מחדלים בערבון מוגבל מאוד

ביום חמישי האחרון ציינה פריז את יום השנה לתחילתו של מסע רצח, כאשר בתוך שלושה ימים (9-7 בינואר 2015), נרצחו 17 בני אדם על-ידי מחבלי אל-קאעידה. תחילת המסע הייתה במערכת השבועון הסאטירי "שרלי הבדו" (12 קורבנות) וסיומו בסופרמרקט היהודי "היפר-כשר" (ארבעה קורבנות), כשבין לבין רצחו המחבלים גם שוטרת.

השבועון "שרלי הבדו" פרסם גיליון מיוחד לרגל האירוע, והכותרת שהתנוססה מעל אחד המאמרים המרכזיים היתה: "שנה אחת אחרי: הרוצח עדיין חופשי".

הכותרת נועדה להזכיר, כי למרות שרוב הרוצחים (האחים סעיד ושריף קואצ'י ואמדי קולובלי - חוסלו, נותרה עדיין בחיים המחבלת הייאט בומדיין, שהצליחה להימלט מגבולות צרפת ומצאה מקלט בסוריה.

זה באשר לצרפת.

בישראל יש סטנדרטים אחרים בכל הנוגע לרצח שמבצעים מחבלים מוסלמים (אני מבקש את סליחתו של הנשיא אובמה, על השימוש הפסול, לדעתו, שאני עושה בצירוף המילים הנורא "מחבלים מוסלמים"). סטנדרטים אחרים לא רק לגבי התגובה לאותם מעשי רצח (שהיא לדעת מיטב אבירי המוסר הכפול בעולם, החל במזכיר האו"ם באן קי מון וכלה במליצי היושר של עיתון הארץ, "לא מידתית"), אלא גם לגבי התגובה התקשורתית הנרגנת.

לא קשה להיזכר שרק שעות מעטות לאחר הרצח הכפול בבר "הסימטא" בתל אביב, ביום שישי ה-1 בינואר, וכבר נשמעו הרטינות הפבלוביות המוכרות כל-כך במחוזותינו. "מחדל" זעקו "פרשנים" - שניסיונם המבצע מסתכם בעיקר במציאת מקום חנייה בסביבה עירונית עויינת, ואחרים שספק אם הם יודעים מאיזה צד יורה רובה.

התאווה הבלתי מרוסנת לנופף בדגל ה"מחדל", הפכה מזמן לחלק מתרבות הפעלת בתי דין שדה שכה פופולרית בתקשורת שלנו. עוד בטרם מתבררים אפילו הפרטים הבסיסיים ביותר, וכבר מוקרנים ומודפסים כתבי האישום במדיה ההמונית.

די בהצפה של שכונה אחת בעקבות שבר ענן, למשל, ומייד מפיקים אולפני החדשות "תחקירי אינסטנט", החושפים את הקשר הסודי בין שנת הצהריים של עובדי חברת החשמל, וח"כ איתן כבל כבר דורש לחקור בוועדת הכלכלה (שהוא עומד בראשה), מדוע עיכב ראש הממשלה משלוח של מטריות חד-פעמיות, שיכול היה להקל את מצוקת דיירי השכונה.

לא פלא, לכן, שבעיצומו של הגל הפופוליסטי לצליבת האחראים לאי לכידתו של הרוצח נשאת מלחם, כבר הופנו חיצים ראשונים לעברו של המפכ"ל החדש, רוני אלשיך. אומנם האיש נכנס לתפקידו רק לפני פחות מחודש(!), אבל אסור לשכוח שבעיני כמה ממבקשי ראשו, הוא נושא גבנון לא קל: אלשיך הגיע למשטרה מהשב"כ או כפי שאחד ממבקריו "רמז" לקוראיו: "הגיח ממרתפי השב"כ". הבנתם?

