לכל מלחמה כמו גם גל הטרור הפוקד את ארצנו יש מאפיינים ייחודיים כמו לקסיקון ייחודי, אוצר מילים הנמצאים בשימוש של התקשורת, של גורמי הביטחון ושל ההנהגה הפוליטית. על כך כבר נכתב בשעתו בדוח
ועדת וינוגרד (סעיף 59 עמ' 371) כי "מה שעוד העצים את התמונה הקשה היה השילוב בין אי-בהירות המטרה מבחינת המחשבה והתכנון לבין שפה לא ברורה".
כך היה גם בתקופת האינתיפאדה השנייה, שבמהלכה נעשה שימוש במילים כגון "השתבללות" שנועדה להסביר את האופן בו על הכוחות להגן על עצמם, "כתר נושם" שתכליתו הייתה להטיל מצור אך לא מוחלט, "בלתי מעורבים" לתאר את מי שידו לא הייתה בדבר. ללחימה בטרור מצאו שמות כמו "לחימה בעצימות נמוכה" או "עימות מוגבל" ו"לחימה בכוחות בלתי סדורים". למלחמה החלו לקרוא "עימות גבוה עצימות", כאילו שלא ניתן להילחם בטרור בעצימות גבוהה.
גם בעימות המזויין שהוכרז בדיעבד כ"מלחמת לבנון השנייה" נעשה שימוש במילים "נחילים" ו"ענן צרעות" לתאר תמרון של לוחמי חי"ר לשטח האויב, "אפקטים" במקום הישגים נדרשים, "התנפלות" במקום התקפה וכיוצא באלה, כמתואר בדוח ועדת וינוגרד שעסק בהמשגות בלתי ברורות (סעיף 66 ע' 297). בסעיף 65 לדוח (ע' 372): "הדגמה מערכתית על העיירה בנת ג'ביל תוך נטרול, לכידת וכליאת המרחב, פירוקה השיטתי על-ידי התנפלות נחילית סימולטנית ורב-ממדית...הסתננות רחבת היקף בחתימה נמוכה (ענן צרעות), התנפלות, התייצבות מהירה על השטחים השולטים ויצירת מגע קטלני עם השטחים הבנויים (נחילים) תוך יצירת הלם ומורא, הקפאת מרחב הפעולה ומעבר לשלטנות תוך פירוק מרחבי שיטתי של תשתיות אויב".
בדוח ועדת וינוגרד, נכתב בסעיף 66 כך: "במלחמת לבנון בלטה התופעה הבעייתית שבמטכ"ל, לאורך כל תקופת המלחמה, לא הייתה הגדרה ברורה ומפורשת למציאות שבתוכה פועלים: האם היה מדובר במבצע, או במערכה (ביטוי לא צבאי), או שמא במלחמה ממש. התמשכות העמימות הפתיעה במיוחד. עמימות הייתה יכולה להיות מובנת וטבעית בימים ראשונים, כל עוד לא היו ברורים כיווני ההתפתחות של מהלך צבאי-מדיני מורכב שכלל תגובה חריפה מן האוויר. היא נהיית פחות סבירה כשהמהלך מתמשך לשבועות, תוך כדי פעולות קרקעיות ואבידות ללוחמים, ותוך כדי היחשפות מסיבית של העורף לירי שלא היה לו מענה צבאי. התמשכות זו הייתה תמוהה עוד יותר על-רקע העובדה שישראל הייתה זו שיזמה את היציאה למלחמה, וכי הצפי היה כי חיזבאללה יגיב על המתקפה האווירית בירי טילים על הצפון".
כעת הַחליפו את הצירוף "מלחמת לבנון" ב"גל הטרור", "אבידות לוחמים" ב"אבידות אזרחים וכוחות ביטחון" ושאלו את עצמכם האומנם כעת מדברים כולם ברור יותר.
עימות בעמימות
על הנזק שגורמים ביטויים עמומים שאינם מביעים נחישות והחלטיות במצבים שבהם נשקפת סכנה לחיי אדם, כבר נכתב בדוח וינוגרד: "נראה כי השפה הבלתי ברורה הפריעה להפעיל על המציאות עקרונות פשוטים של שכל ישר".
אף צה"ל, בעקבות מסקנות הוועדה, הורה לחזור לשפה הצבאית הברורה, כפי שנלמדה בקורסי הפיקוד והאקדמיות הצבאיות טרם המצאת השפה הצבאית-הפסיבדו-אינטלקטואלית שמעטים הבינוה.
אך עדיין, בגל הטרור הזה ניכר שנעשה שימוש מוגזם במילה העדינה והמכובסת "ניטרול" כדי לתאר מצב פשוט שבו מחבל שתקף יהודי - מחוסל. משמעות המילה "ניטרול" היא הוצאה מכלל פעולה שניתן ליחסה לעולמות תוכן שונים, כמו למשל ניטרול ריחות רעים באמצעות מטהרי אוויר, או לעולם הרכב שבו הילוך "ניוטרל" הוא הילוך סרק.
