ארץ לא זרועה

זה עתה סיימתי לקרוא את ספרו החדש של יועז הנדל - ארץ לא זרועה, המתאר דרך עיניו של הסופר את התהליכים העוברים, ושעברו על המדינה בעשרות שנות קיומה.

בניגוד לסופרים אחרים המתיימרים לתת רצפטים למנהיגים מה לעשות, ואיך לנהוג, ובידם כל החוכמה והתורה, יועז נותן סקירה יפה תוך שהוא מאיר זוויות שונות בחברה ישראלית, פלגים, זרמים, התפתחויות ועוד.

יועז עצמו החל כילד דתי ועבר תהליך של חזרה בשאלה, תוך שאינו פוסל את הדת, אלא נשאר במחיצתה. שירת שרות קרבי מלא, ויותר, בשייטת היה עד לכמה וכמה ארועים משמחים יותר ומשמחים פחות, כמו כל חייל ששרת בקרבי איבד חלק מחבריו בפעולות שחלקן סמויות מהעין עד היום.

עשה שרות בלתי צפוי בלשכת ראש הממשלה נתניהו, אולם לא יצא מר נפש מהשרות, אלא בעל תובנות, שכך לא היה מגיע אליהן, וכל זאת מכלי ראשון, נוכח בעוצמת השנאה אלינו ברחבי העולם, וכמה קשה להתמודד עם מסבירים רהוטים שכל כוונתם להרע ולהזיק למדינה שלנו, ובדרכם זו אין להם בעיה להביא נתוני כזב ושק.

אחד הדברים המהותיים שצד את עיני בספר הוא ההתנדבות של חלק לא קטן של עמנו להעדיף את קיום המדינה על פני חייו הפרטיים, הרתמות למשימות לאומיות כמו הקמת חיל הים ובתוכו שייטת 13, קו חייו של יוחאי בין נון אחד מאנשי מופת אלו, שנפצע קשה אולם המשיך בדרכו אחרי שהשתקם ואף תרם רבות, עד שהתמנה למפקד חיל הים למרות שביסודו אינו איש חיל הים.

באותו הקשר ניתן להציג את דמותו של האלוף יאנוש בן גל שהלך לעולמו, פליט שואה שגדל וצמח לאלוף בצה"ל, למרות עברו והתמורות שחלו בחייו. ובמהלך מלחמת יום הכיפורים הציל את רמת הגולן ואתה ייתכן שחלקים נכבדים מהמדינה.

ספר כזה כמו ספרו של רם אורן לטרון צריכים לשמש ספרי מופת בבתי הספר, ולאורם צריכים התלמידים להתחנך, בצד ספרים אחרים כמובן, אבל יש לנו ארץ מעניינת ומאתגרת, ואנשים מעולים שיכולים להצעידה קדימה.