בין מגרון לדומא עובר קו ישר אחד

בעקבות אירועי "תג ומחיר" שהגיעו לשיאם ברצח משפחה ערבית בכפר דומא, מתחיל כמו תמיד קונצרט תקשורתי של הכאה על חטא וחיפוש שורשי הבנאליה של הרוע, שמתדלק את נוער הגבעות לפעילות טרור נגד אוכלוסייה ערבית. אצבע מאשימה מופנית אוטומטית לערוגות שגידלו את הנערים הפורעים. לא נפקד מקומה של ההינתקות מעזה כגורם מאיץ ומלבה יצרים אנושיים לנקמה. ברוך גולדשטיין רוצח ההמונים ממערת המכפלה, הפך למודל נערץ שהוכתר בתואר הספרותי הלכתי "ברוך הגבר". יגאל עמיר הודה בחקירתו, שהרצח בוצע בהשראה הלכתית ופסיקה רבנית. יש מי שמאשים, ואולי בצדק, את ההורים של הפורעים, שאיבדו רסן שליטה וכשלו בתפקידם הבסיסי כהורים. מעל כל אלה מרחף כענן שחור כינוי הגנאי "מתנחלים" ומפעל ההתנחלות כאבי אבות הטומאה, שיוצריו זרעו והשקו את זרעי הפורענות והאכילו את ילדיהם בפירותיו הבאושים, וזה מה שיצא ממי שניזון מסוג כזה של "מטרנה" מורעלת.

קל להאשים את המתנחלים ומפעלם. הם חומת מפגע נוחה. אודה ולא אבוש, גם אני בעוונותיי נסחף עם העדר המקטרג והמוכיח בשער בתמיכה גורפת של מרבית אמצעי התקשורת. אחת לתקופה ותלוי בנסיבות, אני שואל את עצמי האם זה הוגן. האם אין אשמים נוספים שתורמים לפיגוע האנושי והדמוקרטי שמתרגש עלינו. שהרי מדובר בקהילה עם חזון ואידיאולוגיה אמונית שמנחה את דרכם כעמוד האש.

אנו כציבור המתקרא דמוקרטי וליברלי אמורים לאפשר לכל אינדיבידואל וקולקטיב לממש את זכויותיו והשקפת עולמו. האם לא שכחנו על הדרך עוד גורמים שהובילו את קהילת המתנחלים בפני כיתת יורים של הציבור והתקשורת.

את התשובה הכי מנומקת, הנסמכת על עובדות, מסמכים, פסקי דין, עדויות וכל תיעוד רלוונטי אחר, מצאתי בספרה של עו"ד טליה ששון, על-פי תהום. האם ניצחון ההתנחלויות הוא סופה של הדמוקרטיה הישראלית? בהוצאת כתר.

לבקשת ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, הכינה עו"ד ששון את דוח המאחזים הבלתי חוקיים. כעבור עשור שנים, פרסמה בעקבות הדוח את ספרה. לטעמי והבנתי מדובר בספר מרתק, מכונן וחשוב במיוחד לשיח הציבורי ולדמוקרטיה הישראלית, שכותרתו מעידה על ערכיה וחרדתה של הכותבת לשלמות העם והמדינה. שמור לו מקום בארון הספרים, הימני, השמאלי, הדתי, החילוני וכמובן, היהודי והדמוקרטי.

מהספר הזה למדתי את מה שידעתי, כמו מרבית הציבור, בצורה שטחית ולא מעוגנת, לממסד הפוליטי, הצבאי, הביטחוני וגם המשפטי, אשם תורם, ביצירת בית גידול ליצירה אומללה ורעילה שחיברה לה בקו ישר אחד את מגרון ודומא. אני לא מנקה מאשמה ואחריות את המתנחלים שהקימו את המאחזים הבלתי חוקיים. אני מצפה מרשות מבצעת במדינה דמוקרטית להתעלות מעל שיקולים פוליטיים לטובת אכיפת חוק בלתי סלקטיבית, בהתאם לסולם הערכים הנדרש והמצופה ממדינה מתוקנת ודמוקרטית. לא זה המצב, לדאבוני.

