בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
עם ישראל לא נכנס לארצו בדרך הקצרה והמהירה - כי מה שבא בקלות גם נעלם בקלות. בניית עם היא לא תהליך לארבעים שניות אלא לארבעים שנה
כמעט כל אחד יודה בכך שתהליכים אמיתיים, כאלו שמחזיקים מעמד לאורך זמן, הם אלו שבאים לאט ובתבונה, בסבלנות ובחוכמה. למרות זאת כולנו ממשיכים לשמוע גם את הקול השני, זה שאומר שאולי הפעם, מאחורי הסיבוב הבא, מחכה ה"מכה הגדולה", זאת ש"תעיף" אותנו, אבל באמת, ושתשנה את התמונה בבת אחת. מאבק הכוחות הזה לא נולד היום וגם לא אתמול. על שפת ים סוף, רגע אחרי ההצלחה הגדולה ועשר המכות שלאחריהם עם עבדים קטן ועקשן יוצא לחרות ושובר את מסך הברזל של האימפריה המצרית האדירה, מתחזקת אצלם התחושה שהם הצליחו לעשות את זה, ובגדול. אי-אפשר לתאר במילים את שכרון החרות של העם שיוצא ביד רמה לאורו של שחר חדש שעולה על ההיסטוריה, כמאמר הראי"ה קוק: "יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו" (מגד ירחים). אך כאן מגיע הקטע הסבוך, הרגע שבו התחושה אומרת שצריך "למנף את ההצלחה" ולעשות את הצעד וחצי הנוספים ולהיכנס ישר לארץ ישראל, מלחמה, ניצחון, בית מקדש, גאולה והנה משיח בא. לכאורה זהו הדבר ההגיוני, אך יש כאן טעות שעלולה להביא לנפילה גדולה ומהירה. כמו מגדל קלפים הכל יתמוטט ובסוף ביד יישאר רק אוויר. קשה מאוד להסביר את המסלול שבוחר ריבונו של עולם להוביל בו את עם ישראל ביציאה ממצרים. הרי הכל היה יכול להיות כל כך פשוט ומהיר: חוצים את ארץ פלישתים. אם יש בעיות, אז ממשיכים את רצף הניסים, עוד כמה מכות, וזהו. נגמר הסיפור. לשאלה מדוע אלוקים לא מוביל את העם בדרך ארץ פלישתים אלא מוביל אותם למדבר, עונה הפסוק: "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה" (שמות י"ג, י"ז). כלומר: החשיפה למלחמה ולכל מה שכרוך בה, בשלב מוקדם כל כך, עלולה להפחיד את העם הצעיר, ואז הם עלולים לקבל את ההחלטה לחזור למצרים. אך ייתכן שיותר מכך מצוי בחלקו הראשון של הפסוק, זה האומר: "כי קרוב הוא". זה פשוט קרוב מדי. מהיר מדי. קל מדי וללא תהליך אמיתי ולכן זה לא ישרוד. עם ישראל, לפני שהוא מגיע אל המנוחה ואל נחלת אבותיו, צריך לעבור תהליך. לא משהו שעוברים בארבעים שניות, אלא בארבעים שנה. צריך קצת מדבר, רעב, צמא, מלחמות עם אויבים מבחוץ ועם גורמים מבפנים, הכל כדי ללמוד ולהפנים את גודל התפקיד ואת עוצמת השליחות. ללא החיכוך והמאמץ, העם לא יכיר את גודל המתנה שקיבל מאלוקיו: את הכוח שלו לצלוח את האתגרים ההיסטוריים, את העוצמה של עם מוסרי שבא לנצח ולהנחיל אמת גדולה לעולם כולו.
|
|
הכותב הוא מנהל חינוכי של פרויקט בר המצווה של צהר. המאמר מובא באדיבות ארגון צהר.
