דורון הדגים קו זה בשורה של אירועים מנסיונו. "הפעם הראשונה שנכנסתי לביהמ"ש הייתה כשהייתי חצי שנה מתמחה. זה היה בבית הדין לעבודה בירושלים, והמאמן שלי אמר לי להסכים לקבל את התביעה. עשיתי את זה, ואז הצד שכנגד אמר שיש לו בקשה מאוד קטנה: לצרף את פלוני כנתבע ושיינתן גם נגדו פס"ד. אמרתי מיד: אין שום בעיה.

"כשעליתי במדרגות מבית הדין נפל לי האסימון, רצתי למשרד שהתמחיתי בו, אמרתי לעוה"ד שהיה שם - הוא ישב במכנסיים קצרים, כי זו הייתה פגרה: איפה הבניין הכי גבוה בירושלים שאני יכול לקפוץ ממנו? הלכנו מיד לביה"ד והגשנו בקשה לביטול פסק הדין, והיא התקבלה. אני זוכר את זה, כי הבנתי אותי שתמימות היא לא בדיוק התכונה הנדרשת בבית המשפט, וכי חשבתי שאי-אפשר לפתור את השופטת מאחריות לסיטואציה הזאת.

"השופטת יודעת שלפניה עומד מתמחה, היא יודעת בניגוד אלי את המשמעות של הוספת בעל דין, היא יודעת שלא הוצג בפניה ייפוי כוח מטעמו של אותו בעל דין שאני אייצג אותו והיא יודעת שלא היה לו יומו בבית המשפט. אני מצפה משופטים שיסתכלו בעיניים נכוחות למציאות שבפניהם, ולא לכך ששביל קטן של טעות יכול לזמן להם יום נקי מדיונים".

דורון הוסיף: "השאלה היא האם אנחנו רוצים שלשופט יהיה דנ"א של אלוהים, או שהוא יהיה רובוט שאינו מביא בחשבון שום דבר פרט למה שהוא שומע. הציפייה איננה לא לזה ולא לזה. השופט צריך להיות מאוזן: שיוכל לייצר איזון בין העולם הפנימי שלו לחוויה המשפטית שהוא צריך להכליל. לתת משקל מסוים ומוגבל לערכים שלו".

גם כאן היה לדורון סיפור, אם כי לא מאולמו-שלו. "היה בירושלים סיפור של מוכר תכשיטים שעשה מעשה מגונה בבחורה, היא סיפרה על כך לחבר שלה ולמחרת הם חזרו כדי להחזיר את התכשיט. הוא זוכה, כי השופטת קבעה שלא הגיוני שהבחורה לא צעקה, שהיא תלך בשלווה מהמקום, שהיא לא תלך באותו יום למשטרה ושהיא תחזור לשם למחרת.

"לשופטת הזאת היה סט ערכים מהבית, ומולה עמדה תיירת הולנדית שסט הערכים שלה שונה לחלוטין. אין התייחסות אוניברסלית. השופטת החילה באופן מוחלט את השקפת עולמה על הפסיקה שלה. זה על גבול הבלתי-אפשרי להימנע מהמצב הזה; צריך לנסות לפחות לזהות את זה".

הסיפור הבא - בחזרה לדורון עצמו. "כשהייתי שופט ארבעה חודשים בתביעות קטנות, הקלדנית המופלאה שלי שאלה אותי שאלה פילוסופית: האם אתה יכול להאמין לבן אדם ובכל זאת לפסוק נגדו? לא היה זמן לדבר על זה, ובאותו יום היה לי סיפור על אישה שתבעה אחרת שחתכה אותה בחניון והחליפו פרטים.

"היא הייתה אישה עם פנים נעימים, טון הדיבור שלה היה שאתה מתאהב בו, היא התייחסה לזה כאל עניין שיכול לקרות. כשהיא גמרה את החלק שלה, כולנו היינו בעדה. ואז עלתה הנתבעת שהיו לה לא מעט מתיחות בפנים, היא הייתה צפונובונית עם ביגוד מהשנייה האחרונה, והמשפט הראשון שאמרה היה: 'שההיא לא תעשה מעצמה חסידת אומות עולם'.

