|
|
|
|
|
|
| באיסלאם לא הייתה רדיפה ודיכוי שיטתי של היהודים כמו אצל הנוצרים, ולא הייתה שם שנאה ליהודים כמו אצל הנוצרים, אבל הייתה גם הייתה שם אפליה רצופה, מעוגנת בחוק ובנוהל. | |
|
|
|
|
עניינו של מאמר זה בסימון. בסימון של אדם בסימן כלשהו הבא לייחדו ולהבדילו מאחרים. הנושא עלה אצלנו בעקבות הצעת "חוק העמותות", הנהנות מסיוע כספי של מדינות זרות, ושעל אנשיהן הבאים לשתדלנות בכנסת הוטל לענוד תג מיוחד שיציין זאת. אומנם ענידת התג הורדה מהצעת החוק, אך רוחה ממשיך לרדוף את השיח הציבורי שלנו. כל אימת שמישהו רוצה להמחיש עד כמה המדינה שלנו התדרדרה עד כדי פאשיזם, רחמנא ליצלן, הוא מנופף בתג הסימון תוך השוואתו לטלאי הצהוב שהנאצים הכריחו את היהודים לענוד על בגדיהם.
הטלאי הצהוב נקשר אצלנו מיידית לנאצים, באופן הכי טבעי, כי זהו הזיכרון ההיסטורי הטרי הטבוע בתודעה שלנו כיהודים. אבל, מה מקורו, היכן הוא נולד? הוא נולד באיסלאם, בתחילת המאה התשיעית, על-פי צו של אחד מהחליפים. באיסלאם לא הייתה רדיפה ודיכוי שיטתי של היהודים כמו אצל הנוצרים, ולא הייתה שם שנאה ליהודים כמו אצל הנוצרים, אבל הייתה גם הייתה שם אפליה רצופה, מעוגנת בחוק ובנוהל, והיה שם יחס של בוז ליהודי. הטלאי הצהוב היה רק אחד מהסימנים שנועדו לייחד את היהודי ולהשפילו. הייחוד הידוע ביותר הוא מס הגולגולת שהיהודי והנוצרי היו צריכים לשלם, כמו גם איסור נשיאת נשק ואיסור רכיבה על סוס.
בפנים גלויות
אבל, כמה יודעים שליהודי אסור היה לרכב על חמור בפישוק רגליים, אלא עם שתי הרגלים לצד החמור, כמנהג הנשים? ואם בנשים עסקינן ובסימולן, אזי אסור היה לאישה היהודית להופיע בפומבי עם בגדי פאר ותכשיטים. ולא רק זאת, סימול ההשפלה הגדול ביותר שלה היה שפעמים היא חויבה לצאת החוצה בפנים גלויות, להבדיל מהמוסלמית שחויבה ברעלה. כמובן שעולה השאלה כיצד יבודל יהודי ההולך לבית המרחץ הציבורי, והלא גם המוסלמים נימולים? התשובה: יהודי בבית מרחץ היה צריך לענוד שרוכים על צווארו! תקצר היריעה מלפרט את מכלול הסימנים שייחדו את היהודים בחברה המוסלמית במדינות השונות ובזמנים השונים.
הסימון של היהודים הגיע לעולם הנוצרי בעקבות מסעי הצלב כאשר ב-1215 הוציא האפיפיור צו המורה למדינות הנוצריות לציין את היהודים בסימן היכר, כפי שיבחרו. האם פלא הוא שהראשונים לאמץ את הטלאי הצהוב היו מלכי צרפת, שדרך אגב גם היו הראשונים לסמן מוצרים יהודים?
ועכשיו מההיסטוריה של סימון יהודים, להיסטוריה של זמננו, בעניין סימון שתדלנים.ובכן, בתקנה של מדינת קנזס שבארה"ב נאמר כך לגבי סימון שתדלנים (לוביסטים) הבאים לבנין הפרלמנט של המדינה שמשכנו בעיר טופיקה:
"מזכיר המדינה יספק תגי שם מתאימים בשני צבעים, כאשר גודל התג לא יקטן מ-2X3 אינצ'ים. התג יוצמד על הבגד עם אותיות בגודל מתאים כך שאפשר יהיה לקרוא את הכתוב עליו במרחק של 3 רגל (קצת פחות מ-3 מטרים ). הכתוב יכלול את שם הלוביסט, שמות האנשים המממנים או הממנים את הלוביסט, ואת השנה. מזכיר המדינה יעניק תג לכל אדם שנרשם (כלוביסט ) על-פי תקנות מדינת קנזס מספר... התג הזה יוצמד ללוביסט כאשר הוא בא לבנין הפרלמנט לצורך שתדלנות".
אני מודה שלא בדקתי האם אחד משני הצבעים הוא במקרה גם צהוב. מה שברור הוא שאיש במשרד החוץ האמריקני לא יעלה על דל מחשבתו להאשים את מדינת קנזס בפגיעה בדמוקרטיה.
