"אור" - לזכרה של שושנה דמארי

השיר "אור" יצא בשנת 1988, כשיר הנושא באלבומה האחרון של שושנה דמארי שאת העיבודים לו עשה מתי כספי. אור כפי שחובר והולחן על-ידי נעמי שמר היה במקור שיר הרהורים, הגות ותחינה עצוב, אטי ושקט. מתי כספי בעיבודו הסב אותו לקצבי וסוחף, חגיגי ומלא שמחה למורת רוחה וכעסה אפילו, ורק כשהפך כך בביצועה של שושנה דמארי ללהיט ענק, התאהבה בו מחדש והבינה שפשוט טעתה.

שושנה דמארי נפטרה בשנת 2006 - ט"ז בשבט תשע"ו, נעמי שמר פחות משנתיים לפניה.

פתיחת הסאגה: הקול הקורא של חברת לינקטון

'לשיר איתה': כשיצא בשבועות אלה - ביזמת חברת לינקטון בשיתוף רשת ג' ואתר ynet - קול קורא לאמני ישראל להגיש מועמדות להשתתפות באלבום מחווה דיגיטלי למלכת הזמר העברי וכלת פרס ישראל שושנה דמארי אשר יורכב מביצועים חדשים, מחדשים ומפתיעים לשיריה, זאת לציון עשור ללכתה, נעניתי גם אני לאתגר ושלחתי גרסת כיסוי שלי לשיר "אור".

לינקטון, פרויקט הדגל של חברת סינַי גרפיקס בע"מ, הוא הדרך הנפוצה ביותר כיום להפצת מוזיקה בישראל - לפי פרסומי החברה למעלה מ-70% מהתוכן המוזיקלי (ישראלי ובינ"ל) בארץ מופצים באמצעותה. לינקטון הינו מעין מיני-אתר הנבנה במיוחד עבור כל שיר חדש - בהמשך וכנ"ל גם עבור האלבום - ומכיל בתוכו את כל המידע הרלוונטי, כגון - מילות השיר, עטיפת הסינגל, תמונת האמן, קומוניקט לעיתונות ובנוסף כולל את הורדת השיר בפורמט שידור. רשימת התפוצה רחבה מאוד, מכילה את כל מגוון סוגי המדיה בארץ - משדרים, מנהלי תקליטיות בכל תחנות הרדיו, אתרי אינטרנט, בלוגים, תוכניות טלוויזיה, תקליטנים, עיתונים, יועצים מוסיקליים ועד לתחנות המשדרות מוזיקה ישראלית בחו"ל. יתרון נוסף שטמון בהפצה הוויראלית, שכל אמן יכול לעקוב אחר השיר שלו ולראות מי צפה בלינקטון והוריד את השיר.

הביצוע שלי ל"אור" - יתקבל? לא יתקבל?

ובכן, הגרסה (Cover version) שלי: הרעיון שלי היה שאשיר דואט, אבל לא עם זמר/ת בשר ודם, אלא כלי נגינה: חצוצרה. אם זה לא 'מטורף' או בלתי-מקובל מספיק, פתיחת השירה שלי עם קול שני, כשהחצוצרה נוטלת 'על עצמה' את הקול הראשון. ועוד חידוש: הלחנה והכללה של קטע מוזיקלי חדש. ההקלטות היו באולפני SPS, את העיבוד - וההפקה המוזיקלית - עשה עופר המרמן, הנמנה עם הטובים שבמעבדים, ש'נדלק' על רעיון ולא מניח מידיו עד שמגיעים ביחד לשלמות. חצוצרה: רפי דוידוב; כינור, ויולה: סבטה-אור לנצמן, גיטרות: אבי סינגולדה. אבל מדוע לתאר ולהאריך, בואו פשוט נשמע - הנה קליפ השיר שלקראת הכתבה הנוכחית הועלה ליוטיוב:

החיבור האישי לשיר:

מאז ביצוע השיר "אור" על-ידי שושנה דמארי בהופעה חיה, שיר מרשים עד היום מהאחרונים שלה, הוא מהאהובים עליי, על הכול. השיר נזכר בכתבה שלי לזכרה - "ארץ, ספרי להם", שפורסמה באתר News1 ב-11.08.2007. מדובר בסיפורם של שני שירים שחיברתי - מילים ולחן - כתגובה לפיגוע הקשה בצומת בית-ליד: יום א', 9 בבוקר, 22 בינואר 1995. בכתבה סיפרתי על התקשרותי לשושנה דמארי, לדירתה בתל אביב, כדי לעניין אותה ברעיון שהיא תשיר. זה לא הסתייע, והוספתי: "הדברים האלה שאני כותב, הם גם לזכרה של שושנה דמארי. הזמרת שאהבו והעריצו החיילים במלחמת תש"ח. שהייתה - ונשארה - מלכת הזמר העברי". זה קשור אם כן בענייננו האקטואלי, עשור ללכתה של שושנה דמארי - ואמשיך להביא:

"במיוחד זכורים לי דבריה של שושנה דמארי בראיונות על נסיעתה עם משה וילנסקי לאירופה - תחילה לקפריסין - ערב הקמת המדינה: היא הופיעה במחנות העקורים (- המחנות בגרמניה כשהגדול והמפורסם ברגן-בלזן, באוסטריה ובאיטליה שהקימו בעלות-הברית למאות אלפי הפליטים והניצולים היהודים שאיבדו את ביתם, רכושם וקרוביהם בשואה) - על כך סיפרה שתמיד כשהחלה לשיר - ביידיש! - את השיר הידוע 'צימוקים ושקדים' (רוז'ינקאס מיט מאנדלען: מילים ולחן אברהם גולדפאדן, מתוך האופרטה 'שולמית'), נקטעה שירתה ולא יכלה להגיע לסיומו כי הקהל כולו בכה כאיש אחד, והיא בכתה איתם...

שושנה דמארי נפטרה כשלקתה בדלקת ריאות קשה, כשהיא בת 83, בט"ז בשבט תשס"ו, 14 בפברואר 2006. 'לשיר איתך' בביצוע משותף שלה עם בועז שרעבי - שיר שכתב לכבודה אהוד מנור, שנה, 1987 - הפר שנים רבות של מיעוט בהופעה והקלטה. שנה לאחר מכן (1988) יצא אלבומה האחרון, ממנו שוב חזרה לקחת פסק-זמן ארוך, שזכה להצלחה ופופולריות רבה -'אור', עיבוד: מתי כספי. שיר-הנושא, 'אור', גם בהיותו זיכרון לנעמי שמר שחיברה את המילים והלחן ולכישרונה הגדול, הפך להיות מהשירים האהובים ביותר". עד כאן ציטוט מהכתבה דאז.

'לצערנו ועדת העורכים של רשת ג' לא יכלה להכניס לאוסף את ביצועך'. והסוף הלא צפוי, המפתיע - כמו בכל סיפוריי וכתבותיי! 'מפתיע'? - מה פתאום! (ציטוט המייל):

"שלום, אנחנו מודים לך מאוד על הגשת השיר לאלבום המחווה של שושנה דמארי בשיתוף לינקטון, רשת ג' וynet.התגובות לקול הקורא שהוצאנו היו מרגשות מאוד והדגישו את הצורך של כולנו לגעת בראשית התרבות הישראלית. האתגר שהציג הפרויקט גרם לאמנים לשוב ולהעמיק לרפרטואר ומורשתה המופלאים של שושנה דמארי ולהעלות את פועלה מחדש לתודעה. אנחנו מרגישים שהתהליך הזה הינו החלק המשמעותי ביותר בפרויקט ושמחים שבחרת להצטרף.

