הארץ התמלאה לאחרונה במודעות פרסום יקרות מטעם הקרן לישראל חדשה, שעליהן מתנוססים תמונתו ושמו של
יצחק רבין, ראש הממשלה שנרצח, והמלים: "בשתול הזה הם כבר טיפלו". הנוסח מדבר בכוונת מכוון על "הם", ללא פירוט, מתוך הנחה שקוראי השלט יפרשו מי "הם" כפי שהמפרסמים התכוונו: הציבור הימני בישראל.
ההכללה מבית מדרשם של מפרסמי המודעה - אנשי הקרן לישראל חדשה, שאינה אלא הקרן לישמעאל חדשה, מיותרת ומסוכנת - היא כמובן מעשה מכוער, וכל כוונתו להטיל רפש ואשמה על ציבור גדול בגלל פשעו של יחיד. המטרה היא כמובן להמשיך ולהושיב את כלל הציבור הימני בישראל במקום הראוי לו בעיניהם: על ספסל הנאשמים, כאילו כל מי שנמנה עליו, ובמיוחד מנהיגיו דאז ומנהיגי המדינה היום, שותפים לאותו פשע. למעשה, המפרסמים ניסו ומנסים לסמן עיגול-מטרה סביב ציבור שלם ומנהיגיו. הדבר אינו מונע מהם לזעוק את זעקת הקוזאק הנגזל, כאילו הם קורבנות של הסתה, בשעה שהם הם המסיתים הראשיים.
למען הגילוי הנאות: הייתי בכיכר ציון בירושלים באותה הפגנה שבה הפיץ סוכן שב"כ - ארגון שהשר הממונה עליו היה רבין עצמו - את תמונתו המזוויעה של רבין במדי אס. אס. על המעשה נודע לי רק למחרת, מן העיתונות. לא ראיתי את התמונות במהלך ההפגנה שבה השתתפו רבבות של "הם", רבבות של יהודים שרבין עצמו הגדיר כ"פרופלורים" שאינם "מזיזים לו", רבבות של יהודים משני צדי "הקו הירוק", רבבות של יהודים חילונים ודתיים שהמדיניות שאליה רבין נגרר ושאותה אימץ הובילה למלחמת אוסלו, שמסכנת את חייהם מאז ועד היום. כולנו היינו "הם". כולנו נמנינו על מי שהקרן לישראל חדשה מסמנת כ"הם" ומסיתה נגדם.
למען הגילוי הנאות: הייתי בכיכר ציון בירושלים, ועל כן אני שייך ל"הם", נשוא מודעת ההסתה. הייתי בכיכר ציון, אבל אינני שותף לרצח רבין, כשם שכיהודי אינני שותף למותו של ישו. בשני המקרים, כ"הם" וכיהודי אני נשוא הסתה רבת-שנים.
ההסתה נמשכת עד עצם היום הזה, וראשי השמאל אינם מחמיצים הזדמנות להסית ולהזכיר את מנהיגי הימין שנאמו מעל המרפסת בכיכר ציון, כרמז למרפסת שמעליה נאם מוסוליני ברומא. ההסתה נמשכת עד עצם היום הזה נגד "הם" - למעלה ממחצית הציבור הישראלי - בגין פשעו של יחיד.
השמאל/התקשורת מעולם לא הרימו את הכפפה ולא נענו לדרישה לבחון את הראיות הרבות שהצטברו והמחזקות את הספק שמא לא הכדורים של
יגאל עמיר הם שהביאו למותו של רבין, אלא כדורים אחרים. חקירה כזאת עלולה חלילה לנקות את "הם" ולהפסיק את הריקוד על הדם נגד "הם" בכל פסטיבל שנתי לזכר רבין.
אילנה דיין, העיתונאית שהתפרסמה בקשר לפרשת סרן ר', וזכתה לאחרונה לקיתונות של ביקורת דווקא מצד השמאל הקיצוני, כאשר חשפה בתחקיר את דרכי העבודה של פעילי השמאל הקיצוני, מוזמנת לחקור את הנסיבות של רצח רבין ולהעז ולשאול את השאלות שהתקשורת "החוקרת" בישראל מתחמקת מלשאול, לרבות השאלה מי הפיק רווח פוליטי מן הרצח הנפשע.
ייתכן שדווקא תחקיר עיתונאי רציני יוביל להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית חדשה, שתוביל לחשיפת האמת ולאישוש או הזמה של המידע הטורדני סביב אירועי ליל ה-4 בנובמבר 1995. במיוחד מעניין לחשוף את מה שיכול פרופסור
יהודה היס, מנהל המכון הפתולוגי דאז, לספר על אירועי אותו לילה נורא. בכל מקרה, חשיפת האמת תתרום רבות לטיהור האווירה בארץ וליצירת בסיס להמשך החיים המשותפים של "אנחנו" ו"הם" בארץ ישראל.