השימוש במושג "ניטרול" בהקשר של מחבלים התוקפים יהודים, במקום במילה הריגה של מחבל או חיסולו, מעביר שדר מעורפל המעיד על חוסר החלטיות באשר לאופן שבו יש לטפל במחבל, במקום שדר חד וברור: הריגת התוקף, בבחינת "הבא להורגך השכם להורגו". על המסר להיות ברור גם לאויב, למשפחתו ולתומכיו מבית ומחוץ.
ככל שרבים המקרים של תקיפת יהודים על-ידי מחבלים, צעירים או מבוגרים, כך שואלים ה"מנותקים": מדוע אותם רוצחים לא רק "נוטרלו" הללו מנשקם או מפעולתם, מדוע נורו למוות (או מה שהם מכנים "הוצאו להורג")? כך ב-24.1.16 שאל ח"כ עיסאווי פרג', במהלך ראיון שהעניק ל
אראל סג"ל בעקבות הריגתה של מחבלת בת 13 שניסתה לרצוח מאבטח בכניסה ליישוב ענתות: "אנחנו רוצים לנטרל מחבלים, או להוציא להורג?"
לפניו (6.10.15) התבטא באחת הרשתות החברתיות ח"כ ד"ר
אחמד טיבי, אודות הריגתו של המחבל פאדי עלון שנורה למוות על-ידי שוטרים שהבחינו בו כשסכין בידו, לאחר שדקר בחזה ובגב את הנער משה מלכה בירושלים, וסירב לשמוט את הסכין: "...אוסיף כאן מה שכתבתי בפוסט קודם: שברגע הירי פאדי עלון לא היווה סכנה כלפי איש".
ח"כ
מסעוד גנאים תקף גם הוא באוקטובר 2015 את הריגתם של חלק מהמחבלים לאחר שדקרו, והתייחס לניטרול המחבלת בעפולה: "אפילו אם יש בידה סכין, אתה לא יכול לנטרל? ריבונו של עולם, 20 איש, אבטחה, ביטחון, היא צעירה, לא יכולים לנטרל בלי לירות עליה שבע יריות"?
גם הארגון "עדאלה - מרכז לזכויות המיעוט הערבי" פנה ב-14.10.15 ליועץ המשפטי לממשלה
יהודה וינשטיין בדרישה לפתוח מיד בחקירה נגד הכוחות שירו במחבלים, שחלקם נהרגו וחלקם נפצעו, בשלושה פיגועים: זה שבו ניסתה המחבלת מהתחנה המרכזית בעפולה לדקור עוברי אורח וסירבה לשמוט את הסכין, הפיגוע בשכונת פסגת זאב בירושלים שבמהלכו דקרו שני בני דודים מבית חנינא נער וילד יהודיים, והפיגוע שבו חוסל כאמור המחבל פאדי עלון. בפניית הארגון ליועץ המשפטי נכתב בזו הלשון: "בעת האחרונה אנו עדים לאירועי ירי ומקרי אלימות רבים המבוצעים על-ידי כוחות המשטרה כלפי פלשתינים...עדויות רבות הצטברו שמהן עולה באופן חד-משמעי כי אותם פלשתינים לא היוו סכנה מיידית לחיי הסובבים אותם לרבות לאנשי כוחות המשטרה בעת ביצוע הירי".
תלונות אלו מלמדות אפוא כי השימוש במילה "ניטרול" אינו רק מעורפל, אלא מזמין ביקורת מיותרת ובלתי מוצדקת על כוחות הביטחון ועל מדינת ישראל. גם התקשורת הבינלאומית לוקה בהבנת המשמעות של המילה ואופן מימושה הלכה למעשה, ולא בלי צדק. הרי המילה "ניטרול" היא בעלת משמעות רכה, מעודנת משהו, שאינה מצביעה בהכרח על צעד החלטי, נחוש וסופי, שתכליתו לגבות מהתוקף מחיר קטלני.
דווקא חוסר הבהירות של המושג בניסיון לעדן את המציאות מביא להתפתחות שיח של ביקורת על מדיניות חיסול-התוקפים, לא מעט מצד אנשים הבאים מתרבות שבה אין מקדשים חיי אדם ומשפטי. זהו שיח שכמותו לא נשמע במדינות שהן נאורות לא פחות מישראל ושאינן שוכנות במזרח התיכון בהכרח, כמו ארצות הברית. הרי שם, מי שמעז אדם לתקוף שוטר או חייל, ברור לו כי דמו בראשו, או במילים אחרות - מות יומת!
הוראות הפתיחה באש גם הן ברורות יחסית במרבית המקומות, וקובעות כי כשלמפגע יש כוונה ברורה לרצוח ובידו האמצעים לסכן את קורבנותיו, יש היתר לירות בו על-מנת להרוג ולא "לנטרל".
כדי למנוע אי-הבנה, ועל-מנת להסיר מתומכי ארגוני זכויות-המחבלים בארץ ובעולם כל ספק, יש לומר את הדברים בבהירות: כל אימת שמחבל תוקף יהודי, יעד התגובה יהיה הריגת המחבל. זוהי המשמעות היחידה של "ניטרולו".