עניינה של רשימה זו בשני נושאים שבמחלוקת והתובנה העולה מהם. האחד קשור בדברי
מרטין אינדיק על נתניהו, והשני קשור להתייחסות דובר משרד החוץ האמריקני לחוק השקיפות של שרת המשפטים,
איילת שקד, ולטרור הפלשתיני הנוכחי.
בא השגריר אינדיק, פעמיים שגריר ארה"ב בישראל, ופעם עוזרו של קרי למשא-ומתן הישראלי פלשתיני, ופעמים רבות פועל למען נסיגת ישראל מהגולן, ובפומבי מכפיש את ראש ממשלת ישראל על כך שכפוליטיקאי קטנטן, אגואיסט, נעדר כבוד, הוא אמר על רבין, בטרם נקבר, שאלמלא נרצח לא היה הופך לגיבור, והוא נתניהו היה מביסו בבחירות. כאשר אינדיק אמר שהוא שמע זאת "כאשר נתניהו ישב לצידי", די ברור שהוא אינו דובר אמת, כי נתניהו, שהיה אז יושב-ראש האופוזיציה, לא ישב לצידו של השגריר אינדיק באף טקס הכרוך בלוויה של רבין. אבל, אין זה אומר, כמובן, שתוכן הדברים שאינדיק מייחס לנתניהו אינו נכון. לא אטעה אם אגיד שהדברים הללו המיוחסים לנתניהו נאמרו גם נאמרו, ונכתבו גם נכתבו במדינת ישראל, ואני משער שגם נתניהו אמר אולי דברים ברוח דומה.
לפי עניות דעתי אכן יש בדברים הללו הרבה מהאמת, אם נזכור שהסקרים ניבאו תבוסה לרבין ומעמדו בציבור לא היה מורם מעם. יהי אשר יהיא, אינדיק לא בא לברך את נתניהו אלא לקללו. וזאת הנקודה המרכזית לדעתי. אינדיק אינו סתם אזרח אמריקני, הוא בשר מבשרה של הדיפלומטיה האמריקנית, מקורב עמוקות לקרי ולממשל אובמה. ואני שואל: מדוע הוא מעז ככה להתגולל על ראש
ממשלה מכהן במדינת ישראל? מהיכן הוא שואב את החוצפה לכך? בגלוי, בפני כל העולם? האם אחד משגרירי ישראל בארה"ב בעבר, נניח
זלמן שובל או מיכאל אורן, היה מעלה בכלל בדעתו להגיד דברים קשים על אופיו של אובמה, להכפיש את דמותו בראש חוצות? בוודאי שלא. היו "שוחטים" אותם. להגיד הכל יכולים רק ב"מטבח", וגם אז בעדינות! ואצלנו התקשורת מקבלת בשמחה, ממש ברננה, את דברי הבלע הללו על ראש ממשלה שלנו מפי גורם זר! אתם זוכרים שלפני כשנתיים שר הביטחון שלנו, בוגי יעלון, אמר לכתב, בשיחה סגורה שלא לייחוס, כי קרי הוא "משיחי ואובססיבי", ומיד הארץ רעשה, התקשורת געשה, ממשל אובמה השתולל, ובוגי נאלץ להסביר לקרי כי "לא הייתה לא כוונה לפגוע בארה"ב וביחסים עמה".
אין טרור
ועכשיו לדובר משרד החוץ האמריקני. הלכתי לבדוק את הנוסח באנגלית של דבריו בעניין "חוק השקיפות" (דרך אגב מי שהעלה את הנושא בתדרוך היומי היה כתב יהודי, הידוע בקשריו עם ארגוני זכויות אדם בישראל, ושמו רון קמפיס ). מה שמצאתי הוא שמשרד החוץ האמריקני כבר הביע בפני ישראל את "דאגותיו", מהצעת החוק, והדובר אינו רוצה לפרט מה היה בשיחות "הדאגה" הללו.כן "דאגה", לא "דאגה", אני מעלה שאלת תם: ממתי הממשל האמריקני מתערב בענייני חקיקה פנימיים אצלנו? אנחנו המדינה ה-51 שלו הפוגעת בחוקים פדראליים?
לא רק זאת, מה שהכי משך את תשומת ליבי היו דברים אחרים של דובר משרד החוץ האמריקני. הוא נשאל לדעתו על דוח שפרסם "הוושינגטון פוסט" ולפיו צה"ל מפעיל כוח מופרז נגד הנוער הפלשתיני, כאשר מתוך 48 "אירועים", יש 48 פלשתינים הרוגים. ממש הוצאה להורג. וכך השיב ג'ון קירבי הדובר, ולקרוא בעיון: "אנחנו מאוד מודאגים מהמצב, מהאלימות, ואנחנו ממשיכים לקרוא לאיפוק משני הצדדים ולעודד צעדים נמרצים משני הצדדים להחזיר את השקט ולמנוע הידרדרות של אלימות. זה קריטי שכל הצדדים ינקטו בכל צעד אפשרי על-מנת להגן על אזרחים ולמנוע אובדן חיים לא הכרחי".
קראתם? כך בדיוק מתבטא מזכ"ל האו"ם! אין טרור, אין סכינים, אין דריסה, אין כלום מהצד הפלשתיני! בושה!
מה ניתן ללמוד מכל אלו, לדעתי? כאשר אצלנו ה"אג'נדה הפוליטית" (של כלל הפוליטיקאים, של חלק מהתקשורת הממוסדת, של שלל עמותות ציבוריות) גוברת על כל שיקול של ריבונות וכבוד לאומי; כאשר אנו אולי המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שכל כך מוציא החוצה את דיבתה הרעה - לא פלא שלא יתנו לנו כבוד ורק יראו בנו מדינת בננות על כל אזרחיה: מימין, מהמרכז ומהשמאל.
