צחוק מהחוק

חוק סלקטיבי?

חוק הוא חוק? תלוי את מי שואלים. לכאורה במדינה דמוקרטית כולם שווים בפני החוק, ללא הבדל דת, גזע, מין והשקפה. אז למה כשהדבר נוגע לחוק שריח יהדות נודף ממנו, אנשי תקשורת וח"כים חילונים (איך לא) מיד מתרגמים אותו אוטומטית, תחת כל מיקרופון ועץ רענן, ככפייה דתית, וניצבים על רגליהם האחוריות למחות נגדו בכל פה? וחוק השבת כמשל.

אז מה אם יש חוק שעות עבודה ומנוחה, המחייב סגירת עסקים בשבת, שמעֵבר להיותו חוק דתי הוא גם חוק סוציאלי, שמטרתו למנוע הפסדים של חנויות הסגורות בשבת? בינתיים הוא מעלה אבק מעל דוכני רשתות השיווק הפתוחות ביום המנוחה, אשר בחסות 'כלבי השמירה' מצפצפים על החוק. כנראה במדינת היהודים זה לא פופוליסטי ותקין פוליטית להיות יהודים כהלכה.

מחאה פוליטית

דומה כי יותר משהמשורר חיים גורי ויתר על פרס שרת התרבות, מירי רגב, לציונות, לטובת הצעירים, כלשונו, התנגדותו לקבלת הפרס היא פוליטית מובהקת.

זוהי אמירת מחאה פוליטית חריפה של המשורר הוותיק, הידוע בעמדותיו היוניות, נגד מדיניותה של השרה הימנית בפרט, ושל הממשלה בכלל. החלטותיה הצודקות של רגב, אם גם המתלהמות, שעוררו רעש תקשורתי רב, דוגמת פסילת המחזה על מחבל או אי-תיקצוב תיאטרונים, המעלים הצגות נגד צה"ל והמדינה, למוֹתר לציין שאינן לרוחו של המשורר. (ועל כך אפשר להוסיף הדָרת הספר המתוקשרת של רביניאן על-ידי בנט).

אז למען הנימוס האופייני לו המציא גורי, ממרומי גילו המופלג, גירסת כיסוי נדיבה, שאי-אפשר להתנגד לה, לטובת הדור הצעיר. ובא לציון גואל.

אדם נשך כלב

אדם נשך כלב מכירים? נדמה לי שזו בדיוק ההגדרה המתאימה לפיגוע הנדיר המפורסם בדומא, שבוצע על-פי החשד על-ידי יהודי, שנמנה עם קבוצה שולית ביותר של נערי גבעות בשם 'תג מחיר'.

לכמה מקרי דומא, בגירסה יהודית, אנו נחשפים למרבה הצער מדי יום, שבהם תינוקות כמבוגרים, ומשפחות שלימות נרצחות באכזריות במחוזותינו, תחת כל עץ רענן, על-ידי מחבלים ערבים? ומשפחת פוגל כמשל. אלא שכלב נושך אדם אין זו חדשה עסיסית, המעוררת רעש תקשורתי וציבורי עולמי כמו בדומא.

כזכור, גורמי ביטחון והממשלה נמנעים מלקרוא לאינתיפאדה הנוכחית בשמה, ומעדיפים לקרוא לה 'התקוממות מוגבלת' כדי לא להבעיר יותר את השטח בקרב הפלשתינים. אולם עצם השימוש במונח טרור יהודי, היוצר בתודעה הציבורית השוואה ברמת ההיקף והחומרה, שאינה משקפת כלל את המציאות, לטרור הערבי, מתסיס במידה רבה את הרחוב הפלשתיני להגביר את הפיגועים נגד היהודים. אז מדוע מתעקשים בשב"כ על המונח הכוזב הזה - האם כדי להסיט את דעת הקהל מהטרור הערבי האמיתי?

אין ארוחות חינם

צודק ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמתְנֶה את התקציב של 15 מיליארד שקל, לשיפור שירותי המגזר הערבי, בקיום חובות.

לא סוד הוא שהמגזר הערבי, הדורש זכויות מהמדינה, בחלקו הגדול אינו שותף לחובותיו האזרחיים. הוא לא רק משתמט משירות צבאי ולאומי, אלא לא פחות מצטיין בבנייה בלתי חוקית, כמו גם באִי תשלום כספי ארנונה שנועדו לרווחת התושבים. להזכירכם, שאזרח זכאי לזכויות מהממשלה אם הוא ממלא את חובותיה, וכי אין ארוחות חינם.

יתר על כן, ראוי לציין שלמרות זאת, לעומת יתר מדינות ערב, ושכניהם הפלשתינים, הערבים חיים כאן בגן עדן פורח של תנאֵי מחיה, והם ממש מושא לקנאה מצד אחיהם הערבים במדינות מסביב וברשות הפלשתינית.

לתשומת לב יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה.

