השבוע שמעתי מפי ידידים כי מסירת סיני למצרים הייתה צורך השעה ו'כורח המציאות'. מאחר שבאותו מפגש הייתי עייפה מכדי להסביר את עמדתי, החופפת לדעתו של אנואר סאדאת. "מנחם המסכן, אני קבלתי חזרה את כל סיני ואת שדות הנפט באלמה. ומה יש למנחם? פיסת נייר". אביא כאן את ה-"אם כל חטאת".
עיקרון בסיסי של הצדק במשפט הופר באורח חסר תקדים בהסכמי קמפ דיוויד כאשר התוקפן דרש וקיבל את סיני עד הסנטימטר האחרון. לא זו בלבד שהייתה זו זכותה המלאה של ישראל להחזיק במדבר סיני, הייתה זו חובתה מכוח המשפט הבינלאומי הנסמך על עקרון הצדק הנועד להעניש את התוקפן בנוסח "אין חטא ללא עונש". כך נהגו בעלות הברית במלחמת העולם השנייה מול גרמניה כאשר הענישו את התוקפן על-ידי נטילה של שטחים ומסירתם לקרבנותיו. זאת, אף כי היטלר, בניגוד לנאצר וסאדאת, לא תכנן השמדת עם בצרפת, בריטניה או בריה"מ. הפרה זו של עיקרון הצדק בהסכמי קמפ דיוויד שללה ממדינת היהודים את מעמדה המוסרי וקבעה תקדים לסילוקה של ישראל משאר שטחי ארץ ישראל אותם שחררה במלחמות מגן.
הנרי קיסינג'ר אמר לאחר הנסיגה בסיני "ישראל נדרשת לוותר על טריטוריה- צעד קונקרטי ובלתי הפיך עקרונית - זאת, בתמורה להבטחות פוליטיות בלתי מחייבות".
באותם ימים נטבע הפרדוכס האורווליאני בנוסח: "שטחים תמורת שלום" מאסכולת תנועת "
שלום עכשיו". הדעת נותנת שמדינה כה זעירה הנעדרת עומק אסטרטגי ועם זאת מביסה את אויביה - רודניות מיליטריסטיות ששטחן גדול ממנה פי מאה-תהיה מוכנה להעניק להם את חסד השלום תמורת שטחים שיעניקו לה ביטחון, אולם כוונת הסיסמה של "שלום עכשיו" היא ההפך המוחלט. ישראל היא זו הנדרשת למסור שטחי מולדת להם היא זקוקה כצורך הכרחי לעצם קיומה, בתמורה ל"שלום" מצד עריצויות מוסלמיות המבקשות את נפשה.
בעיקרו של דבר זהו העתק מדברי צ'מברליין שהאמין שבתמורה לסיפוחה של אוסטריה ושלילת חבל הסודטים מצ’כוסלובקיה, יעניק היטלר שלום, אולם בין שלום עכשיו לצ'מברליין פעורה תהום מוסרית. ראש הממשלה הבריטי-סמל התבוסתנות- מסר להיטלר שטחים של צד שלישי, השמאל הישראלי מבקש למסור את שטחי מולדתו.
להצדקת הנסיגה מסיני וחורבן ההתיישבות טען
מנחם בגין כי 'סיני איננו ארץ ישראל', אולם בעת ובעונה אחת חתם על מסמך הקורא להכיר ב"זכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני". יועצו המשפטי של בגין בקמפ דיוויד היה
אהרן ברק שהוליך שולל את מנחם בגין, כי שם נזרע הזרע שמאז תמכו בו מדינות אחרות, על בסיס ההגדרה כפי שזו ראתה אור בהסכמי קמפ דיוויד בחתימת בגין "הזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני".
רבות דובר על הערך האסטרטגי והכלכלי של חצי האי סיני ודי להזכיר כי שלטון ישראל שם היה מעניק לה אחיזה באחד מן הנכסים הגיאו-אסטרטגיים החשובים בחצי כדור-הארץ המערבי המחבר בין אפריקה לאסיה. כך השליטה על הכניסה לים סוף ועל תעלת סואץ - עורקי התנועה המרכזיים בין אירופה לאסיה, כך שדות הנפט, מרבצי אורניום, שטחי התיישבות נרחבים ועומק אסטרטגי ראשון במעלה.
וכך אמר אלוף פיקוד הדרום ישעיהו גביש:"אבדנו את מרחב התמרון, את מרחב ההתראה, אבדנו מרחב אווירי ענק, גם לתמרון וגם לאימון הטייסים וגם לאיום הטייסים וגם לאיום בשעת הצורך על מרכזים מצריים ואף יעדים ערביים רחוקים יותר, אבדנו את האפשרות לפזר את המטוסים בשטחים גדולים כדי לצמצם את פגיעותם בהתקפת פתע".
מן הראוי לציין שסאדאת, תלמידו של היטלר הנערץ עליו, מצטט את רבו, מי שלעג לצ'מברליין לאחר שזה התחנן בפניו להעלות על הכתב את התחייבותו בעל פה שלא לבוא עוד בדרישות טריטוריאליות לאחר הסכמי מינכן. "התולעת הזאת", כך הפיהרר על ראש ממשלת בריטניה "באמת חושב שיש לפיסת נייר ערך כלשהו".
