מאמר זה עולה לרשת בעקבות מייל ובעקבותיו שיחה, שקיבלתי מאדם לא מוכר, (יום ה', 15.01.16) אשר סיפר לי, שנחשף לאחד המאמרים שלי באתר זה ובעקבות זאת רצה לשתף אותי בתחושות האישיות שלו.
מאוד התרגשתי משיחה זו ומרגיש כמו שליח מצווה, להעלותה לרשת ולחלוק אותה, עם עוד ציבור שאכפת לו איך נראית המדינה שלנו ואשר שואף לשפרה.

האיש, במחצית שנות השלושים לחייו, סיפר מרצונו על עבודתו ובעיקר "על תחושת העבדות", בה היה במשך מעל עשר שנים באחת מרשתות המזון המוכרות והגדולות בישראל.

"חיים לא חיים", "מתייחסים אליך כמו אפס" "היום אתה שם מחר מעיפים אותך". שמו ושם הרשת שעבד שמורים אצלי ולא יפורסמו למרות שבמהלך השיחה העובד לא ביקש זאת אפילו פעם אחת. לדבריו מצב העובדים ברשתות המזון הוא בכי רע, שכר נמוך, תנאים לא תנאים ובעיקר טרח להדגיש בפני ויותר מפעם אחת את המילה "עבדות".

לשמחתו הוא פרש מהרשת ועוסק כרגע בתחום אחר, אשר מתאים לו יותר, אך עצם פנייתו אלי, מראה עד כמה סבל ועד כמה התקופה "ההיא" הייתה לו קשה.

חייב לציין שבכל מהלך השיחה לא נשמעו מילים רעות או כל ניסיון להכפיש את הבעלים הקודמים ואף ציין שהם אנשי עבודה ומגיע להם להצליח, אולם קשה היה להשתחרר מההרגשה, שקיים בישראל ציבור עובדים לא קטן, אשר מגיע לו לחיות טוב יותר, מגיע גם לו אופק, ביטחון, ועתיד משופר יותר.

שלא מין הנמנע, שהמאבק של עובדי ביכורי השקמה עם רמי לוי, משפיע גם שאר העובדים בענף (שגם חלקם חש עבדים), אשר מתחילים לדבר ולספר מה באמת קורה אחרי המדפים.
נכון....אנו הצרכנים רוצים מחירים זולים, דבר אשר משפיע על עלות שכרם של העובדים, אולם כמו שיש אמנות/התחייבויות של יצרנים שלא להעסיק ילדים (בעיקר במזרח), הגיע הזמן שגם בישראל של 2016, תהייה אמנה, אשר מסדירה את תנאי העסקה של העובדים ברשתות הקמעונאיות בכלל וברשתות המזון בפרט.

דרך אגב, איפה מסתתרת ההסתדרות? אשר שוכחת לרגע, שהיא בשביל להגן בעיקר על החלשים ולאו-דווקא על הוועדים החזקים ??
אנו מרבים להשתמש במילה "שקופים", למה? כי היא עדינה יותר מהמילה "עבדים"?

אתפלא אם זה יהיה המייל/הטלפון האחרון....