לביאות

ישראל היפה מסתבר מתגלה במלוא תפארתה וגבורת נפשה בדמות משפחת בן ארי השכולה. כזכור, עופר אב המשפחה, נורה בטעות על-ידי שתי שוטרות מג"ב, תוך עימות עם מחבלים בירושלים.

אך נראה שלא רק האב היה גיבור, שהקריב את עצמו למען ביטחון הציבור, אלא לא פחות משפחתו המופלאה. והמפגש המרגש שיזמה המשפחה עם השוטרות ללא ספק מוכיח זאת.

לא זו בלבד שהבנות אופק, הרואה לאוֹפק רחוק, וגאיה הגאה עם האם יפעת היפה, אינן מפנות אצבע מאשימה כלפי החיילות, ומבקשות נקם, אלא שלושתן מתעלות מעל כאֵבן האישי. כשם המשפחה הסמלי הן נלחמות כלביאות במפגש כדי להרגיע את השוטרות בתפקידן הביטחוני הקשה והאחראי, לתמוך בהן ולהסיר כל רגשי אשמה מליבן.

איפה עוד ישנן נשים כאלה, כלשון המשורר. התפוחים לא נופלים רחוק מהעץ כבר אמרנו?

עיר בהפסקה

מי אמר בכנסת, וכתב ב'דה מרקר', שמדינת תל אביב אינה חלק מהמדינה ואינה מחויבת לרעיון היהודי. זוכרים?

אלא שהמציאות התנפצה על סלעי תיזה מעוּותת זו.

למרבה הצער, ובנסיבות קטלניות, בפיגוע בפאב 'הסימטה' תל אביב קיבלה הוכחה עד כמה היא חלק מהמציאות הביטחונית והכללית של המדינה וכי - לרוע הגורל הציני המתעתע - היא, בניגוד לתדמיתה, עיר בהפסקה.

ותזכורת מכאיבה זו היא קיבלה בדיוק בערב שבת.

ירושלים של אשפה

כאילו לא די בטרור, רק סמלי הדבר שבסמיכות לתשדירים ברדיו על ירושלים הנקייה, המושכת אליה תיירים - מבית היוצר של ראש העירייה, ניר ברקת - תושבי העיר ומבקריה עדים לאחרונה לעיר של אשפה, שאינה מכבדת את בירת המדינה והתפוצות. גם הארנונה הגבוהה שמשלמים התושבים אינה מצדיקה את הצחנה הירושלמית, בעקבות שביתת עובדי התברואה. היכן האמת בפרסום? מן הפַּחַת אל הפח כבר אמרנו?

יתר על כן, ברקת אומנם, כידוע, עובד בהתנדבות, אך מתברר שבדלת האחורית הוא מנהל את מאבקיו הפוליטיים, כמי שלוטש עיניו לליכוד ולראשות הממשלה, מתוך לשכתו בעירייה, איך לא, על חשבון האזרחים. זה לא רק המאבק על מימון התברואה העירונית עם יריבו הפוליטי, שר האוצר משה כחלון. לא פחות הוא שכר שלושה יועצים חיצוניים, בעלות של מיליוני שקלים. זאת בשעה שבסכום זה ניתן היה למנוע פיטורי העובדים, כמו גם לממן שירותי רווחה בעיר.

כלי טיפולי

אביב נחמיאס ז"ל, שנהרגה בתאונה, גדלה - כפי שפורסם בכתבה בשישבת -במשפחה חמה, אוהבת, חברתית, שמֵחה ומלוכדת, וכי נראה שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ.

לימוד הנהיגה וקבלת הרשיון, ובפרט עצם הנהיגה של האחות סתיו, חשובים לא רק מבחינה פרקטית, ובמיוחד כסמל לחזרה לשיגרה אחרי האסון, אלא לא פחות יש בכך תועלת תירפוטית מובהקת.

כידוע, אחת הדרכים הטיפוליות להתמודדות עם טראומה, המומלצת על-ידי פסיכולוגים, היא התנסות בחווייה הטראומטית, תוך חשיפה הדרגתית אליה. לכן תרגול הנהיגה הוא כלי להתגברות על הפחד מפנֶיה בעקבות התאונה הקטלנית, שבָּה אביב נדרסה למוות.

ומי יתן שהמשפחה השכולה תחזור במהרה לחיי שיגרה, ותנציח את מורשתה וצוואתה הבלתי כתובה של אביב להיות בשמחה.

פסוקו

חזאי חורף: רואה ממָטר?

הדלק הוּזל: בֶּנְזִיל הזול

חברותי: רַב מַכָּר

אוהדי כדורגל: מצביעים ברגליים
בחורה זועמת: עַלְמָה יָצָא הקֶצֶף

מס על ביצים: מס-לוּל

אייפון חדש: היי-פון

מתירנות: ביצי חופש

הנישואים עלו על שרטון: הטבעת מתהדקת

התעללות במשפחה: שְׁפַן נישואים

צפת עיר הקבלה: בגוב האר"י

אסתי מנהלת מכון יופי? קבלי אסת(ט)י-קה

בקטנה

לפיד, אתה בכנסת או בקמפיין בחירות?