הקץ לשפיכות הדמים

החיילים ולוחמי המג"ב אינם אמורים להיות חומת המגן שלנו. דמם אינו הפקר. על כל חייל או חיילת שנרצחו או נפצעו, שומה עלינו להשית עונש על הערבים המכנים עצמם לשווא "פלשתינים". תגובות תקיפות מהירות תיקלטנה טוב יותר, כי נקמה אינה שווה כשהיא קרה. הסרת החסמים הביורוקרטיים על בנייה בשטחי יהודה ושומרון, תעצים את כוחנו שם, ותעמיק את אחיזתנו בשטחי ארץ ישראל.

אסור לנו לאפשר לערבים להפוך כל מחבל למארטיר, או בשפתם - ל"שאהיד". השמחה והחגיגות, הפורצים בשאגות והמולת קרנבל אחרי כל פיגוע רצח, בו כמובן נהרג גם המחבל - הילולות אלו לא תתאפשרנה ולא תמשכנה להזין ולהגביר את התסיסה בקרב הערבים אם ננקוט בצעדי תגובה חכמים. מי שמתיר להחזיר להם את גופות הרוצחים, כנראה שכח איזה מחיר של אלפי מחבלים אסירים ערבים נתבענו אנו לתת כדי לפדות שבויים, בעוד שהתמורה שאנו קיבלנו הייתה בדרך כלל בצורת גופות. אך אותו מי שמחליט - לא ידע להפיק לקחים.

ככלל, לא מתאים שבנות צעירות תהפוכנה לבשר תותחים עבור קהלנו. במיוחד, כשבאותה עת אלפי גברים צעירים מתחמקים מהשירות הצבאי, ובמקום למלא את חובתם למדינה, הם מבזבזים את משאביה על פלפולי משניות בישיבות, ויונקים מחלב המדינה כדי להתקיים כטפילים עם רישיון. מדוע גברים אלה צריכים לקבל פטור מהשירות הצבאי, בעוד הבחורות הצעירות, שיכלו באותן שנים ללמוד ולרכוש מקצוע, ולהינשא בגיל צעיר יותר ולהקים משפחות - מהן נמנע הדבר? מה גם, שרבות מהנערות הללו משלמות בדמן עבור הקהילה הקדושה של מאה שערים וסביבותיה, שם קורים לא מעט מקרי הרצח המתוכננים ומאורגנים היטב. כמו הדר כהן בת ה-19 מאור יהודה, השם יקום דמה, השוטרת במשמר הגבול שהיא הקורבן היומי שהקרבנו אתמול, ודמיה זועקים מן האדמה.

אנו חייבים ברוויזיה מחשבתית. לא ייתכן שנמשיך לחיות בסדר יום כזה, של שפיכות דמים של מיטב צעירינו, מלח הארץ, בלא שננקוט צעדים מתוחכמים להפריע למהלכים רצחניים אלה, בין היתר כמו בפתרון שכבר כתבתי עליו. לא יכול להיות שנחזיר להם את גופות הרוצחים כדי שיהפכו לקטליזטור שיתסיס עוד יותר את הילדים והצעירים הערבים בכל רחבי ארץ ישראל כנגדנו.

הרוויזיה צריכה להיעשות עם אומץ לב ובתחומים רבים. כי לא ייתכן שמוסדות תרבות כה רציניים - כמו מוזאון ארץ ישראל, אותו הקים וטיפח רחבעם זאבי-גנדי, שכה אהב את הארץ הזו, ועליה נשפך דמו - יתירו לשונאי ישראל במוצהר להעמיד כנס באולמותיהם בו הנושא יהיה "מימוש זכות השיבה".

לטמטום אין גבול. כי זכות השיבה ניתנת על-פי החוק הבינלאומי רק לאלה עצמם שגורשו ממולדתם. רובם ככולם כבר אינם בין החיים. אך בשום פנים ואופן זכות זו אינה נחלת בניהם, נכדיהם ושאר בני משפחה מדור שני או שלישי. אין זו זכות העוברת בירושה. לכן הכנס שמתוכנן להתקיים בחודש מרס הקרוב, אינו שייך למציאות, ואינו תואם את רצון העם, אלא אולי של כמה קיצונים שונאי עמם ועצמם. ולמנהל מוזאון ארץ ישראל "שלא מתערב בתכני הכנסים" הנערכים באולמות המוזאון להשכרה, כדאי שישלוט בכל דבר שקורה במוזאון, שצריך לעניין אותו: כל אבן או פריט המוצב בו, חשוב שתדע עליהם. לכן, על הקהל להגיב על כך בכל קולו, ולבטל את ההחלטה הבוגדנית הזו.

טענת מכונני הכנס היא שבחירתם במוזאון ארץ ישראל נעשתה על סמך זה שהמוזאון יושב על אדמת שייח' מוניס. יופי. כולנו יושבים על אדמה שהורינו רכשו אותה בכסף מלא, או שהאדמה נכבשה על ידינו לאחר מלחמות תקיפה של הערבים בכוונה לחסלנו. ולהוותם - אנו ניצחנו, וכעת שיחפשו את החברים שלהם. אך כאלה אין להם בנמצא. כי משבר רצח העם המתרחש בסוריה ובמזרח התיכון מחפש פתרונות רק באירופה הנוצרית אך לא במדינות ערב העשירות.

בכל ההיסטוריה, לא קרה שמדינה שניצחה במלחמה, תוותר על השטחים שכבשה - ככה סתם. בלי שיכירו בה וללא הסכם שלום. להפך, גדולי הכובשים החילו את תרבותם ושפתם על העמים שכבשו.

אך גם לנו חלק בעיוות המצב. טעותנו היתה, שלאחר מלחמת ששת הימים, ישבו מנהיגינו המכובדים באותה עת, וחיכו שמישהו יבוא להתחנן לעשות עמנו שלום. ומשום כך, לא החילו את החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון, למרות שזוהי ארצנו וזו אדמתנו מאז ומעולם. כך גם אשמנו בחולשת השלטון הימני, שהתיר לערבים לפנות מתחת למסגד בהר-הבית את כל שרידי בית המקדש היהודי שהיו שם ולהשמידם, כדי שיוכלו להכריז שכל הסיפור על בית מקדש יהודי שקדם לשלהם הוא עורבא פרח. אגדות בנוסח הכחשת השואה...

חולשה בפוליטיקה המביאה לרפיון ידיים זה מה שיכול להביא לקיצה של מדינה. כך לא בונים מדינה - ביפייפות נפש ובאהבת שונאיך. מדוע ישראל מעבירה אלף משאיות לעזה מדי יום, ובהן מזון, תרופות, והחשוב מכל - בטון, עמו הם בונים את המנהרות נגדנו? מה זה הטמטום הזה? חובה עלינו לסגור באמת את השערים, אך עם זאת לפתוח להם את המוצא לים. לאפשר להם לברוח מהתופת של עזה. כי חיי העניים שם הם זוועה, ורק שליטי החמאס חיים כמלכים, כשכל כספי התמיכה מגיעים לכיסיהם בלבד ומשמשים להתכוננות למלחמה הבאה עימנו. חומר למחשבה...