אולי כדאי היה שאותם קנאים יהודים (דתיים – שומרי מצוות הם קוראים לעצמם היום... נאמני ארץ ישראל השלמה...) ילמדו פרק בהיסטוריה היהודית, ארץ ישראלית אם תירצו. במה שהביא לגלות וסבל בלתי יתואר של יותר מאלפיים שנה (ושרלוונטי היום יותר אולי משהיה משך אותן אלפיים שנה) ואיש אחד שהציל את היהדות ושמר אותנו עד היום כפי שאנחנו. אולי אותו פרק בהיסטוריה שלנו ייתן חומר למחשבה לאותם "רבנים" למיניהם הרואים עצמם "מגניי העם והמדינה"... אז הנה פלח היסטוריה (מוצג פשטנית אולי ומתומצת מה אבל די עובדתי):
יהודה של תחילת המאה הראשונה נשלטה על-ידי רומי – מעצמת העל של התקופה, ששלטה על כמעט כל העולם הנודע דאז מבריטניה וצפון אירופה ועד אפריקה וכל מה שבאמצע. יהודה הייתה נקודה קטנטנה, ודי זניחה על מפת האימפריה למרות שנודעה באי שקט ועושי צרות. חלק מהפרובינציה הסורית. היהודים כמו היהודים לא ישבו בשקט וביהודה לא אהבו את הרומאים ולא אהבו זה את זה. השבר הפנימי בתוך העם עצמו איים לפורר את העם הרבה יותר מן השלטון הזר.
הרומים המליכו אדומי על העם. השחיתות (וה"חילוניות") פשטה באליטה העשירה והשבעה מאוד שהתרבות הרומית די מצאה חן בעיניהם... ופשוטי העם נאנקו תחת גזרות מגזרות שונות. פלגים ותתי פלגים – הזויים יותר או פחות וקיצוניים יותר או פחות - קרעו את העם מבפנים. "דת מול ארץ"... שמירת מצוות מול שמירת הארץ והעם. מה חשוב יותר? על מה "ייהרג ובל יעבור"... אז המטורפים והאלימים ביותר, הסיקרים והקנאים למיניהם שטופים ברעיון העוועים שאפשר לנצח את שליטי העולם, לקחו את העניינים לידיים, והרצח והאלימות חגגו, כולל רצח כל מי שלא הלך בדרכם ומי שסביבו כולל נשים וילדים. והמנהיגים הרוחניים (הרבנים) התווכחו בינם לבין עצמם (פחות או יותר כמו היום) ונתנו לקנאים להוביל. וכשהקנאים כפו את המרד הגדול האסון היה רק עניין של זמן.
זעקות הנצורים
ואז בא המצור הרומי על ירושלים (כשהרומים כבר מזמן לא יכלו להרשות לעצמם להבליג על הפרובוקציה והחליטו לסגור עניין ונמאס להם אחר שלוש שנים אז שלחו את אספסיינוס – גנרל עטור נצחונות - והקנאים התבצרו בתוך העיר, כולאים בה את תושביה אם תמכו בהם או לא, נלחמים בינם לבין עצמם נלחמים ברומאים פשוט נלחמים. ואז שרפו את מחסני המזון שבעיר (לאלץ את התושבים להצטרף ללחימה ברומים) והרעב והסבל נעשו קשים מנשוא ואיך אמר
מנחם בגין כשסירב להלחם ב"הגנה" אחרי הסיזון "באוזני מצלצלות עדיין זעקות הנצורים בירושלים".
היה צדיק אחד בסדום. וכמו לוט – צדיק אחד בסדום שמעשיו הצילו בסופו של דבר את העם היהודי מכליה מוחלטת. רבן יוחנן בן זכאי שהבין שאם ינצחו הקנאים יבוא הסוף על העם קרא אליו את בן אחותו מראשי הקנאים וביקש על העם והעיר ואותו בן אחות הסביר שהמצב מזמן יצא מכלל שליטה והמליץ שיצא מן העיר מהר ככל האפשר בדרך היחידה שהייתה אפשרית – פינוי הגופות. ואכן בעזרת תלמידיו יצא בן זכאי מן העיר (ועבר את הבדיקה שהיו עושים הקנאים בגופות היוצאות לבדוק שאכן הן "מתות" ואינן של "עריקים"). מחוץ לעיר פגש באספסינוס וקיבל ממנו את תלמידי החכמים ואת יבנה... והציל את רוחה של היהדות ששרדה בגינו (שרדה את מרד בר-כוכבא 65 שנה מאוחר יותר), שרדה את הטבח הנורא ביהודי הארץ, ההגליה המסיבית ו-2000 שנות גלות!
אולי כדאי שאותם רבנים ויודעי תורה, גמרא ומשנה, המדקדקים בקלה כחמורה, יפנימו את לקח ההיסטוריה. הקיטוב בעם היום גדל (כמו אז), הקנאות משתלטת (כמו אז) וכשתלמידיהם רואים במטורפים כברוך גולדשטיין (רוצח 29 אנשים חפים מפשע באחד המקומות המקודשים ביותר ליהדות), ג'ק טייטל (רוצח!), שורפי תינוקות ונערים וסיקרים של היום כגיבורים הם אלו שיהיו אחראים לאסון נורא נוסף!!!
ולא - אני איני שמאל או ימין - אני יהודיה, ישראלית שחיה את המציאות כאן יום יום שיודעת קצת היסטוריה עם שכל ישר, דואגת ומפחדת.
