לוי רחמני, בעליה של חברת הביטוח אילון, האמין בצדקתו, בפרשת קרטל חברות הביטוח, הלוא הוא ההסדר לפרמיות אחידות בענפים מסחריים לשנת 1992. במשך שנים, לאחר שחשפתי את הפרשה בגלובס, בינואר 1995, חזר ואמר לי: "לא היינו שותפים לקרטל. היינו חברה קטנה שלא יכלה ליזום צעדים כאלו. ניסינו לפעול נגד הקרטל. לא היתה לנו ברירה". עכשיו מתברר, שהחלטתו לנהל משפט הביאה לכך שהפסיד בגדול.
מסיבה זו, ומן הסתם מתוך אמונה פנימית בצדקתו, סירב רחמני בזמנו להצטרף להסדר, שאליו הגיעו שש חברות ביטוח אחרות ומנהליהן. בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ב-1998 את עסקת הטיעון שגובשה בין החברות והמנהלים ובין המפקח דאז על הביטוח, דורון שורר, והרשיע את החברות והמנהלים.
שורר, ואחריו המפקחת ציפי סמט, דרשו מהמנהלים לפרוש, שהרי הורשעו בעבירות פליליות שמשמען פגיעה בציבור המבוטחים. ואכן, מנהלי כל שש החברות פרשו, מי מרצון ומי לאחר מאבק. כמה מהם, כמו עזי לוי במגדל ורימון בן שאול בכלל ביטוח, פרשו מהענף ועברו לתחומי פעילות אחרים. אחרים, כגון מנחם הרפז בסהר ואהרון קלמן במנורה, ביקשו להשאר בענף, והושעו ל-3 שנים. כתום התקופה, חזרו לענף הביטוח. קלמן, לדוגמא, הוא כיום מנכ"ל מנורה, ללא עוררין.
שתי חברות, הפניקס ואילון, לא היו מוכנות להצטרף לעסקת הטיעון, ולכן התנהל נגדן, בנפרד, משפט ארוך ומייגע. הטיעון העיקרי של הפניקס ובעליה, יוסי חכמי, היה שהחברות לא יזמו את הקרטל, והפרמיות הוכתבו להם על-ידי מיוניק-רי הגרמנית. בית המשפט דחה טיעון זה והרשיע את הפניקס ומנהליה. לגבי איתמר בורוביץ, מנכ"ל הפניקס, כל השעיה היא תיאורטית, כי הוא פרש ממילא מניהול החברה.
ציון הורשעה בעסקת טיעון, והמפקחת על הביטוח ציפי סמט דרשה מהיו"ר אברהם רמי טיבר ומבכיר אחר לפרוש ל-3 שנים. הם סירבו, ופנו לבית המשפט העליון. זה פסק לזכותם. סמט לא הרימה ידיים, ועל-פי בקשתה הגישה הפרקליטות בקשה לדיון חוזר. בית המשפט העליון, בדיון החוזר, הפך את הקערה על פיה שעל טיבר לפרוש. אבל, במועד פסק דין, היתה גם החלטה זו תיאורטית, כי ציון נמכרה בינתיים להראל, וטיבר שוב אינו מנהל בחברה.
נשארה אילון. במבט לאחור נראה, שרחמני טעה כאשר לא הצטרף לעסקת הטיעון. לוא היה מצטרף, היה מושעה, נניח, ל-3 שנים, תקופה שכיום היתה כבר מזמן מאחוריו. יתר על כן, הוא היה חוסך לו ולחברה הוצאות משפטיות ושכר טירחת עורכי דין במיליוני שקלים. גם הקנסות שהוטלו עליו ועל חברת אילון היו מן הסתם נמוכים יותר, מהקנסות של מיליוני שקלים שבהם חוייבה החברה כאשר ניהלה את המשפט.
נחמתם של בני רחמני היא, שהם יוכלו להמשיך ולנהל את החברה-האם, אילון אחזקות, שאיננה חברת ביטוח, ולכן אין ידו של המפקח מגיעה אליה. חברה זו היא בעלת שורת השקעות בסוכנויות ביטוח, קרנות פנסיה ונדל"ן. אם יוכלו, למשל, להמשיך ולפתח את עסקי הסוכנויות, או להכנס לרכישת נדל"ן נוספים. הבעיה היחידה תהיה שהם לא יוכלו, ככל הנראה, להשתמש לרכישות חדשות בכספי אילון ביטוח, בגלל האיסור, שהסכימו לו, שלא לקיים קשר עסקי עם חברת הביטוח. ניתן להניח, שהראש היהודי יוכל למצוא פתרון גם לבעיה זו.
האם בכך הסתיימה סופית פרשת קרטל חברות הביטוח, שהסעירה את הענף ב-10 השנים האחרונות? לכאורה כן, אך עדיין נותרו שתי נקודות פתוחות. ראשית, רחמני הגישו לבית המשפט העליון בקשה לדיון חוזר, אם בית המשפט יענה להם, ואולי אף יפסוק לזכותם (במהלך מנוגד למשפט של ציון), יבוטלו ההשעיות שנקבעו.
שנית, שאלה אחת, חצי-בלשית, לא נענתה עד היום: מיהו המקור המסתורי, שהעביר לידיעתי, בינואר 1995, את המסמכים, שהוכיחו את קיומו של הקרטל הבלתי חוקי וגרמו לעריפת הראשים הגדולה? ברור, שזהו מקור בכיר בענף, שבידו היו מסמכים רבים. בעת המשפט נגד הפניקס הועלתה דרישה, לזמן אותי להעיד בנושא זה. בית המשפט קבע שאין בכך צורך. שמו של המקור ישאר חסוי, עד להודעה חדשה. יום יבוא, ושמו יחשף, ותהיה זו הפתעה לרבים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
