נתקלתי לאחרונה בשני דיווחים עיתונאיים שגרמו לי לעצור לרגע ולחשוב: מה קורה כאן ולכל הרוחות. שני הדיווחים עוסקים בשחיתויות והאמת תאמר שהשחיתות נמצאת בכל מקום, אין פינה בעולם שהשחיתות פסחה עליה, אבל לא בכל מקום אתה נתקל ברב מוכר בן-טובים ומושחת, ולא בכל עת אתה קורא על פרקליט ראשי ומכובד של מדינה נאורה שבמקום לשמור על הצדק הוא לטרפד אותו.
ראשון הדיווחים מוביל לשחיתותו של הרב הראשי של חולון, הרב
אברהם יוסף שתפס טרמפ על מעמדו כרב ראשי של עיר גדולה בישראל, וביקש באותה עיר לקדם את עסקי בד"ץ "בית יוסף" שבבעלות משפחתו, וביזנס ככל ביזנס - איז ביזנס.
לציין כי החשוד בשחיתות, הרב אברהם יוסף הוא אחיו של הרב משה יוסף המואשם ע"י יתר אחיו הרבנים כי רוקן את חשבונות בנק אביהם לפני מותו. הוא אחיו של הרב הראשי הרב
יצחק יוסף שעד רגע כתיבת השורות לא נחשד בשום דבר, והוא בנו של מרן
עובדיה יוסף ז"ל שהצליח לבלבל דור שלם בפרשת דרעי, ואת זאת אני מוסיף מיומני האישי:
בהתחלת המסע מרן שאג בחוצות כי הרב דרעי לא אשם, וכי המדינה המרושעת העלילה על הצדיק עלילת שווא, וכי יוחזר ברגע שיחרורו אל כס המלכות של
ש"ס. בסופו של דבר כאשר נפתחו שערי הברזל ומתוכם זינק המעונה הצדיק, שכח מרן משאגתו והשאיר את ישי על כיסא מלכותו כאשר הצדיק משוטט במסדרונות הריקים ומשתאה: היכן מרן? היכן הבטחתו? היכן התורה ונתיבותיה הבטוחים - תרתי משמע.
השנים עברו ולפתע פיתאום מרן משנה כיוון, זורק את ישי לפח הפוליטיקה ומושיב במקומו את הרב דרעי, ואנו, ילדי הדור, מתחילים מכאן מסע מורכב של בילבול שמאותו רגע אוחז בנו ולא מרפה. מסע זה מגיע לשיאו דווקא לאחר הסתלקות מרן וכאילו ציווה לנו את הבילבול למורשה. הקלטת האינטימית נחשפת, בה מתוודה מרן על רשעות הצדיק שהוחזר על-ידו לכס היו"ר, "הוא הרשע שאינו שומע בקולי ולא עושה לי חשבון"- כך מתוודה מרן, לב אל לב, בפני בנו יקירו ר' משה שליט"א ובפני כלתו הרבנית, הנאשמים היום ע"י יתר האחים במעילת ענק.
ואנחנו ילדי הדור מבולבלים כבר על מעל לראש: דחילאק, הגד לנו כבוד הרב מרן וגדול הדור ממרום מושבך בשמים: האם דרעי אשם או לא אשם. מהי דעתך בנידון או אם תרצה- מהי דעת התורה, התואיל לגלות את סוד-ליבך הפעם בפנינו, הדור המבולבל והשסוע?
לקח טוב וסיכום: סוד כמוס לקח עימו מרן לקבר והותיר אותנו, אנו ילדי הדור המבולבלים, לכסוס את ציפורנינו עד זוב דם.
נעבור ברשותכם אל הדיווח העיתונאי השני שהרבה אנשים נחשפו אליו ועקבו מזה זמן אחר השתלשלותו. העניין השני עוסק בפרקליט המדינה ולא אחר
שי ניצן שביקש מעובדת ציבור להעיד בתיק פלילי ידוע עדות שקר בניגוד לעמדתה המקצועית וכנגד רצונה ומצפונה, אולם וכאשר מיאנה הסוררת לעשות בקולו הוא לא חשב פעמיים וטירפד את מינוייה למשרה בכירה, או בלשון עממית- שלח אותה לעזאזל כעונש על שהעזה להמרות את פיו ולא לציית.
מכאן הדרך קצרה לשאלה פשוטה: אם שי ניצן פרקליט המדינה שנתפס, כפי שנראה להלן, במספר הזדמנויות משקר כדת וכדין ובמצח נחושה, ואם-כן מדוע הוא יושב עדיין מאחורי שולחן העבודה במשרדו ולא מאחורי סורג ובריח? אם יותר לי, אנסח את השאלה באופן הזה:
- אם ד"ר מאיה פורמן-רזניק מסרה עדות מקצועית ומהימנה מטעם ההגנה וכנגד עמדת התביעה במשפט רומן זדורוב במחוזי בנצרת,
- ואם ניצן החליט להענישה על שהעידה בהתאם למצפונה ועמדתה המקצועית, ועל שלא "התיישרה" עם עמדת הפרקליטות וכתוצאה מזאת טירפד, הלכה למעשה, את מינויה למנהלת המחלקה לרפואה משפטית-פתולוגית במכון לרפואה משפטית והוא שלח מכתב רשמי בנידון.
- ואם נציבת הביקורת על הפרקליטות, הילה גרסטל, בדקה את התנהלותו של ניצן בנושא ומצאה בה דופי.
- ואם ניצן הוסיף חטא על פשע והעניק גיבוי פומבי למעשיהן הבלתי-חוקיים של מנהלת המחלקה למשפט העבודה בפרקליטות רחל שילנסקי, ושל המשנות ליועץ המשפטי אורית קורן ודינה זילבר, שדרשו ממנהל המכון, ד"ר חן קוגל, שמסר הצהרה לטובתה של פורמן-רזניק אשר תבעה את המדינה בעקבות מהלכיו של ניצן, ואותו ד"ר קוגל, נדרש על ידן, לשנות את תצהירו, פשוטו כמשמעו, דבר שיש בו משום הדחה בעדות, הטרדת עד ושיבוש מהלכי משפט.
- ואם חוות דעתה המקצועית של ד"ר מאיה, נשוא זעמו של ניצן שבגינה ביקש להענישה ולטרפד את מינוייה, התקבלה פה אחד על דעת כל שופטי העליון, דצינגר, עמית וזילברטל שקבעו פה אחד כי יש להעדיף את חוות הדעת המקצועית של ד"ר מאיה שמסרה למחוזי על פני זו של ד"ר זייצב.
- ואם כל הנחלים מובילים הלכה למעשה אל הים באופן חד וחלק שאינו משתמע לשני פנים, מדוע שי ניצן יושב עדיין מאחורי שולחן העבודה במשרד הבכיר של פרקליט המדינה ולא מאחורי סורג ובריח?
וואללה איזה עולם! ועוד שואלים למה אנחנו מבולבלים.