"רצינו לרצוח אותה באותה שנייה. אמרתי לה - והצלחתי לא לצרוח: 'מדוע גבירתי מתגוללת על התובעת? התובעת לא אמרה מילה רעה על גבירתי, אז למה גבירתי מתחילה ככה את העדות שלה?'. נשמתי נשימה ארוכה, וההיא התחילה להעיד וסיפרה את סיפור המראה של אותה תמונה. בשלב מסוים היא לא התאפקה ואמרה ש'הבן האוטיסטי שלה לא נראה כל כך נרעש', ובנקודה הזאת כבר כולנו היינו ב'יחסינו לאן'.

"הנתבעת אומרת, שהיא התקשרה למספר שהתובעת נתנה לה, והקו לא היה מחובר. כדי להסיר את זה מעל השולחן, שאלתי את התובעת אם יכול להיות שהיא התבלבלה, ואמרה שאולי. ואז הנתבעת אמרה שהיא התקשרה ל-144 ואמרו לה שאין כזה שם. שאלתי את התובעת מדוע נתנה כזה שם, והיא אמרה שזה שם הנעורים שלה. שאלתי אותה כמה זמן היא נשואה, והיא אמרה: 14 שנים.

"דחיתי את התביעה, למרות שבתוך תוכי רציתי לקבל אותה ולהיכנס בנתבעת, כי היו יותר מדי סימני שאלה בעדות של התובעת. אחרי הדיון חזרתי לקלדנית ואמרתי לה: היית באולם, וכולנו התאהבנו בה וההפך על הנתבעת".

דורון הצעיר המשיך ללמוד בשטח. "כמה חודשים אחרי זה הייתי תורן ערב במעצרים. קיבלתי טלפון ממתמחה של שופט שאמרה שצריך להגיע אלי מישהו בצו הבאה, והשופט שזה התיק העיקרי שלו, מבקש שהוא יגיע למחרת עצור. היה לי ברור שמדובר בפגיעה קשה בעצמאות השיפוטית שלי.

"נכנסנו לאולם והופיעה פרקליטה מפארק היורה, כלומר שהיא כבר 25 שנה בפרקליטות, ואמרה לי: אפילו השופט רוצה שהוא יגיע מחר עצור. באותה דקה הייתי צריך השתלת שיער, כי כל השיער נשרף לי, והפעם לא התאפקתי וצרחתי עליה. ואז נכנסתי ללשכה ולקח לי חצי שנה להתנער מהרצון לעשות דווקא ההפך ממה שאותו שופט רוצה, כי גם זו הטיה. עצרתי אותו".

דורון הדגיש: "להיות מודע לכל הדברים האלה - זה כל מה שאני מבקש משופט. אני לא מבקש ממנו שינטרל את זה, אלא שיהיה מודע לכך שזה קיים. זה נושא שלא מדובר, ולצד תהליך קבלת ההחלטה - אלו שני הנושאים החשובים ביותר שצריך להכשיר לגביהם שופטים. אף פעם זה לא מספיק".

דורון המשיך: "יש כמובן גם הטיות חברתיות. כשהייתי נשיא בדרום, עשיתי לעוזרים המשפטיים תרגיל קטן: נאשם הורשע בעבירה מסוימת, אחד יהודי משכונה ד' בבאר שבע והשני בדואי מהכפר חורה - איזה עונש תתנו לו. היה הבדל ממוצע של עשרה חודשי מאסר: בין 14 ל-24. זה היה שוק עבורם לראות את זה. כשהם ראו את התוצאה המצרפית, הם לא יכלו להסתכל על עצמם. ההטיות האלה קיימות כל הזמן. אתה לא יכול לנטרל את זה; די בכך שתהיה מודע להם".