|
|
תאריך:
|
22/01/2016
|
|
|
עודכן:
|
22/01/2016
|
|
הרב יאיר בינשטוק
|
|
הציפייה העולה מקריאת סיפור יציאת מצרים היא שעשר המכות ישובצו בסדר עולה, מן הקל אל הכבד. שהרי כך הוא הסדר הראוי בכל מהלך חינוכי - מתחילים בסנקציות הקלות, ומשם מתקדמים לסנקציות החמורות יותר. ואמנם, מבט חטוף בסדרן של המכות מגלה שהן מקיימות כלל זה - מכת דם נתפסת כקלה יחסית, באשר היא מתרחשת ביאור בלבד, הרחק ממקום יישוב ומגוף האדם. ככל שהמכות מתקדמות, כך הסכנה הופכת מוחשית יותר ויותר, תוך שהיא מתקרבת אל מקומות היישוב ולפגיעה בגופו של האדם עד כדי מוות במכת בכורות.
|
|
|
בשבוע שעבר, בפרשת שמות, הכרנו את משה. גילינו מנהיג צנוע שלא ממהר לקבל את תפקיד מושיעם של ישראל. גם פרשת השבוע הנוכחית, וארא, פותחת בדו-שיח בין הקב"ה למשה שיש בו מו"מ על קבלת התפקיד: "בוא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו". ומשה משיב: "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה?". רש"י מסביר על הפסוק הזה, כי "זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה"; או במילים אחרות: אם הנגאלים אינם מקשיבים, איך יקשיב מי שאמור לשחרר אותם? לכאורה יש פה היגיון, אולם יש גם לא מעט תמיהות על רש"י זה.
|
|
|
אילו היה משה בא בימים אלה ומעמיד עצמו לבחירות להנהגת האומה, הוא היה זוכה מן הסתם לקיתונות של ביקורת, והיה נפסל על-ידי הציבור כמו גם התקשורת. משה חוזר למצרים כמסתנן העולה מן המדבר, כאשר העבר שלו אינו מוכר. אין באמתחתו כל ניסיון דיפלומטי, אין הוא מביא עדים על כישורים, ולא רקורד של פעילות ציבורית בקורות החיים.
|
|
|
הוא בנה את החברה בשתי ידיו. זה התחיל כעסק עם כמה עובדים שהיו כמו משפחה, ועכשיו כשהוא עומד בפני פרישה, זו חברה ענקית המעסיקה אינספור עובדים. במעמד הפרישה נכחו אלו שהתחילו איתו את הדרך, שחיכו לשמוע ממנו את מה שרק הוא יכול לומר. התיאור הזה נשמע מוכר, ונראה שרק צריך מפעם לפעם להחליף את שם החברה.
|
|
|
מנהיג נבחן במצבים של קשיים ודילמות. סדרת הפרשות האחרונות מספקת לנו הזדמנות להציץ למנהיגותם של יוסף ויהודה.
|
|
|
|
|
|
ירון פרידמן
הדיווחים בעולם כולו על אודות המלחמה בעזה מעדכנים ללא הרף את מספר ההרוגים הפלשתינים בעזה. נראה כי יש סוג של קונצנזוס לגבי המספרים. אך מהי רמת מהימנותם?
|
|
|
רון בריימן
יש לעודד השתתפות של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" בחיסול בפועל של הפצצה האירנית המאיימת על העולם כולו, לרבות על הצ'מברליינים האירופיים, ולא רק על ישראל
|
|
|
יוסי אחימאיר
"ביבי נקלה, ביבי נבל, ביבי מושחת, ביבי שקרן, ביבי מאוס, ביבי תחמן"... כך נפתח ביום שלישי מאמר בעיתון ה"הגון", שופר הפלשתינים - הארץ
|
|
|
חנינא פרבר
הרשע נמצא סמוך לחכם, כדי שהחכם יתקנו' אולם לתיקונו דרושים כוחות גדולים התם וזה שאינו יודע לשאול אין בכוחם להחזיר את הרשע למוטב משימה חשובה זו מוטלת על הבן החכם שהוא הגבוה מכולם...
|
|
|
ראובן דינור
כאשר צבא מוקם להגן על אזרחי המדינה בהגדרתו וזו מטרתו העיקרית, אינו יכול שהגנה זו תיסדק והאזרחים עליהם הוא מגן יחטפו ההגנה היא באחריותו ושומה עליו כגוף מבצע למנוע חטיפת אזרחים
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|