בת יענה? סגן שר הביטחון, ח"כ אלי בן דהן, טוען שחשוב מאוד להגדיל את העסקת העובדים הפלשתינים בישראל. מעֵבר לשיפור מצבם הכלכלי, לטענתו העסקתם בעבודה יצרנית, כמו גם הכרת יהודים טובים, ימנעו מהם פעילות חבלנית.
האם סגן השר הוא דון קישוט שנחת מכוכב אחר, או בת יענה הטומנת ראשה בחול, שהוא מתעלם מהעוּבדות בשטח? דווקא אותם עובדים 'סחבקים' בבתי קפה, במסעדה, או בסופר, הם שניצלו לא אחת את היכרותם עם היהודים למטרות פיגוע, וגילו את פרצופם האמיתי כמחבלים. האם הרב בן דהאן אינו יודע זאת?
יתרה מכך: כיהודי דתי, וכאיש ארץ ישראל השלימה, האם הוא אינו מכיר את דברי חכמינו, כי בידוע שעשיו שונא ליעקב, ואת דברי הכתוב על ישמעאל שהוא פרא אדם וידו בכל? האם מדובר ברב בן דהאן, שהכרנו מ
הבית היהודי? ואולי הפוליטיקה היא שעושה את ההבדל, והרב כחבר ממשלה מדַבר מגרונו של הבוס בוגי יעלון?
דומה שאנשי מחנה השמאל לא היו מייחלים לנציג טוב ממנו, העושה את מלאכתם נאמנה ואינו מבייש את דיעותיהם, המתעלמות ממציאות הטרור האכזרית ומההסתה הפלשתינית החמורה.
לא דובים ולא לקחים המחדלים במוקד 100, שעלו לאחרונה לכותרות, מתווספים לכשלים מערכתיים אחרים במשטרה- ובכללם ביחידת להב המובחרת - ולפרשיות שצצו חדשים לבקרים לגבי הטרדת נשים במיוחד בצמרת המשטרתית.
כזכור, אחרי חטיפת הנערים הוקמה ועדת חקירה בנושא תפקודו של המוקד, אולם מחדל תפיסת המחבל מִלְחֶם, למרות הפניות המידיות למוקד כבקשת המשטרה לציבור (ובכך הפכה את עצמה לבדיחה) - כמו עשרות פרשיות חמורות ואף קטלניות אחרות שניתן היה למנוע במענה מידי, אשר היו בחדשות בשעתן - מוכיחים את חוסר יעילותה והרלוונטיות של הוועדה בכל הנוגע להפקת לקחים. עֶרכה לא יותר מעלה תאנה.
לעומת זאת, דווקא במקרה של שני הבחורים מבאר שבע, שביימו חטיפה, לקח למשטרה זמן לעמוד על הזיוף, לאחר בזבוז משאבים רבים בכסף ובכוח אדם. מה ששב ומוכיח על העדר מיומנות ומקצועיוּת של המשטרה.
ואיך אומרים? אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה ממש מצחיק. ונהפוך הוא, ולא רק בפורים.
פרס ראוי ראוי לברך את ארגון אמ"י על הענקת פרס למפעל חיים לזמר הוותיק, הצעיר הנצחי, ולאחרונה גם חב"דניק דתי ומאושר,
אריאל זילבר. מדובר בזַמר בעל סגנון ייחודי ובעל רפרטואר עשיר ובלתי נדלה, המוסיף נופך מיוחד ומשב רוח מרענן לשירה הישראלית.
כמוהו, גם שירתו של הזַמר היא צעירה לנֶצח, שלא נס ליחה גם כעבור יובל, אשר מצטיינת בקצביות, בקלילוּת, ואינה נעדרת נימה של שובבוּת והומור. אין ספק ששמוּר לו מקום של כבוד בפנתיאון של הזֶמר העברי.
במדינה יהודית ודמוקרטית לא נכון היה לפסול את זילבר על-רקע השקפותיו הפוליטיות, החברתיות והדתיות. עם כל הכבוד לזמרת
אחינועם ניני, המוחה נגד פסילת ספרים ומחזות, על-רקע גזעני, האם אין היא נוהגת כך לגבי הזַמר המפורסם, שביקשה להחרים אותו, וּבמוּמה פוסלת?
האישה שאיתו מאחורי כל איש גדול - אומר הפתגם הידוע - עומדת אישה גדולה. ומאחורי כל זמר דגול, עומדת האישה שאיתו, שהפעם היא גם זמרת. בניגוד לזוגות הגרושים, ולפירוק התא המשפחתי, המאפיינים את הביצה האמנותית, אין ספק שדוכין (כמו עוד כמה אומנים) הוא בר מזל, שזכה לאישה אוהבת, חמה ותומכת בו למעלה משני עשורים. די בתמונה המשפחתית, השווה יותר מאלף מילים, המעידה על כך.
ואכן, דומה כי יותר מהעיסוק המרפא באמנות, כמו גם הטיפול הפסיכולוגי, נגד תחושת הבדידות והדיכאון, אשתו סימה המקסימה - כפי שארקדי מכנה אותה - היא מקור כוחו של הזַמר.
שילוב ההומור בשירי הדיכאון, והצד המצחיק באישיותו הבודדת, מזכירים את הבדיחה על האיש המדוכא שפנה לפסיכיאטר לעזרה. הדוקטור היפנה אותו לליצן שבפינת הרחוב, שיצליח להצחיק אותו. אך אז להפתעתו הכריז האיש: "דוקטור, הליצן הזה הוא אני!"
פסוקו פרשת אראל סגל: סתיו יהודי?
סיפור הפרברים - העדפה מתקנת: פְּרִיפֶר(יָה)
הישרדות - הגמר: מאני תַּם
מצרים - שגריר של רצון טוב: הנעל של כמאל
נפל הפור - דיור בעפולה: מָכִיר למשתכן
גל הטרור: מרס המאדים
ים המלח הנמוך בעולם: יָ-ם של מַטָּה
הירוקים: גרינמֶנים
אומרת כן: יֶסאוּמֶן
המעופפים: צפורֵי חוּ"ל
עיר החטאים: עיר יקרה
כלב (+ יוקר) מִחְיָה
במצ"ח נחושה: צְבא הטְרדה לישראל
הקְרב על התחתית
אלופֵי הטרדות נשים: בוכריס - אופק חדש? כך חלפה לה תְּאִ"לַת עולם
סא"ל לי-רן: חג'(בי) שמח?
מַגָ"ד בערימת השחת?
בקטנה פרשת העגלות הלא חוקיות בארה"ב: ארץ על גלגלים
מארב המחבלים בצומת זרזיר: לא לחינם הלך זרזיר אצל אורב
שלוש תאונות אוויר ביממה אחת: המטוס הקַ(ט)ל
מזכ"ל אשף פורש: סאיב עריקַ(ת)?
ניר גלעד - המיליונר הפורש: טילטיל בְּכִיל?
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
