בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בימים טרופים אלו אנו עדים לקאמבק מפחיד של "הכל שפיט". כל פעולה של הגופים המבצעים במדינה בין אם זו הממשלה במתווה הגז ובין אם זה צה״ל במלחמתו על הגנת חיינו בארץ הזאת, נתונים לביקורת שיפוטית
|
בג"ץ. שוב הכל שפיט [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא... שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו (=עשו) לפנים משורת הדין (בבא מציעא ל ע"ב). ביטול מתווה הגז כמו חריצת משפטו של חייל קרבי אפילו טרם סיום החקירה הם שני סממנים מטרידים של עודף משפטיזציה וחוסר לב והגיון. לא בכדי נטען כי אחת הסיבות לחורבן ירושלים היא כי לא הופעל שיקול דעת של לפנים משורת הדין טרם חריצת הדין. בימים טרופים אלו אנו עדים לקאמבק מפחיד של "הכל שפיט". כל פעולה של הגופים המבצעים במדינה בין אם זו הממשלה במתווה הגז ובין אם זה צה״ל במלחמתו על הגנת חיינו בארץ הזאת, נתונים לביקורת שיפוטית. אלא שהבדל מהותי קיים בין המבצעים למבקרים. המבצעים נתונים לבחירות דמוקרטיות ונושאים באחריות. לעומתם המבקרים במערכת המשפטית אינם עומדים לבחירה דמוקרטית וגם לא נושאים בשום אחריות. המשוואה איננה מאוזנת ולכן לא יכולה להתקיים לאורך זמן. אנו עדים להתלהמות נטולת כל פרופורציות בנושא הירי של החייל בחברון. ראוי להעלות כמה שאלות למחשבה. האם ירי והרג בזמן כלשהו יכול בכלל להיחשב כמוסרי? האם חיסול ממוקד בירי מהאויר תוך סיכון חפים מפשע מסביב הוא מוסרי? האם פעולת חיסול ראשי מחבלים במיטותיהם (בהשתתפות שר ביטחון וראש ממשלה בעבר) במקום לחטוף אותם ולהביאם לדין צדק היא מוסרית? האם פעולת חיסול פצצה מתקתקת לפני שביצעה זממה היא מוסרית? הרי תמיד יכול לעלות הספק הסביר שברגע האחרון המחבל היה מתחרט ולא מתפוצץ (ראו המחבל שהתחרט בבריסל וברח מהזירה). חשוב שנדע מהם הפקודות הברורות ואם מדברים על מוסר אז היכן כל יפי הנפש שלא שואלים כיצד זה שוכב מחבל מדמם על הרצפה מוקף קצינים וחיילים ואיש לא ניגש לטפל בו ברחמנות המתחייבת מהמוסר הצבוע הנדון בהרחבה בתקשורת בימים אלו. שוכב פצוע ואיש לא מטפל בו - אדוני הרמטכ"ל מה הנחיותיך בנדון? ומדוע המפקדים בשטח לא פעלו כדי לגונן על המחבל הפצוע מפני אפשרות שמישהו יפגע בו? הרי כולם שם אשמים. ואם אין להם הנחיות מחייבות לגונן עליו אז אדוני הרמטכ"ל אולי הטעות היא שלך? תוציא פקודות שיש להגן על מחבלים גם במחיר סיכון חיילי צה"ל ותדע כל אם עבריה בידי אלו מפקדים היא מפקידה (או מפקירה) את בניה. לפני שנים הבן שלי שרת כמ"מ בצנחנים. עוד כשהאימונים היו במחנה סנוור בשומרון לפני שצה״ל ברח ממנו. ואני זוכר סיפור שלו איך כשהעביר שיעור לחיילים באו 3 ילדים פלשתינים וזרקו עליהם אבנים. השיעור הופסק ונפתח מרדף אחר הילדים. מאז הילדים האלו גדלו, ויש להם היום ילדים שמבינים היטב את חולשתו של צה"ל. מאזן אימה הוא מרכיב מהותי בביטחון. צבא שאפילו ילדים לועגים לו ולא פוחדים ממנו איננו מקנה ביטחון. אגב, מהבן של ביקשתי בזמנו שישבור את הנוקר בנשק שלו כדי שלא יירה חלילה מפני שאין לי מספיק כסף ויכולת להגן עליו בפני המשפטנים רודפי המוסר. בנושא המוסר הצה"לי נראה לי לצערי כי טרם יצאנו מהגולה ואנחנו עדיין מבקשים לרצות את הפריץ או חלילה להבטיח שהרמטכ"ל לא ייתבע לדין באנגליה בטיול ״אחרי הצבא״ שיעשה עם שחרורו. ומכאן שוב למתווה הגז. אני מציע לשקול שגם שופטים יצטרכו להסביר ולנמק את ההחלטות השגויות שלהם. הרי מערכת המשפט היא הירארכית ורמה בכירה יכולה להפוך החלטה של קמא, אבל למה השופט קמא לא עומד לדין על טעותו והנזק שגרם בהחלטתו השגויה? ומה על הערכאה הבכירה אם היא טועה? האם אין מקום להעמיד החלטות סופיות של בית המשפט העליון לשיפוטו של העם שהוא בעצם הריבון והרשות השופטת רק משרתת אותו? הנה הבאתי את המעגל לכדי אבסורד כדי להבטיח שירושלים לא תיחרב שוב בגין הדין.
|
|
הכותב הוא מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמאים אור יהודה (מל"א).