לבד מכך, ברור שמי שפעל 27 שנה בגוף שפעילותו מעצם טבעה חייבת להתבצע בפרופיל נמוך ומתחת לראדאר הציבורי, מותר לו לדבוק, לפחות בראשית דרכו, בעקרונות אלו. אבל ביום שישי האחרון, שעה שאמצעי התקשורת השונים דיווחו, בין היתר, ובסייגים מובנים, על הדרך השיטתית והסובלנית שבה הגיעו הכוחות אל הרוצח, באולפן החדשות של ערוץ 2, היה עדיין מי שהמשיך בחגיגה הפופוליסטית.

בהשתלחות גסה, שדוגמתה איני זוכר, התנפל הכתב לענייני משפט של הערוץ, גיא פלג, על המפכ"ל אלשיך, כאילו הורשע האחרון באונס כפול. "אדון אלשיך", צעק אדון פלג, שוב ושוב, וגער בו על שתיקתו הממושכת אחרי הרצח בדיזנגוף.

אחרי מפגן מביש כזה, ייתכן שמוטב למפכ"ל אלשיך לתקן את דרכיו, לפני שאולפן החדשות של ערוץ 2 יוציא עליו חוזה, בדומה לחוזה שהוציא ערוץ 10 על ביבי. טוב יהיה אם במקרים דומים בעתיד, ידאג המפכ"ל לדווח ישירות לגיא פלג מהחמ"ל שלו, על כל צעד שהמשטרה והימ"מ מתכוונים לעשות, ויקבל את אישורו.

אם אולפן "שישי" של ערוץ 2, סיפק לנו בסוף השבוע דוגמה לגסות רוח, הרי שאותו אולפן ביום שישי הקודם, אופיין בהמחשה בולטת של הרעה החולה המכה בתקשורת הישראלית כל השנה: הנטייה של רבים מהעיתונאים לערבב ידיעות עם דעות. במילים אחרות, כאשר עיתונאים מסוימים הופכים למיסיונרים פוליטיים, במקום לתפקד כמדווחים אוביקטיביים. אנחנו הרי מכירים זאת מהתחום המשעשע של תחזיות בחירות.

באולפן עסקו רק על קצה המזלג, בעובדה שהרוצח הגיע מאחד הכפרים בוואדי ערה. אז עדיין הגיע רק מידע מוגבל בנושא הרגיש הזה, מה שלא מנע מהפרשן אמנון אברמוביץ, בהערה בעלת גוון פוליטי ברור, להצביע על כך שבניגוד להורי הנאשמים היהודים ברצח בדומא, אביו של המחבל מדיזנגוף הוא שסייע למשטרה לזהות את הרוצח.

בתגובה העיר הפרשן הצבאי רוני דניאל, כי חשוב יהיה להמתין ולראות מה תהיה תגובת הרחוב בוואדי ערה לאירוע. זה הספיק לדנה וייס, שהייתה באותו ערב באולפן, להתנפל על רוני דניאל בחמת זעם, ולהאשימו בהכפשת המגזר כולו.

רוני דניאל, כידוע לנו, הוא אחד משנואי נפשם של כמה מבקרי טלוויזיה מהצד הנכון של המפה הפוליטית. הם מאשימים אותו שהוא (אוי לנו!) "יותר מדי בעד צה"ל". אבל דניאל נמצא בחברה טובה, לצידו של הפרשן לעניינים ערביים, אהוד יערי, שמאז עמד על פרצופו האמיתי של פרטנרנו לשלום, יאסר ערפאת, נכנס גם הוא לרשימה השחורה של אויבי השלום.

חלף רק שבוע והמשטרה עצרה חמישה מתושבי ואדי ערה, שלטענתה סייעו למחבל הרוצח במנוסתו. התברר כי דווקא ההערה הזהירה של רוני דניאל, הייתה במקומה, ובוודאי שלא ההשתלחות המכוערת של דנה וייס (ולא אמרנו מילה על חוסר קולגיאליות). אפשר היה לצפות ממנה להתנצלות, אבל ספק אם זהבה גלאון תאשר לה.