א. אל פי תהום

יש משהו מדהים בשוק העסקים הישראלי - מנהלים ומשקיעים, המרוויחים הון תועפות כשהחברות מרוויחות, אך גם כשמובילים את החברות להפסדים נוראיים.

בעלי ההון הישראלים המציאו כמה טכניקות יצירתיות לא לשאת בהפסדים. כלומר, מרוויחים בלבד, ואת ההפסדים מגלגלים על
הציבור - למשל, מה שנקרא "תספורת".

נזכרתי בעניין הזה כשקראתי כמה מעללים, הקשורים בהתרסקות מגה. קשה להאמין, עד כמה היה גדול הפער בין משכורות העובדים לבין רווחי המנהלים - גם כשמגה צעדה אל פי תהום.

לכן, אני חש הזדהות עם אותם מעובדי מגה, שמבקשים לחקור את התנהלות החברה בשנים האחרונות.

ב. השתתפות ערה

במכללת כינרת יתכנס השבוע הכינוס השלישי הדו-שנתי של אגודת חוקרי צבא בישראל. הכינוס ייתן הזדמנות לדיונים ולהצגת מחקרים וספרים, שכתבו חברי האגודה, המתמחים ביחסי צבא-חברה, והם באים ליומיים גדושים מכל האוניברסיטאות ומכל המכללות בארץ וגם מיחידות מחקר של הצבא.

יחסית למדינות אחרות, חקר יחסי צבא-חברה מפותח מאוד בארץ, והדבר ניכר מאוד בריבוי הפרסומים של חוקרים ישראלים בכתבי-עת עולמיים מחד-גיסא ובהשתתפות הערה של ישראלים בוועידות בינלאומיות בנושא מאידך-גיסא.

ג. חקלאים יהודיים

בט"ו בשבט תיקן האר"י מסורת של אכילת פירות (יבשים) - סמל לפירות ארץ-ישראל, בתקווה לחזור אליה ולקוממה.

זו אינה סיבה לאכול כעת ממיטב הפירות היבשים, שמיובאים מכל רחבי העולם. לחגיגת ט"ו בשבט ניתן לאכול פירות טריים - לא רעים כלל - מתוצרת הארץ, כדי למלא את מצוות אכילה מפירות הארץ, וליהנות מטובם - כולל שבעת המינים.

ואכן, ב"סדר ט"ו בשבט", שהתקינו באחרונה והפך לנפוץ, תיקנו את המעוות, וניתנו הכבוד והבכורה לפירות טריים מיבולי ארצנו.

ביום שישי, בחוזרי לביתי, שמעתי באחד השידורים המשמימים בקול ישראל שוב את הבדותה, שיהודים לא עסקו בגולה בחקלאות. למרות הביטחון המוחלט של הדוברת, מוכיח המחקר את שקריות טענתה. ד"ר חזי עמיאור מהאוניברסיטה העברית (שמעתיו בהרצאה, לפני כחודשיים, בסמינר של עמותת אבות ומייסדים) מדווח, כי ברוסיה הצארית לבדה היו כ-200 אלף חקלאים יהודיים. גם במדינות אחרות באירופה היו חקלאים יהודיים ולא רק סוחרים ובעלי-מלאכה, כפי שטועים לחשוב.

סיפורם של המתיישבים היהודיים נשכח בלהט התעמולה הציונית, שקידשה את מעשיה, וזלזלה בכל מה שנעשה בגולה, כדי ליצור תדמית שלא קדמו לה גם ברעיון ההתיישבות.

ד. חילוקי-דעות

איני מפחד מחילוקי-דעות, ולפעמים אני חושש מהיפוכם, עודף הסכמה - הרמוניה - בצמרת. לכן, הייתי משועשע מכך, שגדי איזנקוט, הרמטכ"ל, ומשה יעלון, שר הביטחון, הופיעו זה אחר זה באותו הפורום (כנס המכון למחקרי ביטחון לאומי), והגדירו אחרת את אויבנו העיקרי.

חשוב לשמוע את טיעוניהם, כדי להבין את דרכי המחשבה של השניים, המובילים את ביטחוננו. השר יעלון טען, "ראש אויבנו זו אירן"; בעוד שרא"ל איזנקוט הגדיר, יום לפניו, שהאיום העיקרי הוא חיזבאללה, ובהסכם עם אירן "יש הזדמנויות".

לדברי יעלון, "אם הברירה היא בין אירן לדאעש, אני מעדיף את דאעש".

כיוון שאני בטוח, שהרמטכ"ל דיווח לשר הביטחון מה הוא עומד להגיד בכנס, וקיבל את אישורו, למרות שצמח ב"גולני", איזנקוט אינו גבי אשכנזי, שחתר תחת שר הביטחון. אם כך, נשאלת השאלה מה רצה יעלון להראות קבל עם ועולם בחשיפת חילוקי-הדעות.

ה. שיבוש

כשהייתי מדריך בצופים, לפני כיובל שנים, חששנו מגשם, שישבש את אירועי ט"ו בשבט, שתכננו לחניכינו.

ט"ו בשבט היה חג הצופים, וכמעט תמיד תכננו להוציא את החניכים, שנהנו מחופשה מלימודיהם באותו היום, ליום שדה. ואז, כמו בחוק מרפי, טפטף, ומאוכזבים נאלצנו לוותר על תוכניותינו.

נזכרתי בחששות הללו, שהתממשו לא-אחת, כששמעתי את תחזית מזג-האוויר לט"ו בשבט מושלג בגולן, בגליל, בירושלים ובהרי המרכז.