חוד החנית של המרי

חצי יובל

בשעות הקטנות של הלילה ב-17 בינואר 1991 נעשתה היסטוריה: ארצות-הברית פתחה במתקפה האווירית, שקדמה למבצע סופת מדבר, שהביס את צבא עירק.

מאז תחילת שנות השבעים, השקיעו האמריקנים עשרים שנות מחשבה, הגות וניסויים, שבמהלכן פותחה תורת לחימה חדשה לארצות-הברית - לוחמת אוויר-קרקע (ALB), שהטמיעה בתוכה את השינויים הטכנולוגיים מאז מלחמת ויטנאם, שינויים באסטרטגיה האמריקנית והפעלה חדשנית ויצירתית של חיל-האוויר האמריקני. קרב אוויר-יבשה שינה את שדה הקרב המודרני ואת שדה הקרב האווירי. בסופת מדבר פעלו בראשונה מטוסים חמקניים, חימוש מונחה מדויק (חמ"ם) ואסטרטגיה מונחית-תוצא, שמיצו את היכולת העצומה של חיל-האוויר האמריקני.

בעוד כחודש יתכנסו בוושינגטון הבירה מומחים רבים ומתכנני סופת מדבר לדיון ראשון מסוגו במבצעים האוויריים בסופת מדבר, ששינו לחלוטין את המלחמה המודרנית, וינסו להעריך את כיווני ההתפתחות של הכוח האווירי ושל האסטרטגיה האמריקנית.

רגילים

אחר כך יטענו, הסתה, דיכוי וקיפוח, אך שלושת הח"כים הערביים מסיעת בל"ד, שהלכו לנחם משפחות אבלות של רוצחי יהודים, שחוסלו במהלך פשעיהם, הם צדיקים גמורים בעיניהם, לפחות. לכאורה, שלושתם ועמיתיהם לסיעה אינם רואים כל סיבה לכעס ולרצון לפעול נגדם על המחווה, שגובל בהסתה ובעידוד טרור.

הח"כים הערביים צודקים. הרגילו אותם, שהם יכולים לעשות כאוות-נפשם. כשעלה עניינם לפני הבחירות, קבע שוב בג"ץ ברוב חוכמתו הידועה, שאין פסול בהתנהגותם. כשאחמד טיבי יעץ לערפאת, לא ראו בזה בעיה. כשח"כים מהשמאל עלו לרגל אל מכחיש השואה אבו מאזן, ועלו לקברו של ערפאת ברמאללה, גם זה התקבל. אז למה כועסים על השלושה כעת?!

בינינו, הם רק חוד החנית של המרי של ערביי ישראל נגד המדינה. זה מתבטא בהתנהגותם בעת ביקורים רשמיים בכנסת, בשעת שירת ההמנון ובעוד סימנים חיצוניים, שמבזים את סמלי המדינה (זוכרים את אוהדי סכנין בעת שירת ההמנון?). וכמובן, לא שכחתי את ח"כ חנין זועיבי, חובבת השיט הידועה, שהצטרפה למסע המרמרה.

הגיע הזמן, שבג"ץ יבין, שהתנהגות מסיתה ניכרת מכל פעולות הח"כים הערביים, ואין סיבה להקל ראש כשבוחנים אותה. אם לא תהיה הבנה כזו, כל חקיקה תסוכל על-ידי בג"ץ, כפי שהיה עד עתה.

מטרפדים

ראשי ועדת הסנאט לכוחות מזוינים מתנגדים לכוונת חיל הים האמריקני לקדם את אדמירל בריאן ל' לוסי, מפקד הפיקוד ללוחמה מיוחדת בחיל, הממונה על כוחות הקומנדו הימי של החיל, משום שנקט אמצעים נגד מתריעים-בשער ביחידתו.

הסנאטור הרפובליקני ג'ון מקיין מאריזונה, יו"ר הוועדה, והסנאטור ג'ק ריד מרוד איילנד, מנהיג המיעוט הדמוקרטי בוועדה, חתמו על מכתב לריי מאבוס, שר חיל הים, שקורא לעצור את קידומו של אדמירל לוסי. שני המחוקקים מפעילים לחץ אדיר על חיל הים להקפיא את קידום לוסי.

לפני כמה חודשים דווח, כי אדמירל לוסי העניש שלושה מכפיפיו במהלך ציד מתריעים-בשער, שדיווחו על חריגותיו. המפקח הכללי של הפנטגון קבע, כי בשלוש הזדמנויות חרג לוסי מהתקנות בדבר מתריעים-בשער. מסקנותיו נדחו על-ידי מפקדי חיל הים, שהחליטו לא לנקוט אמצעים משמעתיים נגד האדמירל, מאחר שקיבלו את הסבריו, כי העניש את השלושה לא כנקמה, אלא כיוון שתפקדו רע.

מקיין וריד חברו לסנאטור הדמוקרטי רון ויידן מאורגון, והחליטו לעצור את אישור המינוי של סגן-שר לחיל הים, עד שלא ייושב עניין לוסי. ואכן, חיל הים הודיע במפתיע, כי קידום לוסי ירד מעל הפרק, והחיל יענה על טענות מקיין וריד בהקדם.