|
|
תאריך:
|
28/03/2016
|
|
|
עודכן:
|
28/03/2016
|
|
גד פניני
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ארי כספי
|
28/03/16 12:24
|
|
|
|
תני צבי
|
28/03/16 14:14
|
|
2
|
|
עו"ד דן הראל
|
28/03/16 12:59
|
|
3
|
|
גיא לוי
|
28/03/16 13:08
|
|
|
|
משה מיכאל
|
2/04/16 07:10
|
|
4
|
|
ד"ר אלחנן פריד
|
28/03/16 13:27
|
|
5
|
|
צרצר
|
28/03/16 14:28
|
|
6
|
|
יולי שטוב
|
28/03/16 15:01
|
|
7
|
|
צרצר
|
28/03/16 15:20
|
|
8
|
|
צרצר
|
28/03/16 15:30
|
|
9
|
|
טל וולף
|
28/03/16 18:46
|
|
10
|
|
היה בקרב ????
|
29/03/16 04:44
|
|
המדינה סוערת. פרשת החייל היורה בחברון הולכת ותופסת תאוצה וכדור השלג מתגלגל. סקרים וכותרות זועקים "העם עם החייל". אלה דורשים חקירה ואלה דורשים לשחרר את החייל. המטוטלת נעה מצד אל צד, וכל שעה שוב מתווספת התבטאות נוספת המשמשת כחומר בערה. הרשת החברתית מתפוצצת מתגובות נזעמות נגד ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. זוועת עולם. המעצורים איבדו כל תוחלת וכל אחד מנחית מהלומות מילוליות נוראיות. הפקרות מוחלטת. כך שר הביטחון: "בימים האחרונים מנהלים שרים וחברי כנסת חסרי אחריות, מסע שיסוי והסתה חסר תקדים בחומרתו נגד צה"ל, הרמטכ"ל וכלפי מפקדים בכירים. במקום אחריות לאומית הם מפגינים הפקרות שאין כדוגמתה, מטעמים פוליטיים וציניים, גם במחיר של פגיעה בצה"ל, בחייליו ובמפקדיו, כמו גם פגיעה בחוסן הלאומי של מדינת ישראל. במסע ההתלהמות הזה לא צה"ל עומד בראש מענייהם, וגם לא חוסנו, אלא שיקולים פופוליסטיים וטוקבקיסטיים". אלה מילים קשות מאוד המצביעות על דאגה עמוקה. אני מאמין ששר הביטחון מודאג. עם זאת, אני סבור ששר הביטחון טועה טעות מרה. ההתלהמות שהוא מצביע עליה אינה נגד צה"ל כארגון אלא היא נגדו כשר ביטחון ונגד הרמטכ"ל.
|
|
|
נתונים שפרסם הבוקר (יום ב', 28.3.16) משרד האוצר, מאפשרים, לראשונה, להפריך אגדות שנקשרו סביב אותם "משקיעים ברכישת דירות". רובם ככולם אינם מיליונרים, הם קונים דירות עממיות, ומשכירים אותן בדרך כלל לחסרי דיור. ברבעון השני של 2015 קנו יותר דירות להשקעה, ברבעון השלישי פחות, ברבעון הרביעי חזרו וקנו יותר. בסך-הכל, קנו קצת פחות מאשר בשנים קודמות.
|
|
|
פרשת חיים רמון, הקצינה והפרקליטות מסמלת את הסדק הראשון שהבקיע את סכר האמון בפרקליטות. סדק שממנו החלה ההדרדרות, עד שהסכר נפרץ ולא ניתן היה לעצור את שטף הפרשיות "התמוהות" שפרצו ממנו ושינו את דעת הקהל לגבי יושרת הפרקליטות והבעייתיות בקשריה עם מערכות השפיטה.
|
|
|
עיתון הארץ הפך מזמן לשופר תעמולה כתוב של המלחמה בישראל. על מזבח האתיקה העיתונאית הוא מקריב את כל היקר לנו, וגדעון לוי וחבריו מזמן הפכו להיות שופר התעמולה החריף ביותר נגד מדינת ישראל.
|
|
|
הפרשנויות האקסטרימיסטיות לשאלת "חופש הביטוי" בשוליים השמאלניים של הפוסט-מודרניזם, נמצאות בקיטוב עמדות עם המסגרת שבתוכה מתפקדות קבוצות אלה - המדינה. הציביליזציה המערבית מושתתת על מושג המדינה, כביטוי להתאגדות חברתית של קבוצות בעלות מכנה משותף רחב, שמטרתה לשמור על על הקבוצה ועל ערכיה המשותפים ולאפשר לה המשכיות. מספר תאוריות - רוסו, הובס, לוק ואחרים - שנוסחו במאות ה-17 וה-18, בחלקן על יסוד הרעיונות האתונאים המוקדמים יותר, היוו יסודות-תאורטיים ופילסופיים לגזירההמודרנית של מערכות היחסים בין היחיד למדינה, ובכלל זה התחיקה 1. הפוסט-מודרנה, שביקשה, בין היתר, לתקן ליקויים במערכות הדמוקרטיות, נמנעה מהקושי של התמודדות מול מערכת דו-קוטבית, שבה קיימים יחיד וחברה בצוותא ובסינרגיה הכרחית, והעדיפה במפגיע את היחיד על פני החברה, כפתרון יסודי לניגודים אפשריים בין שתי הישויות. ככל שחולף הזמן, מתברר שזו אולי התרומה השלילית העיקרית של הפוסט-מודרנה לדמוקרטיה, משום שהיא זו שמחוללת כיום את הקונפליקיטם המרכזיים, המזעזעים ומערערים את שיווי-המשקל הפנימי במדינות הדמוקרטיות.
|
|
|
|