בכל דבר בחיים צריך ניסיון בכדי להצליח בכל תחום ועניין. בדיוק כמו שנהג חדש עם רישיון טרי לומד תוך כדי נהיגה עד שהוא הופך למיומן וזהיר, כך בכל דבר ועניין אין עוררין שהמנוסה טוב ויעיל יותר מהטירון.
בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה – הכל הפוך. לא רק הפוך, אלא שבהפוך על הפוך – גם סדרי העולם וכוח הכובד שם אינם רלוונטיים ו/או קיימים.
לראות ולשמוע את השרים
גלעד ארדן ו/או ישראל כץ ו/או
גדעון סער ו/או כל פוליטיקאי ותיק אחר מצהיר על כוונתו להיות ראש ממשלה, מעלה תהיות נוקבות הרבה מעבר להרמת גבה. האם יש לאותם פוליטיקאים מצויים בסבך הפוליטיקה הישראלית, בסיס כלשהו להנהגה?
מה הסיכויים ש"סתם" אדם מין היישוב, מוכשר ומנהיג מלידה ככל שיהיה, יגיע לומר את הדברים הללו, ואז נוסיף לסיכוייו האפסיים לחדור למעגלי הפוליטיקה הישראלית גם את האכסיומה שלא יימצא ולו עיתונאי קטן אחד שירוץ לשמוע את הדברים הללו מפיו על-מנת להביא את הדברים לידיעת הציבור?
לצורך הבנת המובן מאליו הזה חייבים ללכת אחורה לעבר "נוף ילדותם" של הפוליטיקאים הישראלים, ומשם להבין כיצד צץ לו הפוליטיקאי שלימים הופך להיות "מנהיג ישראלי" הקובע לכולנו כיצד נחייה?
היכן היה הגן שלו? ביה"ס היסודי? התיכון? האוניברסיטה?
לא, לא מה שאתם חושבים. פוליטיקאי לא עבר את המסלול הטבעי הזה שכולנו מכירים, ואז פתאום התגלה ברוך כישרונות להגיע לעמדות המפתח הציבוריות.
מקפצה ענקית
מהי התחנה הראשונה של הפוליטיקאי הישראלי? מהו "גן הילדים" שלו?
קיימים "גני ילדים" רבים ומגוונים המשמשים בתי גידול לפוליטיקאים. זה יכול להיות באוניברסיטה, שם הבחירות הפנימיות נותנות לסטודנט "המבטיח" קרש קפיצה רציני. לא פעם ניגלים בהפגנות ומחאות הצעקנים הכי בולטים, ומשם בעזרת החלטתו של איזה עיתונאי מראיין בטלוויזיה קצרה הדרך לכנסת. לעומת הנחשפים בדרכים הללו, ישנה עוד מקפצה ענקית והיא סיום תפקיד בכיר כמו רמטכ"ל ו/או מפכ"ל.
האם קיימת סימולטניות בין הדרכים הללו להגיע לקו הראשון באופציית הכניסה לכנסת ישראל, ובין כישוריו הטבעיים להנהגה ציבורית מצליחה?
התשובה פשוטה, ועלולה לצער המונים הנוהים אחריי הרייטינג והסלבריטאות כנתונים מוחלטים לבחירה במנהיגם.
מנהיג בכלל ובישראל בפרט צריך להיות קודם כל בן אדם, ואח"כ ברוך כישרונות טבעיים שנותנים לו כוחות אמיתיים להתמודד עם כל מצב בכל רגע נתון. זה נשמע נדוש, אבל המציאות האמיתית ולא זו המסתתרת מאחורי מדווחים "מוסמכים" מטעם התקשורת, אינה מציגה את הראויים דווקא בחזית ההכרות עם הציבור הישראלי. כאן נגעתי בנקודה המרכזית והעצובה לחוסר מנהיגות אמיתית ונכונה לכולנו. כל עוד מערכות הניווט בישראל יהיו בידיים של אלו שמחליטים בשבילנו באמצעות כוחם באמצעי התקשורת, לא יהיה סיכוי כלשהו לפרוץ את מעגל השחיתות שאלה הנמצאים בתוכו אינם מאפשרים לפרוץ אותו.
מצב עגום זה של קריסת מערכות ציבוריות מביא אותנו לאחד האבסורדים הגדולים של חיינו. פוליטיקאי שהצליח להיות תככן בין תככנים וטיפס במשך שנים במעלה התפקידים הציבורייים – אוטומטית רואה עצמו ברבות הימים מנהיג מס' 1 קרי ראש ממשלה. לא חשוב אם הוא דביל. לא מעניין אם עשה רק פשלות. לא לעניין אם אין לו כוונות להביא לשינויים מתחייבים. הכלל ברור: הגעת "לפנסייה פוליטית" – תפקידך כראש ממשלה סלול, כמובן עם הקוצים של חבריך שגם הם לוטשים עיניהם לאותו תפקיד.
