ואולי כדאי להתחיל כמעט מהסוף: בלוח 16 המוצג בעמוד 9 של הפרסום "אוכלוסיית ישראל 2014-2005", מוצג מספר הלידות הממוצע לאישה בארצות
OECD, וכדאי לקורא להסתכל בלוח זה. לא רק שישראל מובילה את הטבלה עם נתון של 3.1, אלא שההפרש בינה לבין הבאה אחריה, מקסיקו (בערך 2.2), דומה להפרש בין מקסיקו לבין האחרונה בטבלה,
קוריאה הדרומית (בערך 1.3).
ולמען הסר ספק, מספר הלידות הממוצע של אישה יהודיה בשנת 2014 היה 3.11, בדומה למספר הלידות הממוצע באוכלוסייה הכללית.
ואחרי שהובהרה נקודה זו, ניתן לחזור להתחלה.
במאמר קודם שפורסם באתר זה, הצבעתי על טעות מעוררת תדהמה בתחזית האוכלוסייה היהודית שהציג הפרופסור דלה פרגולה, מבכירי הדמוגרפים בישראל. בעוד שדלה פרגולה חזה שבשנת 2020 יהיו בישראל 6,228,000 יהודים, כבר בסוף שנת 2015 היו בה 6,336,000 יהודים, כשבשנים האחרונות מתווספים לאוכלוסייה מדי שנה למעלה מ-100,000 יהודים.
טעותו זו של דלה פרגולה אומרת דרשני, אבל כיוון שבמאמר בו הוצגה התחזית לא פורטו ההנחות שעמדו בבסיסה, לא ניתן לעמוד על מקור הטעות. לעומת זאת,
תחזית אוכלוסייה שהוצגה על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2004, ושגם היא שגויה באופן משמעותי ביותר, מפרטת את ההנחות שעליהן היא הסתמכה, ומאפשרת לנו להבין מדוע כולם טעו.
ראשית יש להציג את התחזית עצמה: שנת הבסיס הייתה שנת 2000, שבה היו בישראל 4,955,000 יהודים. לשנת 2010 נחזה מספר של 5,615,000 יהודים, בעוד שהמספר בפועל היה 5,802,000 יהודים. לשנת 2025 נחזה מספר של 6,507,000 יהודים, וניתן לחזות בוודאות כמעט מוחלטת שכבר בשנת 2017 נגיע למספר זה ואף נעבור אותו.
ועתה יש לציין את המובן מאליו והוא שהתוספת לאוכלוסייה נובעת משני מקורות: הראשון ריבוי טבעי - כלומר מספר הלידות פחות מספר הפטירות, והשני מאזן ההגירה - כלומר מספר העולים פחות מספר היורדים. מארבעת גורמים אלה, הקל ביותר לחיזוי הוא מספר הפטירות, שכמעט ואינו משתנה: בשנת 2000 נפטרו כ-33,000 יהודים, ובשנת 2013 נפטרו כ-36,000 יהודים. לא זהו המקור לטעות.
המקור העיקרי לטעות הוא מספר הלידות, שאותו נוהגים הדמוגרפים לציין בתור "פריון כולל" - מספר הלידות הממוצע לאישה. על-פי נתוני הלמ"ס, בשנים 1964-1960 היה הפריון הכולל של היהודים 3.39, וחלה בו ירידה מתמדת, עד שהגיע ל-2.62 בשנים 1999-1990. בעמוד 20 של תחזית הלמ"ס מוצגת ההנחה לפיה ימשיך הפריון הכולל במגמת הירידה שלו, ובעוד שבשנים 2005-2001 הוא יעמוד על 2.6, בדומה לזה שהיה בשנים 1999-1990, הוא יגיע ל-2.4 בשנים 2025-2021.
אבל לא זה מה שקרה, וזהו הנס הדמוגרפי! לפתע פתאום, ומבלי שאף אחד יכול היה לחזות זאת מראש, התהפכה המגמה! בשנים 2004-2000 חלה עליה קלה לפריון של 2.67, בשנים 2009-2005 כבר חלה עליה משמעותית יותר, והפריון הגיע ל-2.81, ובשנת 2014 הוא הגיע כבר ל-3.11.
ההשוואה לפריון בארצות OECD הוצגה בראש המאמר, ועתה יש לעבור למקור השני לטעות, שתרומתו קטנה יותר, והוא מאזן ההגירה. אך תחילה יש לציין שנתוני הלמ"ס מציגים בפנינו את החידה המוצגת להלן: כיוון שקיימים נתונים מדויקים (לכאורה) לגבי כלל האוכלוסייה, לגבי הריבוי הטבעי (מספר לידות פחות מספר נפטרים), ולגבי מספר העולים, ניתן לחשב מנתונים אלה את מספר היורדים. מחישוב זה מתקבל שבחמש השנים 2014-2010 ירדו מהארץ רק 22,000 יהודים, ונתון זה נמוך בהרבה מכל הערכה אחרת של סך כל מספר היורדים בחמש שנים אלה. אני לא הצלחתי לפתור חידה זו.
ולגבי מאזן ההגירה נכתב בעמוד 20 מסמך התחזית שהוא צפוי להיות בירידה, כשלחמש השנים 2005-2001 נחזה מאזן הגירה חיובי של 38,000 יהודים, ולחמש השנים 2025-2021 נחזה מאזן הגירה חיובי של 3,000 יהודים בלבד.
הנתונים מראים שבחמש השנים 2005-2001 נרשם מאזן חיובי של 40,000 יהודים - דומה לחזוי, ואילו בחמש השנים האחרונות לגביהן קיימים נתונים, 2014-2010, היה מאזן הגירה חיובי של 69,000 - גבוה כמעט ב-75% מזה שהיה בשנים 2005-2001. מסתבר שגם במאזן ההגירה המגמה היא חיובית, ולא שלילית כפי שחזו עורכי התחזית.
ויתרה מזאת, בשנת 2013 הגיעו 17,000 עולים, בשנת 2014 הגיעו 24,000 עולים, ואילו בשנת 2015 כבר עלה מספרם ל-28,000. מסתבר אפוא שמכל כיוון, ובכל נושא, התמונה הדמוגרפית של יהודי ישראל היא ורודה מעבר לכל הציפיות, ואין לנו אלא לקוות שתימשך מגמה זו.
