מיהו יהודי?

עניין של זהות

נכון עשתה יהדות צרפת, על גווניה השונים, שמחתה נגד הקריאה להסיר את הכיפה, בגלל ההתנכלות האנטישמית ליהודים. זאת לא רק משום שמדובר בפרס לאנטישמיות.

דומה שכיפה או לא - זאת לא השאלה. על הפרק עומדת סוגיית הזהות היהודית, שההיסטוריה מוכיחה שאין לברוח ממנה. עובדה הזרוע הנאצית הארוכה השיגה וגדעה גם את משפחות המומרים, שהמירו את דתם, דוגמת צאצאי משפחת דיזרעלי. והשואה כסמל להיסטוריה היהודית כולה.

ובכלל, מי אמר שזאת הכיפה. אולי זה הפרופיל היהודי המוּכר שמגָרה את בלוטות השנאה האנטישמית?

המיתוס והשבת

צודק רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, שההחלטה לסגור מרכולים בשבת מחזירה את העיר עשרות שנים אחורה. האם הוא מתכוון לימיהם העליזים של המשורר חיים נחמן ביאליק ואחד העם, שאין לחשוד בהם בחרדיותם, שתמכו בשמירת צביון השבת בעיר?

יתרה מכך, ההחלטה מחזירה אותנו לפני כשלשת אלפים שנה, עת העם היהודי עמד בהר סיני וקיבל עליו שמירת שבת, ובזכותה הוא שרד כל כך הרבה שנים עד היום. מתנה מופלאה זו של יום מנוחה שבועי, שיש בו שוויון סוציאלי, הוא העניק לעולם המערבי כולו, ששומר עליו באדיקות. אז מה האם הסנדלר היהודי בתל אביב הולך יחף? ומי אמר שהמרכולים צריכים להיות זמינים בלי הפסקה - האם בנקים ומשרדים פתוחים כל הזמן?

ובכלל 'מדינת תל אביב' היא מיתוס, שהמציאו חילונֵי העיר, אך אינו משקף את המציאות. העיר שוקקת בתי כנסת וישיבות, וגם ציבור חרדי מכובד, גם אם הם אינם באים לידי ביטוי בתקשורת. כמה סמלי הדבר, שבעיר זו נערך לפני כשנה שולחן השבת הארוך ביותר בהיסטוריה, ואשר נכנס לראשונה בספר השיאים של גינס! אדוני ראש העיר לא הכל פוליטיקה, ודאי לא השבת!

מיזם מבורך

מיזם הצגת הדיוקן העצמי של מוגבלים, בעידן הסלפי והרשתות החברתיות, חשוב ביותר לשיקוף הדימוי העצמי של הנכים ולהגברת ביטחונם האישי.

לא פחות חשיבות המיזם היא כלפי הציבור, שיתנער מדיעות קדומות כלפי הנכים ומִרתיעה מהם, ויראה את הפנים האנושיות מאחורי הנכות, כבני אדם שווים לכל. די להתייחסות אליהם כאנשים סוג ב! (כך מקובל לראות באנשים חולים בני אדם עם מחלה).

ראוי לציין כי בשנים האחרונות המגמה היא לשלב מוגבלים בתוך הקהילה ובמוסדות חינוך רגילים. במסגרת זו הם מנהלים חיים נורמטיביים במידת האפשר, ואפילו נישאים ומקימים בתים בישראל. כמו-כן הם משתתפים בתחרויות ספורט ובתערוכות אומנות מפרי מכחולם. המיזם הנזכר משתלב היטב במסגרת מבורכת זו.

החיפזון מיריב

מנכ"ל שלום עכשיו, יריב אופנהיימר, האשים בכלי התקשורת בחריפות את הממשלה, והעומד בראשה, בנימין נתניהו, בהצתת משרדי בצלם. זאת עוד בטרם בדיקת המשטרה לגבי גורם ההצתה, כשהתברר בסופו של דבר שמדובר בקצר חשמלי בלבד.

האם אין האשמת השווא לגבי הקצר החשמלי כמשל וכסמל מייצג לגבי יתר האשמות ההבל של התנועה כלפי הימין, כתומכי כיבוש, דוגמת הרצח בדומא, כשהחיפזון הוא מהשטן?

