שיח זכויות כאסטרטגיה פלשתינית

שיח זכויות בהקשר הפלשתיני אינו חדש והיווה תמיד חלק מהצגת העמדה הפלשתינית על-ידי גורמים רשמיים ולא-רשמיים. מאז 2004, שיח זה שגור במסגרת קמפיין ה-BDS. מובילי הקמפיין דורשים במסגרתו מישראל להכיר בזכות ההגדרה העצמית הפלשתינית, לסיים את הכיבוש ולפרק את גדר הביטחון, להעניק שוויון זכויות מלא לערביי ישראל ולכבד את שיבת הפליטים הפלשתינים בהתאם להחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם. הדוגלים בשיח הזכויות מציגים את ישראל כמדינת אפרטהייד מפירה זכויות, ומנגד את פעולתם כמאבק להענקת זכויות לכל הפלשתינים באשר הם - לא כמאבק לקידום פתרון מדיני כזה או אחר לסכסוך הישראלי-פלשתיני. מדובר למעשה בנטישת הרעיון שהנחה את הסכמי אוסלו ובחתירה להסדר של מדינה דו-לאומית, שבמסגרתה יזכו הפלשתינים בזכויות מלאות.

אמנם, במהלך השנים האסטרטגיה המתמקדת בהשגת הזכויות האינדיבידואליות והקולקטיביות של הפלשתינים כמעט שלא זכתה להתייחסות מצד מכוני מחקר וקבוצות חשיבה בזירה הפלשתינית. אולם, מאז שנת 2014 החלו שתיים מקבוצות החשיבה הגדולות בשטחי הרשות - 'הקבוצה הפלשתינית לחשיבה אסטרטגית' ומכון המחקר 'מסאראת' - לעסוק בקביעות בצורך לגבש מדיניות המבוססת על שיח זכויות, כדי לשנות את מאזן העוצמה מול מדינת ישראל באמצעות מסגור הסכסוך כמאבק נגד הכיבוש והקולוניאליזם, כלשונם. לשם כך הוצע, בין היתר, מעבר משיח של הסדר מדיני ובניית מוסדות, לשיח הזכויות, המקובל בעיקר על-ידי מובילי קמפיין ה-BDS נגד ישראל.

לטענת מוביליו של שיח הזכויות מקבוצות החשיבה הפלשתיניות, אימוצו נובע מההערכה שהתהליך המדיני לא יוביל לפתרון מדיני, אלא לשימור השליטה הישראלית בשטח ולהעמקת הפיצול בזירה הפלשתינית. לכן, התמקדות בהקמת מוסדות לאומיים פלשתינים והגעה להסדר באמצעות משא-ומתן על בסיס עיקרון שתי המדינות היא מוטעית ומטעה. במקום זאת, לדבריהם, יש להתמקד במדיניות החותרת להשיג את המטרות הבאות: א. הגשמת זכות ההגדרה העצמית של הפלשתינים באשר הם; ב. סיום הכיבוש, פירוק גדר הביטחון והגנה על הזכויות - הפרטיות והקולקטיביות - של כלל הפלשתינים ושל ערביי ישראל; ג. שיבת הפליטים בהתאם לנוסח החלטה 194 של העצרת הכללית. גישה זאת זונחת את הרעיון של הקמת מדינה פלשתינית לטובת מאבק להגשמת הזכויות. אמנם, התומכים בגישה אינם מתנגדים להמשך התהליך המדיני, אבל הם מעריכים שישראל לא תקבל את התנאים הפלשתינים מלכתחילה, ולכן הם מעדיפים להתמקד בהפעלת לחצים להשגת זכויות במקום להשגת הסדר מדיני כזה או אחר.

מדיניות המבוססת על שיח זכויות עשויה, לדעתם, לספק כמה יתרונות: א. הגדרת הסכסוך על בסיס קריטריון בלבדי של זכויות אדם, שיאפשר לפלשתינים להציג את המדיניות הישראלית כמערכת יחסים לא-צודקת ובלתי-לגיטימית בין כובש לנשלט. כך, ניתן לעקוף את הפערים הקיימים בין הצדדים ולאתגר את הטיעונים הישראלים המצדדים בפערים אלו; ב. שיח הזכויות יאפשר שימוש בחוק הבינלאומי ובכלים משפטיים נוספים, כדי להעמיד את ישראל לדין בגין הפגיעה בזכויות הפלשתיניות, ואף לייצר לחץ על מדינות אחרות להפסיק לקיים עמה קשרים בגין היותה מדינה מפרת חוק; ג. שיח הזכויות יתרום לחיזוק הלכידות הפנים-פלשתינית ולגיבוש קונצנזוס סביב עיקרון מקובל. בנוסף, אסטרטגיה המבוססת על שיח זכויות תאפשר לצמצם את ההבדלים בין הפלשתינים לבין ערביי ישראל, בשאיפה לשלבם במאבק הזכויות הפלשתיני.