אדמירל לוסי קיבל אישור לכוכב השני בדרגתו לפני יותר מארבע שנים. הוא נחשב ללוחם קשוח, שפיקד, בין השאר, על צוות 6 של הקומנדו הימי (SEALS) ועל כוחות למבצעים מיוחדים בפיקוד אפריקה האמריקני. במהלך שירותו באפריקה התלוננו עליו, כי השתמש בכרטיסי טיסה ממשלתיים, כדי להטיס את בתו הבוגרת. בדיקה מצאה, כי האדמירל שילם מכספו על כרטיסי הטיסה של בתו, ולוסי החליט לגלות בכל מחיר מי עמדו מאחורי האשמתו ולהענישם.

האדמירל לא הצליח לגלות מי האשימו, אך חמישה מכפיפיו התלוננו, כי התנקם בהם בצורות שונות באמתלה שהאשימוהו בפרשת כרטיס הטיסה לבתו. המפקח הכללי מצא, כי יש ממש בטענותיהם, וקידומו של האדמירל נעצר, ועדיין לא זכה לענוד את הכוכב השני, שהובטח לו מזמן.

"סכנה קיומית"

אגף כוח-אדם ירכז את פעילות התודעה היהודית בצבא, ויסנכרן אותה עם פעילות החינוך. המשמעות, כנראה, תהיה הכפפה של תחום התודעה היהודית לחיל החינוך.

דיון בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת לא סייע לפזר את ענן סימני השאלה אודות המהלך; ואני מבין היטב את החוששים, כיוון שלחיל החינוך יש היסטוריה עגומה של פעילות מזיקה ושלילית בענייני יהדות. עם זאת, אני תמה על ח"כים דתיים, שתיארו את המהלך כ"סכנה קיומית".

מחד-גיסא, אם באמת יש בצבא צמא לתודעה יהודית, גם בעלי כוונות רעות במיוחד ממפקדת קצין חינוך ראשי לא יוכלו לדכאו. מאידך-גיסא, קשה לא להתרשם, שהצבא מנסה לדכא את הרבנות הצבאית, ולהגבילה.

חביב הקהל

השחקן משה איבגי אינו מתנצל על מעשיו, והקהל תומך בו - למרות ריבוי העדויות נגדו. האם יש קשר לעובדה, שאיבגי הנו דובר אלים ורהוט של השמאל? השחקן בחר להופיע בפומבי - אחרי שהמשטרה פתחה בחקירה - מול קהל, שמלכתחילה היה אוהד?

בתום הצגת הבכורה, של הקומדיה, "שלא תתעורר הילדה", בהפקת תיאטרון חיפה, בבית ציוני אמריקה בתל אביב, אמר איבגי, לתשואות הקהל, כי הפרסומים בימים האחרונים "הפכו לו את החיים ושיבשו אותם מן הקצה אל הקצה". מעניין מה עובר על מי, שלטענתן, הוטרדו על-ידו?

אני מנסה להשוות בין תגובות התקשורת והציבור למעשי איבגי לתגובותיהם למעשי ינון מגל. וכידוע, עוד כמה מטובי השמאל הישראלי הואשימו בהתנהגות סוטה ובהטרדת נשים, ומשום-מה לא נעשה דבר בעניינם.

הקשישים עדיין טסים

בשנת 1954 טס המפציץ האמריקני בי-52 סטראטופורטרס בראשונה, ומאז הוא צובר שעות טיסה - הרבה מעבר לתוחלת שעות הטיסה, שתוכננה למטוסים הללו.

המטוס מבוגר, כנראה, מהוריהם של אנשי צוות האוויר, המטיסים אותו. הרבה מאוד יצירתיות הנדסית מושקעת במטוס, כדי שיוכל לתפקד כהלכה גם בעשור השביעי לשירותו המבצעי בחיל-האוויר האמריקני. ויש עוד הרבה דוגמאות למטוסים קשישים, שממשיכים לשאת בעול. למשל מטוס התובלה סי-130 הרקולס (שטס לראשונה בשנת 1954 ומטוס האימונים הסילוני טי-38 (שטס בראשונה בשנת 1959). מטוסי הקרב אף-14, אף-15, אף-16 טסים כבר משנת 1974, ודומים להם מטוס התקיפה אֵי-10 חזיר היבלות (טס משנת 1972), שחיל-האוויר האמריקני ביטל את תוכניתו להוציאו משירות; מסוק הסער בלק הוק (טס משנת 1974); והמסוק הכבדCH-47 צ'ינוק (שטס משנת 1961).

המאבק סביב המטוס אי-10 מלמד עד כמה קשה להוציאה משירות מטוס ראוי. סגירת טייסות משמעותה אבדן אלפי מקומות תעסוקה במדינות השונות, והמחוקקים האמריקניים לא רצו בכך. בלטו במאבק נגד החלטת הפנטגון סנאטורים וצירי בית-נבחרים, שבמדינותיהם מוצבות הרבה טייסות כאלוץ המאבק הוכרע כהנראה עם כניסת מטוס התקיפה לפעולה נגד דאעש בסוריה ובעירק; ולמטוס הקשיש הייתה עדנה.
בניגוד למטוסים לתובלה אזרחית, שמוחלפים כל עשרים שנה בדגמים חסכוניים יותר, מתוכננים מטוסים צבאיים לשרת שלושים שנה ויותר. כדי שהמטוסים מהקשישים ימשיכו לשרת נאמנה, צריכים להשקיע רבות בתחזוקתם, ולהשביחם על-ידי הטמעת מערכות חדישות, שהוכיחו את עצמן. מבנה המטוס עובר בדיקה והחלפה מדי כמה שנים ומערכותיו מתחדשות כל הזמן. זו משימה יקרה מאוד, אך משתלמת לנוכח עלותם המאמירה של מטוסים חדישים.