נראה כי השמאל, המתיימר להציג את עצמו כנאור וליברלי, מוכיח במקרה זה, כמו במקרים אחרים, עד כמה בניגוד לתדמיתו הוא בלתי סובלני, מתלהם, מכליל בלתי רציונלי ושומר חוק סלקטיבי.

טענותיו הדומות לגבי הימין אינן אלא משקפות את דפוס התנהגותו הוא. הפוסל במומו פוסל כבר אמרנו?

צבועים

העובדה שנחשפה בחדשות כי אנשי שמאל מלשינים לרשות הפלשתינית על פלשתינים המוכרים קרקעות ליהודים, למרות שמדובר בעסקות חוקיות, חושפת את צביעותם המובהקת.

נראה כי המטרה הפוליטית ללחום נגד הימין מקדשת לגבי השמאל את כל האמצעים, כולל הקרבת חיי הפלשתינים. שהרי לא סוד הוא שגורל מוכרי הקרקעות הוא למיתה ולעריפת ראשים. מי שמתיימרים להגן על זכויות הפלשתינים הם שגורמים בסופו של דבר לרציחתם משנאת הימין.

"נַקר לי עין אחת, ובלבד שלאויבי תנקר שתיים", כאימרת הקנאי, כבר אמרנו?

תחקיר עיתונאי אמין

ראוי לשבח את אילנה דיין על התחקיר שחשף מגע עם סוכן זר של פעיל השמאל עזרא נאווי. זוהי פריצת דרך מצד עיתונאית ותיקה, המצביעה על עיתונות הוגנת ואוביקטיבית, ללא כל קשר להשקפותיה הפוליטיות האישיות של המגישה.

התחקיר מפריך את המיתוס על הימין הבוגד, ואשר מציג את השמאל כטלית שכולה תכלת. יש לקוות שזהו תחקיר עיתונאי אמין ראשון בסידרה של תחקירים על בגידת השמאל בדמות ארגון 'שוברים שתיקה' ומצג השווא של ארגוני זכויות האדם, שהם ארגונים פוליטיים מובהקים לכל דבר. זאת בצד התנהגותם במחסומי צה"ל ותמיכתם בהפרות חוקי המדינה בכל הקשור לערבים ולעובדים זרים.

יש חשיבות מכרעת לכך שהתחקיר הוא עיתונאי המגַבה את העוּבדות שמוצגות לא אחת על-ידי ארגוני הימין, הנתפסים כסובייקטיביים, ומעניק להן את הממד האוביקטיבי הנדרש.

ספרייה סוג ב'?

האם אגף עיתונות בספרייה העירונית ז'ראר בכר בירושלים נחשב לסוג ב'? לפחות כך נראה לאור העובדה שכמעט כל שני וחמישי הוא נסגר מוקדם יותר מהקבוע, ונהנה משעות פעילוּת מופחתות יחסית למחלקות העיון. יתרה מכך האגף יוצא לחופשה שנתית לפחות פעמיים בשנה - בקיץ ולפני חג הפסח. כל זאת בטענה השחוקה של מחסור בכוח אדם.

כידוע הספרייה העירונית, על שם ז'ראר בכר, בירושלים ממומנת מכספי הארנונה של התושבים, שהיא מהגבוהות בישראל. אז מדוע אגף העיתונות בספרייה הוא 'בן חורג' בה, ומבחינת פעילותו נמצא בתחתית סולם העדיפויות של המקום?

דרושה אפליה מתקנת לאלתר של האגף הכי מקופח בספרייה, שמבקריו משלמי המיסים זכאים לה, לא פחות מאשר בשאר המחלקות. ובא לשירות השוויוני גואל.

לתשומת לב מנהלי הספרייה והעירייה, ובראשם ניר ברקת.

פסוקו

ביבי, האישה שאיתו: יד שרה.

על כר וכסת: מכל הציפּוֹת שבעולם.

פאפרצ'י: הנסיכה בעדשה

מפלגת תקומה: יֶשַ"עתיד

פרשת הבקבוקים של אשת ראש הממשלה: יצאה שרה מהבקבוק

אב הבית מבקש לגזור קופון מהזוג נתניהו: מַאני נפתלי

חנות דגים: סֵיילפיש

מיטב מוחות היורדים: טמן ראשו בחוּ"ל?

עִסְקֵי מזון - בִּיס-נֶס

בית ספר לאופנה - לוח הקֶפֶל