חותמתו של לא אחר מזה השוהה מאחורי סורג ובריח - הנשיא לשעבר
משה קצב - שימשה חותמת התוחמת וקוצבת את תקופת מאסרם של עבריינים, ועד אשר הגיעה שעתו הוא "כעבריין מין" בעיני המערכת "וכצדיק" בעיני עצמו, נגמר הדיו במדינה, וקולות של עמותות ותנועות נשיות לא מעטות נשמעו נגד חנינתו או נגד קיצור תקופת עונשו בשליש - מהטעם כי לא "התחרט" על מעשיו, שלאמונתו לא עשה.
דינו של משה קצב, נשיאה השמיני של מדינת ישראל לשעבר, נגזר פעם אחר פעם בתקופות שונות תחת פיקודם של פרקליטים שרק שמותיהם משתנים הם, היחס של קצב לעבירות שיוחסו לו מלכתחילה הוכתר בכפירה. כפירתו ואמונתו בחפותו עלתה לו שבע שנות תמימות מאחרית חייו מאחורי סורג ובריח, ועתה כשפניו מופנות לחנינתו מטעמים הומנטאריים גרידא, מקריאים בפניו בשנית את כתב האישום ומבקשים ממנו להודות ולהתחרט. נסתרות הן דרכי האל נכון, אך דרכו של קצב לא נסתרה מעיני רבים כבר בתחילתה. הנשיא לשעבר של מדינת ישראל הנאורה, מאמין באמת ובתמים, כי שמו חשוב לו מעוד שנת מאסר, מאמין הוא בחפותו עד יומו האחרון מאחורי סורג ובריח כמו שהמערכת המשפטית הנאורה האמינה עת הציעה לו מאסר מותנה בלבד במסגרת הסדר טיעון לסיום התיק.
התנאי הבלתי הולם של תודה תשוחרר, אין בחובו כל תכלית ראויה, לחייב אדם המאמין בחפותו להודות ולהתחרט תוך הכתמת שמו, על-מנת לשחררו, ולא משנה באיזה עבירות מורשע הוא, זהו תנאי שאינו קביל לא משפטית ולא מוסרית. הנשיא לשעבר משה קצב, מאמין וימשיך להאמין בחפותו, ואם שילם על אמונה זו שבע שנות מחייו הרי את אשר נותר מהם יישא בראש מורם, ללא "רחמנותה" של מערכת בלתי רחמנית.
אכן דינו של עבריין ככל עבריין, ללא קשר למעמדו עובר או טרם לביצוע העבירות המיוחסות לו ושהורשע בהן, אך את התואר "הנשיא השמיני של מדינת ישראל" לא ניתן למחוק מתולדות המדינה ומראשו של כל בר דעת, מדובר במי שעמד בראש הפירמידה, כאשר נהג ביושרה משפטית ומוסרית, עת דיווח ליועמ"ש
מני מזוז אז על "סחיטתו" על-ידי אחת המתלוננות, וכל אשר קיבל כאות הוקרה, כתב אישום חמור ומחמיר, שמטרתו הסמויה היחידה הייתה "פינוי" כסא הנשיאות לבא אחריו, לבוא עתה להעניש אותו בשלישית על עבירה שלטענתו לפחות הוא לא ביצע - אין בינה לבין הצדק מאומה.
אכן, יש לקחת כשיקול את עמדתן של קורבנות עבירה, אבל אין בעמדתן משום חזות הכל, כי אם אכן כך הדבר, ועמדותיהן יהפכו לחזות הכל הרי שהעבריין יהפוך עצמו לקורבן נקמותיהן של מתלוננות כאלה ואחרות, שכל חשקן הוא אחד - השתת גזר דין מוות.
וועדת השליש, כשמה הנפוץ לשחרור אסירים על תנאי, אמורה לשים כנגד עיניה את אותו משה קצב, ללא זיהומים תקשורתיים כאלה ואחרים המשקפים עמדותיהן של "המתלוננות" ושל אלה הדוגלים באימון הציבור במערכת המשפט - שכבר אבד לו מזמן - יש לשים נגד עיניה את אותו משה קצב, נשיאה של מדינת ישראל לשעבר, אדם מבוגר, חסר עבר פלילי והרשעות קודמות, שדחה עסקת טיעון של מאסר מותנה מתוך אימון במערכת משפטית שתוציא את "האמת שלו" לאור - ולא צלחה.
גם אם לא ישוחרר, הוא יישאר סמל למי שדבק באמת שלו הוא, הוא יישאר סמל ציבורי למי שנתן אמון במערכת משפטית "שבגדה" בו, הוא יישאר סמל למי שנלחם על שמו תמורת שנים לא מועטות של סבל ועינוי מאחורי סורג ובריח - רק בשל העובדה שלא יתחרט על מעשה - שלטענתו - לא עשה!.
