כאשר הימין מעלה חוק מקארתיסטי כמו "חוק ההשעיה" שתפור נגד הח"כים הערבים, אזי, אני מבין למה. זהו הימין, זוהי השקפתו והוא נהנה מבסיס פוליטי ואלקטוראלי כה מוצק שהוא יכול להרשות לעצמו להעלות חוק אנטי דמוקרטי ללא המורא כי מחר יפעילו אחרים חוק כזה נגדו. הימין בישראל - במתכונתו המקארתיסטית, איננו שונה ממפלגות ימין קיצוניות בעולם של היום ובעולם הפוליטי של הבעבר, ובמיוחד כשהן הגיעו לשלטון. אבל מה לחרדים ולחוק כזה?!
כאשר ח"כ
אורי מקלב מ"
יהדות התורה" ניסה להציג את עמדתו ועמדת חבריו החרדים, ב"וועדת החוקה" של הפרלמנט הישראלי, הרי שלא במקרה הסברו נשמע מבולבל, שיניו נקשו, משפטיו לא היו ברורים ובסיום דבריו איש לא הבין את עמדתו עד.....שהעלו את הנושא להצבעה ומקלב הצביע עם הימין. לא לחינם מקלב היה מבולבל. אנשי "יהדות התורה" - ואף אנשי
ש"ס, יודעים היטב שחוק כזה יכול להיחקק מחר נגדם. היהדות החרדית היא לא פעם נמצאת במצבים מבודדים יותר מאשר הערבים, ובעיתות שנאה אנטי חרדית - שאינן נדירות בארץ הקודש, הרי שרק מתי מעט בימין החילוני ובקרב ה"סרוגים" יעזו להגן על החרדי המושמץ. במשך כמעט שבעים שנת קיום המדינה הזו לא חסרו רגעים שמסיתים ושונאים הביאו ללינץ' ציבורי אנטי חרדי, ואם היה מישהו מעלה איזה חוק השעיה נגד החרדים, הרי שגם הוא היה עובר בקונסטלציה זו או אחרת. סיבות לכך לא אינן חסרות, וכך גם עיתויים להסתה לא חסרו.
בראשית שנות ה-60 זו הייתה פרשת יוסל'ה שוחכמכר, ואלמלא אגו"י לא הייתה עוברת צד ומגלה את מחבואו של יוסל'ה בארה"ב, הרי שאו-אז היה כבר עובר "חוק ליברמן" שהעלה לפני הבחירות האחרונות את אחוז החסימה לארבעה מנדטים. מסוף שנות השמונים של המאה העשרים החלו גלי שנאה אנטי חרדיים ואנטי דתיים לשטוף שוב ושוב את הרחוב החילוני. העלייה בדמוגרפיה החרדית לצד אי-השרות בצבא והפיכת החרדים ל"לשון מאזניים" פוליטית, העמידו את היהדות החרדית במרכז של גלי שנאה בלתי פוסקים עד אלימות פיזית ממש.
ה"תרגיל המסריח" של ראשית שנות ה-90 הפך את הימין והשמאל יחדיו לאויבי החרדים ואילו משפט דרעי רק הוסיף שמן למדורה הזו (ומי יודע אם להשעיית דרעי של אז לא היה נמצא רוב מוחץ בפרלמנט הישראלי...). באותם ימים הובילו את השנאה הזו רבים, משמאל ומימין גם יחד, כמו
שולמית אלוני,
יוסי שריד,
רפאל איתן, אברם בורג,
אברהם פורז, יוסי פריצקי,טומי לפיד, ועד לפני הבחירות האחרונות היו אלה לפיד הג'וניור, שאחז בלפיד השנאה, ולצידו איווט ליברמן ו
ציפי לבני. עשרות אנשי ציבור הובילו ומובילים שוב ושוב את השנאה האנטי חרדית ומזמנים למחוק את הייצוג החרדי הציבורי. כפסע היה יכול להיות שאילו חוק כזה כבר היה קיים נגד הערבים בימי ההסתה האנטי חרדית, אזי, היה כבר נמצא איזה שונא דת תורן שהיה תופר מספר סעיפים לחוק האנטי ערבי, ואז גם הח"כים החרדים היו טמונים בו. מספיק למשל שיהיה "רוב ציוני" לזריקת ח"כים שלא יגדירו עצמם "ציונים"...
לא לחינם - בארצות אירופה, כאשר המשטרים האירופים מחוקקים חוקים אנטי מוסלמיים הרי שהיהודים אינם מצטרפים אליהם משום שהם יודעים כי הבאים בתור המקארתסטי - לאחר המוסלמים, יהיו היהודים. כך למשל הצביעו יהודי שוויץ נגד הגבלת הגובה למסגדים המוסלמים. היום זה מסגד ומחר זה יהיה בית כנסת. אבל הפוליטיקאים החרדים אינם בעלי מעוף והשקפה פוליטית, ומנגד את הוראותיהם הם מקבלים מהימין החילוני, תוך הפחד שאם ילחמו נגדו, אזי, חלק מהציבור שלהם יזנח אותם בבחירות לטובת אותו ימין חילוני. החרדים היו אומנם צריכים להיות הראשונים שיסרבו למשמעת הקואליציונית של נתניהו, האיש של הרפורמים בישראל, אבל הפחד האלקטוראלי גורם להם להמשיך לשמש סמרטוט רצפה פוליטי לימין.
כשההצבעות על החוק הזה תעלינה מעניין מה יצביע מכלוף דרעי יחד עם ששת גוריו מש"ס. אבל מכלוף דרעי יודע שאם הוא יתנגד לחוק הזה הרי שהימין יצא נגדו בהתקפות רצחניות וספק אם ש"ס תעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות. קשה לי להאמין שהפעם שוב יצליחו בש"ס להפוך את חדר השירותים בפרלמנט הישראלי למקלט זמני שלהם כדי לא להיות מעורבים בהצבעות על ההצעה הזו.
ומה בעניין ה"גדולים"? הם כבר יחכו - שהרי כל תפקידם הוא אך ורק להצהיר מבחירות לבחירות על ה"מצווה" הגדולה ששמה "הבחירות לפרלמנט הישראלי"...
