ארי שביט, שעלה ככוכב שביט בשמי הפובליציסטיקה כמו גם בתוכניות האולפן הטלוויזיוניות, מרבה לכתוב בעיתון הארץ. כמי שלמד פילוסופיה באוניברסיטה יש לצפות ממנו לעומק מחשבתי מסוים. אבל הוא כותב ללא יתר ביקורתיות ותובנות, מבלי להתמודד עם הקשר שיש למושגיו עם עולם המציאות הפוליטית. כדוגמה לכך אנתח את מאמרו "כותל המזרח", הפותח בכך שיש לו (לשביט) "זיקה עמוקה ליהדות, על כל גווניה וביטוייה". אין זו טענה מובנית מאליה, באשר זיקה הינה קשר רגשי, ונשאלת השאלה כיצד חילוני (?) כשביט יכול לחוש זיקה למגוון כה רחב של אנשים מחוגים יהודים שונים, כולל כאלו השוללים את דעותיו תכלית השלילה? האם הוא חש גם זיקה ליהדות סאטמר?
ואז הוא כותב על יחסו לחרדים ומעיר ש"מעולם לא חשבתי שהחרדים הם אויבי העם" ומציין שלפני יותר מעשור "הגעתי למסקנה שהעולם החרדי עובר שינוי פנימי, שיגרום לכך שהוא יעשיר את הכלכלה, החברה והתרבות בישראל". הוא מסביר כי הוא רואה יותר ויותר נשים וצעירים חרדים משתלבים בהדרגה "בחיים הישראלים ותורמים להם תרומה עצומה". אכן נשים חרדיות עובדות בשיעורי השתתפות גבוהים במיוחד, וגם אצל הגברים יש שינוי אך עדיין אינו מספק בהשתתפות בכוח העבודה. אולם מה לזאת להשתלבות בחברה ובתרבות? הרואה שביט יותר אמנים, משוררים, שחקנים חרדים המשלבים בתרבות הישראלית הכללית?
ואז כנראה הוא תופס שלא מדובר בתהליך חלק בהכרח של השתלבות ומסייג חדות את הדיאלוג בין הרוב הלא חרדי לבין המיעוט החרדי כמי ש"מוכרח להיות מבוסס על שני עקרונות ברזל: שמירה על המדינה כדמוקרטיה ליברלית, ושמירת זהותה כבית הלאומי של כל יהודי בעולם". הגם שאין שני העקרונות הללו עולים בקנה אחד, ראוי גם לבררם, אחד אחד.
תשובה שלילית
האם מדינת ישראל הנה או הייתה אי-פעם דמוקרטיה ליברלית? האם קיומן של בחירות דמוקרטיות בישראל, קיומה של רשות שופטת עצמאית, וחוקי יסוד די בהם בכדי לקטלג את ישראל כדמוקרטיה ליברלית? הדמוקרטיה הליברלית בניגוד לדמוקרטיה הפורמלית הנסבה על פרוצדורות ומאבק על השלטון מבוססת על זכויות האזרחים. האם כל האזרחים בישראל שווים זה לזה? האם זה מה ניתן ללמוד מדוחות סיכוי על כך? האם כל האזרחים יכולים להינשא או להיקבר כראות עיניהם? האם יש או אין חוקים המגבילים את חופש הפרט בישראל? האם הדת נפרדת מהמדינה, (כל שכן הלאום מהדת)? בדיקה מהירה תעלה מן הסתם שהתשובה לחמשת השאלות היא שלילית, ולכן אין ישראל בגדר מדינה ליברלית.
ואז כותב שביט בהמשך לדמוקרטיה ליברלית ש"לחרדים כיחידים וכקבוצה מגיע שוויון זכויות מוחלט, אך אסור להם לסכן את ערכי הליבה של מגילת העצמאות, חוקי היסוד והנאורות הישראלית". מהם ערכי הליבה של מגילת העצמאות, אם לא חרות ושיוון? ומהי הנאורות הישראלית? וכיצד ניתן לקיים נאורות ישראלית כשלא מקוימים( או קוימו בעבר) ערכי השוויון, והחרות לגביי כלל אזרחי ישראל?
הקמת המדינה אינה משנה לדידו של שביט את הצורך בהמשך הציונות והוא גורס "כפי שישראל פתוחה לכל יהודי אורתודוכסי בארץ ובתפוצות, עלייה להיות פתוחה לכל יהודי לא אורתודוכסי". פתוחה באיזה משמעות? להגירה אליה? לקבלת אזרחות אוטומטית? ואם יהודי מגיע אליה האם באמת מוצדק שיקבל אוטומטית אזרחות ישראלית מבלי שישבע אמונים לחוקה (שאיננה), יוכיח שליטה בשפת המדינה וישבע לה אמונים?
ומיהו העם? האם באמת יהודי ארצות הברית, שפחות ופחות צעיריהם מתעניינים בישראל הם חלק מהעם שבארץ? היש לאום יהודי בארץ ושלוחות לו בתפוצות או ההפך? מדוע ישראל איננה יכולה להיות נורמלית כלאום טריטוריאלי שאזרחיו הנם אזרחים מתוקף ישיבה ולא שיבה? ומדוע "הציבור הרחב של החילונים והמסורתיים בישראל מוכרח להגן על זכויות יהודי התפוצות השותפים לערכיו"? ומה לגבי הערכים המשותפים לכלל אזרחי ישראל? הם פחות חשובים?! לשם מה מדינת ישראל תתערב בזכויות של מי שאינם אזרחיה החיים במדינה דמוקרטית?
שביט מסיים את מאמרו בהצביעו על חשיבותן של שאלות "זהות ושאלות שחשיבותן סמלית". אכן נכון, זהות ישראל אמורה להיות ישראלית כמדינה דמוקרטית ליברלית בעלת לאום אזרחי, אחת דתו או מוצאו האתני של האזרח.