לצערנו ועדת העורכים של רשת ג' לא יכלה להכניס לאוסף את כל 200 הביצועים שהגיעו אלינו, אך אנו מודים לך מאוד ומציעים מספר דרכים נוספות לקדם את השיר: 4. מצורף מידע על האזכרה לשושנה דמארי - לרגל עשור לפטירתה יהיה אירוע גדול ומכובד ובתור חלק מהפרויקט, נשמח מאוד לפגוש אתכם שם ולחלוק יחד כבוד. המון תודה על היותכם חלק מפרויקט המחווה המשותף שלנו לשושנה דמארי".

דף המידע הוא שאפשר השלמת כתבתי זו לזכרה של שושנה דמארי:

"במלאת עשר שנים לפטירתה של מלכת הזמר העברי וכלת פרס ישראל, הגב' שושנה דמארי ז"ל, תיערך אזכרה לזכרה, בהשתתפות מר רון חולדאי, ראש העיר תל אביב-יפו, ביום שישי, 29.1.16 בשעה 10:30, בבית העלמין שברח' טרומפלדור בתל אביב - "כן, הדורות באים חולפים בלי גמר / אך לכל דור יש כלנית וזמר / אשרי האיש אם בין סופות ורעם / פרחה הכלנית לו, לו רק פעם" (כלניות, שושנה דמארי - עד כאן הדף). השיר "כלניות" הפך להיות שירה הידוע ביותר של שושנה דמארי ו'סימן ההיכר' שלה. אף שנכתב כשיר טבע, הוא נתפס באותה תקופה גם כשיר מחאה נגד הבריטים. ומעניין בהקשר לזה, מוויקיפדיה: "'כלניות' הוא הכינוי שניתן על-ידי אנשי היישוב לחיילי הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית, שהוצבה בארץ ישראל בספטמבר 1945. בינואר אותה שנה התפרסם שירה של שושנה דמארי, 'כלניות' (מילים: נתן אלתרמן, לחן: משה וילנסקי), במסגרת תוכנית של תיאטרון לי-לה-לו והפך ללהיט. כצנחנים חבשו חיילי הדיוויזיה השישית כומתות אדומות, ובשל כך הדביקו להם אנשי היישוב את הכינוי 'כלניות'. ילדים עמדו בקרנות רחוב ושרו את השיר כשראו את החיילים, שקיבלו זאת כעלבון צורב. ר"ד וילסון, שחיבר לימים ספר על תולדות החטיבה כתב שהחיילים הבינו שכוונת השיר היא שכמו הכלנית, ראשם אדום וליבם שחור והדבר פגע בהם במיוחד. משה ואלין איש תיאטרון לי-לה-לו סיפר שבאחד הימים כיתרו חיילים את התיאטרון ועצרו את ההצגה בטענה ש"כלניות" הוא שיר חתרני נגד ממשלת המנדט. נגד השמעת השיר הוצא צו, שבוטל לאחר זמן קצר".

אזכרה לשושנה דמארי

ברצף המאורעות שרודפים זה אחרי זה, הגיע אליי לאחרונה בעזרתו האדיבה של מאתר הקרקעות מיכאל סטרוד - ותקטן היריעה מלגולל כאן גם את הסיפור הקשור בכך - צילום של מודעת אבל שמעולם לא ידעתי על קיומה על סבי משה טוביה מרקוס ז"ל, אבי-אבי. כשגם אני בה - כתינוק! - בין המתאבלים. כדי שיובן: השנה 1947. סבי משה טוביה מרקוס, שלא זכיתי לראותו, היה איש ירא שמים והוגה בכתבי הקודש. מאמרו "אין עושין נפשות לצדיקים" התפרסם וזכה לשבחים רבים. לא הייתי מביא כל זאת אלמלא עוד תגלית, על אבא של סבי משה טוביה מרקוס, חיים שרגא מרקוס, שנזכר במודעת האבל הזו: מצאתי שנולד ב-1860, נפטר ב-1927 כשהוא בן 67, ו-... טמון בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב. כן, כשושנה דמארי, שזו הייתה בקשתה האחרונה בצוואתה.