"עם רצון טוב לא הולכים למכולת" - משפט ציני, קר ומנוכר שאנו רגילים לשמוע כאשר לא הצלחנו לספק את התוצאות הרצויות. נכון, ללכת למכולת אולי עדיין אי-אפשר, אבל הרצון הטוב שהתגלה, הוא פתח מצוין לעבודה משמעותית שבסוף תניב פירות משובחים עוד יותר.

בפרשתנו, "כי תישא", אנו נפגשים עם חטא העגל, אותה נפילה קשה סמוך להר סיני וקבלת התורה. החישוב המוטעה לגבי זמן החזרה של משה רבינו שתל פחד וייאוש בלבבות, והחיפוש אחר "מחליף" הוביל אל עגל הזהב. רבים וטובים דנו והתחבטו בשאלה כיצד? איך יכול להיות שההתרסקות כל כך קרובה לרגעי השיא המרוממים ביותר?

רבי יהודה הלוי [כוזרי א, צ"ז] מסביר שעם ישראל לא התכוון לחטוא בעבודה זרה או למרוד בקב"ה, הם חיפשו דרך שדרכה הם יוכלו להתחבר לאלוקות, הם ניסו למצוא שביל נוסף שממנו הם יגיעו אל היעד. אך מכיוון שלא היו להם הכלים המתאימים הם הגיעו אל המקום הלא נכון, והתוצאה הייתה הרת אסון.

כאשר אנו נתקלים בטעות (וגם אם הטעות הפכה מזמן לטעויות...) מצד בן/בת הזוג ביחס כלפינו או בדרך שבה הוא בחר לרצות אותנו, אל לנו למהר ולהסיק מסקנות חפוזות שמפנות אצבע מאשימה כלפי הצד השני. עלינו לבדוק מה המניע, מה הרצון הראשוני שמסתתר מאחורי המעשה. יכול להיות שבפועל הביטוי לא היה כל כך מוצלח, אבל אולי זה דווקא בגלל שלבן/בת הזוג אין מספיק כלים. אולי אנחנו היינו אלה שלא שיתפנו מספיק, מיקדנו, סיפרנו וכו'. הביטחון בזוגיות שלנו ובאהבה שבונה אותה, מעניק לנו את האפשרות להאמין שבן/בת הזוג חפץ אך ורק בטובתנו, לנו נשאר רק לכוון אותו.