגת בעבודה בבחירות לכנסת ה- 17. עובדה היא שברוב ועדות הקלפי נשוא הערעור כיהנו נציגי מפלגת העבודה כיושבי-ראש וכחברים. דבר אשר העניק למפלגת העבודה השפעתה ויכולתה פיקוח על כל קלפי ואפשר לה לדרוש פסילה או לבקש ספירה חוזרת. בפועל, לא נרשמה התנגדות מצד נציגי מפלגת העבודה לאישור התוצאות בקלפיות נשוא הערעור, ולו בפרוטוקול של ועדת קלפי אחת וגם לא בוועדות האזוריות או בוועדת הבחירות המרכזית.
באשר לטענה האחרונה לאי-סדרים והפרה של דיני הבחירות, כאלה התגלו בכמה וכמה קלפיות. מדובר בהעברת חומר בחירות אל הוועדה האזורית שלא על-פי התקנות, בהשמטת רישום פרטיהם ושעות תחילה וסיום כהונתם של נציגי סיעות ומשקיפים בוועדות הקלפי, בהעדר חתימות על פרוטוקול ועדת הקלפי או על גיליון הספירה, באי-העברת אישורים בדבר חילופי-גברי אל ועדת הבחירות האזורית. מבדיקתה שערכה וועדת הבכירות המרכזית לבקשת בית המשפט נמצא כי מצב הדברים האמיתי פחות חמור מן הנטען או שאינם מדויקים או שלא נמצאו אסמכתאות לטענות שהועלו.
באשר לשאלה האם ישנה אפשרות ממשית שבליקויים שכן נמצאו היה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות, ענה בית המשפט בשלילה. בית המשפט פסק כי חרף הליקויים בבחירות לכנסת ה-17 בכמה וכמה קלפיות, לא הוכיחה מפלגת העבודה כי קיימת אפשרות ממשית שהליקויים הללו עשויים היו להשפיע על תוצאות הבחירות במובן של שינוי בחלוקת המנדטים.
