הימים שעל סף קריסת המשטר הנאצי וכניסת כוחות הברית לגרמניה כוסו בערפל סמיך, בתהליך בניית המדינה ההרוסה מחדש, עם תום מלחמת העולם השנייה; אך כיצד נפל המשטר הנאצי הלכה למעשה בערים ובמקומות היישוב השונים בגרמניה?
העורך והעיתונאי מיכאל קוזיול מן העיר הדרומית הקטנה שווביש-האל, באזור באדן-וירטמברג בגרמניה חקר את הנושא לאחר שיצא לגמלאות מקריירה עיתונאית רצופת משברים: כעורך העיתון המקומי "Haller Tagblatt", השייך לרשת עיתוני "סוד-ווסט", הציב ופרסם בריש גלי את העובדות המרות הנשכחות על העבר והשלטון הנאצי בפני תושבי עירו שווביש-האל. בין היתר היה זה שחשף את דבר קיומו של מחנה ריכוז - "הסנטאל" - את זוועות ליל הבדולח וצעדות המוות שעברו בפאתי העיר.
בספרו החדש שיצא לאור באחרונה "שביב של תקווה שלאחר טרור ותבוסה", הוא מגלה עובדה מפתיעה: ראש העיר דאז, ד"ר ווילהלם פרינציג, וקצין המשטרה גוטלוב בולינג, הפרו את צו "נירו" שיזם
אדולף היטלר למקרה של תבוסה, על פיו יש להרוג, לאבד ולהותיר אדמה חרוכה בלבד; שניהם נידונו למוות על קו התפר שבין השלטון הנאצי לכניסת בנות הברית - אך חייהם נחונו על-ידי אנטון רוטמונד, ראש הגסטפו בשטוטגארט, עיר המחוז, ומסרו בצורה מסודרת את השלטון בעיר לידי מושל בנות הברית האמריקני דאז, פיליפ לואיס.
הספר מתאר את המעבר הדרמטי מן המשטר הנאצי לבנות הברית בעיר ובסביבתה. הוא מגלה עד כמה קרובה הייתה העיר להריסה מוחלטת- בלא לחוס על חיי תושביה - על-פי צו נירו שהוזכר קודם, הצו שפרסם אדולף היטלר ביום 19 למרס 1945 להרס כל התשתית הגרמנית, כדי למנוע ממנה ליפול לידי בנות הברית.
רגע ההכרעה
לדעת מחבר הספר קוזיול, פחות מדי היה ידוע על מלוא היקפו והשלכותיו של צו זה, שהיה סודי - עד לאן היו מוכנים הנאצים להגיע - בהשמדת כל האמצעים לקיום אנושי - תשתיות תחבורה, דרכים, מים, גז, מזון והקרבת התושבים הגרמנים עצמם, כדי שלא ייוותר דבר לכוחות בנות הברית.
לעומת ערים ועיירות אחרות בסביבה שנהרסו כליל על-פי הצו העיר שווביש-האל נותרה שלמה ברובה. זהו סיפור של טרפוד הצו הנאצי בעיר קטנה אחת.
הספר מתחיל בתיאור תקיפת שנים עשר מפציצים אמריקנים את העיר וסביבתה ביום 16 באפריל, 1945, אשר כתוצאה ממנה פשטה אש בבניין העירייה.
מחבר הספר גילה בתחקיריו, כי הדיווח על מה שקרה לאחר מכן כלל לא תאם את המציאות: על-פי אותו דוח, בער בניין העירייה מעל 24 שעות ולא נותר ממנו דבר, בעוד בניין העירייה עומד על תילו זה עידן ועידנים. קוזיול חקר את סיבת הדבר, ואז התברר לו כי מה שקרה בעיר באמת נסב סביב החלטתם, ברגע ההכרעה, תחת צל דמדומי השלטון הנאצי ועל סף כיבוש העיר בידי בנות הברית של ראש העיר אז, ד"ר ווילהלם פרינציג, ושל קצין המשטרה המקומית גוטלוב בולינג לטרפד את צו נירו, שעמד לכפות ראש הגסטפו המוזכר למעלה- אנטון רוטמונד.
כמה דמויות משמעותיות בין מקבלי ההחלטות בעיר ובאזור חברו יחד ומנעו את חורבנה של העיר: איש משטרה אחד, פרידריך בוטל וראש הכבאים, מקס שומכר, הכירו בצורך למסור את השלטון בעיר לידי הצבא האמריקני, לאחר שנדברו ביניהם.
דמות נוספת שהצילה את העיר מהכחדה תחת צו נירו, הייתה גברת עלומה אחת, ילידת פרנקפורט, אליזבט מיה בראנדט, שהציעה את שירותיה כמתרגמת בין ראשי העיר לבין כוחות בנות הברית. עבודתה הייתה כה יעילה וטובה ובין היתר הצליחה ליישב מחלוקות בין שני הצדדים, עד שהמושל האמריקני פיליפ לואיס מינה אותה למנהלת השירותים האזרחיים של האזור. פרט פיקנטי בספר הוא שבין השניים התפתח קשר אישי שנמשך עד למותו של המושל האמריקני.
"לא באתי להעניש - באתי לעזור", הצהיר פיליפ לואיס יום לאחר הגיעו לעיר בפני נציגיה, ובכך תרם גם הוא לקונסטלציה המיוחדת, שאפשרה את טרפוד הריסתה של עיר קטנה אחת בגרמניה. זוהי אומנם טיפה באוקיינוס זוועות העבר ושנות הטרור, אך בתהליך תיקונה ובנייתה מחדש של החברה הגרמנית, גם עצם הידיעה שבעיר קטנה אחת, הופר צו מחייב של המשטר הנאצי, וממונה מטעמו מנע שתי הוצאות להורג של המפרים אותו יש לה חשיבות - שביב של תקווה במחשכים.