הסיפור מתחיל ב"מגרון"

הסיפור שלנו מתחיל, לפי ששון, בפרשת ההתנחלות הבלתי חוקית, "מגרון". בג"ץ הוא זה שקבע את הפרמטרים הנדרשים מיישוב חוקי. מי שלא עומד ב-4 מהם לפחות במצטבר, יחשב לפי פסיקתו ליישוב בלתי חוקי. ואלו הם: החלטת ממשלה על הקמת היישוב, תוכנית בניין עיר מאושרת, גבול מוניציפלי מאושר כחוק וזכות קניינית להחזיק בקרקע. (ששון.ע' 43)

מגרון הוא אחד מ-105 מאחזים שלא עמדו בפרמטרים והוגדרו בדוח ששון ובצדק, כבלתי חוקיים ויש לפנותם ללא דיחוי. הקמת מגרון החלה בתחמון אופייני. בשנת 2002 ביקשו וקבלו המתנחלים להקים אנטנה סלולרית על ראש הגבעה. האנטנה הפכה למאחז בלתי חוקי. רק ב-2012 לאחר עתירות ודיונים בלתי נגמרים בוצע הפינוי לשכונה חדשה ליד.

פרשה זו מתחילתה ועד סופה מספרת סיפור פוליטי על מדינת ישראל שהתגלגל לבית המשפט מכיוון שממשלת ישראל, הרשות המוסכמת, חלשה. היא בורחת כרגיל מאחריות. כך מתנהלת המדינה שלנו (שם. ע' 57)

כך גם קורה שהאמון בבג"ץ. הולך ומתכלה. גם כאשר בג"ץ מבקר את הממשלה כמשיבה הוא עושה זאת בריסון רב כדי שלא ליפול למלכודת הייחוס הפוליטי שמייחסים לו. (שם. ע' 65)

הפרשנות שנתן בג"ץ לעתירות של המתנחלים נגד פינוי מאחזים נזהרה מלתת לאמנות הבינלאומיות פרשנות מובהקת הנוגדת את מדיניות ההתנחלות של הממשלות . פרשנות זו עודדה את מדיניות תפיסת "קרקעות ציבוריות" לצורכי התנחלויות ועודדה אותן (שם. ע' 125).

בית המשפט קבע בפסיקותיו לאורך שנים שסוגיית ההתנחלויות אינו נושא שפיט, אלא מדיני בעיקרו. בכך מנע מעצמו קביעה החלטית ביחס לחוקיות ההתנחלויות (שם. ע' 127)

גם פרופ' דוד קר'צמר טען בספרו (The Occupation of Justice) כי בג"ץ שימש יותר כמכשיר שנתן לגיטימציה לכיבוש, תוך מתן לגיטימציה להפרה של הדין הבינלאומי ההומניטרי מאשר חומת מגן לזכויות האדם של הפלשתינים. (שם. ע' 273)

בעלי תפקידים במשרדי הממשלה הנוגעים בדבר, כמו עוזר שר הביטחון להתיישבות רון שכנר, שפעל, לטענת ששון בניגוד לעמדות שר הביטחון שאול מופז ומשרדו תוך חריגה מסמכות. הוא הנחה רשויות אחרות באופן העלול להטעות ואישר פעולות שתוצאתן המסתברת והידועה מראש היא הפרת חוק (שם. ע' 161) במסלול כמעט טבעי מבחינתו התמנה שכנר ב 2012 למנכ"ל מועצת יש"ע.

בסבך האירועים והנסיבות הבינלאומיות הממשלות לא יכלו להחליט על הקמת התנחלויות למרות שרצו מאוד בהקמתן. כך נוצר מצב מדהים, כהגדרתה של ששון, במדינה המתיימרת להיות מדינת חוק, הממשלה לא החליטה, אך הדרג הפקידותי הבין את רצונה וביצע אותו למרות שזהו מעשה בלתי חוקי שלא אושר בידי הממשלה (שם. ע' 182)

המאחזים הם תופעה של לקיחת השלטון והחוק מידי הממשלה והעברתם לידי המתנחלים . הממשלה התפרקה מכוחה בהסכמה אך בשתיקה. בעצימת עיניים. זה פטנט ישראלי מקורי, קובעת ששון בציניות. התנחלויות קמות במימון ממשלה אך ללא ידיעתה. כל הממשלות איבדו שליטה על תופעת המאחזים הבלתי חוקיים. (58)

דוח המאחזים הוזמן על-ידי ראש הממשלה שרון שאימץ את ממצאיו ומסקנותיו והחל בהיערכות ליישום המלצותיו. גם היועץ המשפטי לממשלה דאז, מזוז, סמך את ידו וברכתו על הדוח. הממצאים והעובדות המפורטים בדוח המאחזים לא נסתרו ולא נדחו בשום עתירה שהוגשה בעניינם. כל זה ועוד, לא הפריע לראש הממשלה בנימין נתניהו להזמין דוח נגדי שיקעקע את דוח ששון וישביע את רצון האלקטורט המתנחל, שהביא אותו לשלטון.