אסטרטגיה לאומית פלשתינית, המתמקדת בקבלת מציאות של מדינה דו-לאומית סותרת את הרעיון שבבסיס קיומה של הרשות הפלשתינית וברעיון המדינה הפלשתינית. היא גם מתנגדת לעמדת הרשות, שמעוניינת, לדברי עבאס, בהסדר עם ישראל, ומתנגדת לסנקציות ולחרמות עליה (בניגוד לחרמות על ההתנחלויות), כפי שדורשת תנועת החרם. אמנם, נראה שהרחוב הפלשתיני עדיין לא בשל לאמץ אסטרטגיה כזאת. סקר של מרכז 'אווראד' ברמאללה מפברואר 2016 הראה כי מעל למחצית הציבור הפלשתיני תומך בהצהרותיו של עבאס, שלפיהן אין חלופה אמיתית לרשות הפלשתינית, ולכן פירוק הרשות מבחינתו אינו עומד על הפרק. לעומת זאת, התומכים בשיח הזכויות טוענים שיש לשלב את המאבק לזכויות עם גישת ההסדר כדי ללחוץ על ישראל ועל הקהילה הבינלאומית להגיע להסכם. לנוכח העובדה שמדובר בגישות שונות - במהות ובמטרות - ומנוגדות האחת לשנייה, לא ברור כיצד ניתן לשלבן לתפיסה סדורה אחת, שתייצר לחץ על ישראל בלי לפעול נגד האינטרס של ההנהגה הפלשתינית.

משום כך, שיח הזכויות בכללותו נתפס בעיני מחמוד עבאס וההנהגה הפלשתינית כאתגר שיש לנסות ולהכילו באמצעות צעדים מוגבלים, דוגמת אימוץ רטוריקה של דה-לגיטימציה של המדיניות הישראלית בגדה המערבית וכלפי רצועת עזה, או חרם על מוצרים ישראלים בשטחי הרשות בלבד. צעדים אלו, לגרסתם, עשויים לפייס את דעת הקהל מבית, המבקרת את גישת ההסדר, וזאת בלי לשנות את העמדה הפלשתינית הבסיסית באופן שיכרסם בתמיכה הבינלאומית הרחבה בהקמת מדינה פלשתינית בהתאם לעיקרון שתי המדינות. לפיכך, קיימת סבירות נמוכה שהרשות הפלשתינית תגבש בשלב זה מדיניות מבוססת על שיח הזכויות.

אולם, התמיכה באסטרטגיה מבוססת שיח זכויות הולכת ותופסת אחיזה בקרב מובילי דעה בארגון פתח ומחוצה לו. השימוש בשיח זכויות יכול להעניק לפלשתינים יתרונות משום שהוא מוכר ומקובל בקהלים ליברליים באירופה ובמקומות אחרים ברחבי העולם ואף בסיס לטיפוח תדמית שלילית לישראל בקהילה הבינלאומית. עם זאת, יש לזכור שהפנייה לשיח הזכויות מבטאת בראש ובראשונה אכזבה של המחנה הפלשתיני שתמך בהסדר מדיני עם ישראל על בסיס רעיון שתי המדינות, ולמעשה מהווה חזרה הדרגתית לתפיסה המסורתית של אש"ף, שדגל בפתרון 'המדינה הדמוקרטית האחת'. זאת, כשנוכח הקיפאון המדיני הנמשך מתרבים בקרב הציבור הפלשתיני אלה הרואים את פתרון שתי המדינות כלא-רלוונטי.

חשוב לעקוב אחר שיח הזכויות המתפתח בזירה הפלשתינית ואחר המלצות למדיניות ברוח זו, המגיעות באחרונה ממכוני מחקר פלשתינים. ניתוח רכיבי השיח הזה והשימוש, המוגבל אמנם, שעושה בהם הרשות, מעיד על תהליכי העומק בחברה, בפוליטיקה ובהנהגה הפלשתינית, ומחייב הידרשות לאפשרות, שישראל תימצא במצב שלא יהיה לה פרטנר למשא-ומתן - לא רק בפועל, אלא גם בכוח.