גם ועדת השופט אדמונד לוי, לא הושיעה את מי שדחף להקמתה. חוות דעתה הייתה הפוכה לפסיקת העליון בסוגיות המהותיות הנדונות בדוח המאחזים. בנסיבות אלו מובנת דרישתו של היועץ המשפטי וינשטיין מראש הממשלה נתניהו, שלא להביא אותה לדיון בממשלה שהייתה ממשלת מעבר לקראת בחירות חדשות (שם. ע' 256). סופה של חוות דעת לוי שנותרה במגירה שבה אופסנה עם הגשתה.

בתוך עמי אני יושב, ולכן ברור לי מלכתחילה, כי השם "טליה ששון" הוא יותר מסדין אדום עבור ציבור המתנחלים והאחרים המזוהים עם דרכם והשקפתם. העובדה שהיא מכהנת כיום, רחמנא ליצלן, כנשיאת הקרן החדשה לישראל ובבחירות לכנסת ה 18, שובצה במקום ה-7 ברשימת מרצ לכנסת, היא ההוכחה הניצחת מבחינת המתנגדים, עד כמה הדוח שלה מוטה פוליטית ויש בהטיה זו, שהיא חסרת שחר לגישתי, כדי לפסול את מה שיוצא תחת ידיה האמונות והמקצועיות לעילא.

די אם אזכיר למתנגדים השבויים באינדוקטרינציה קנאית חסרת פשרות ונעדרת פתיחות, בשלות ובגרות, להקשיב להגיון אחר שמעוגן עובדתית, ערכית ודמוקרטית, שאותו דבר אפשר לטעון כנגד השופט אדמונד לוי. שהרי, לא אחר מהשר לשעבר סילבן שלום חשף בכנס סגור לפני בחירות 2012 את העובדה שראש הממשלה נתניהו ידע למה הוא בחר את לוי לעמוד בראש הוועדה. אותו לוי כיהן כסגן ראש עיריית רמלה מטעם הליכוד. (שם. ע' 249) ובתור כזה הוא ידע לספק את הסחורה המשפטית פוליטית המבוקשת וכמצופה ממנו.
אני תמיד מעדיף וממליץ לאחרים לא לחשוד בכשרים. להשתחרר מנטיות לב ודעות קדומות ומשוחדות ולבחון שופט, פרקליט וכל אחד אחר שעומד למבחן לפי כישוריו ותוצאות מעשיו.

אני סבור, כי כל ממשלה לדורותיה, על זרועותיה ומוסדותיה, שותפה במעשה ובמחדל לתוצאה האכזרית והאומללה, שהצמיחה תרבות של טרור ושנאת הזר הערבי מקרב ציבור המתנחלים. מדובר בקהילה ייחודית ואידיאולוגית שברובה המכריע שומרת חוק ונאמנה למדינה ומוסדותיה, כפי שניכר בתרומתה הנכבדה ומעוררת ההערכה לביטחון המדינה ולחברה בכלל. אזלת ידן של כל הממשלות לאכוף את החוק בשטחים קרצה למתנחלים, שלמדו לזלזל במדינה ובמוסדותיה, להערים עליה ולהגשים את חזונם האידיאולוגי.

הדור הבא שהקצין עמדותיו לעומת הוריו המייסדים, נגרר להפרות חוק ולפעילות טרור בשם מדינת הלכה משיחית, כי גם היה לו ממי ללמוד ואת מי לחקות. מקובלת עלי עמדתה של ששון, כי בשילוש הקדוש של עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל מערבבים מדיניות משפטית ופוליטית עם אמונה ודת. כך נסללת הדרך להזנחת הערכים של מדינה ריבונית ודמוקרטית . במקום שמעדיפים ציווי הלכתי על צו משפטי ודמוקרטי נוצרת תופעה של מרידה בריבונות המדינה והממשלה שמוצאת את ביטויה בתופעת פעולות "תג מחיר".

אפשר גם אחרת. התלכדות כל תומכי הדמוקרטיה הישראלית תוכל להביא לתוצאה הנדרשת והיא הגנה על קיומה של מדינת ישראל דמוקרטית . זוהי התקווה ועליה אסור לוותר. כאן הוא ביתה של טליה ששון, כפי שהיא מעידה בפרק המבוא לספרה וכאן זהו הבית של כולנו שעלינו לשמור עליו מכל משמר. אין לנו ארץ ומדינה אחרת.