הצבעתי מח"ל, עם כל המגבלות והחוליים של המפלגה, אשר אינם שונים מהחוליים של כל מפלגה אחרת. זו המפלגה היחידה כעת המסוגלת במגבלות לעמוד בלחץ העולמי המופעל עלינו, לחץ הקורא לנו להיכנע לטרור, ואיני מתכוון דווקא לגל האחרון, אלא לטרור המוסלמי השואף לגרש אותנו מכאן מאז החלטנו לחזור ולבנות כאן את ביתנו לפני למעלה ממאה שנה. ובשנים האחרונות רוצה לגרש גם את כל תושבי העולם, כשבשלב הראשון הוא הורג בלי אבחנה.
לאור ההקדמה הדרמטית, כל מה שאומר להלן הוא חשוד כמשוחד, מבוע בצבעי
ניגוד עניינים בוהקים אך אני סבור שעצם המודעות למצב הזה, והגילוי הנאות אמורים להגביר קצת את האמון בדברי, בבחינת הם מנותקים במידת מה מהפתק ששמתי בקלפי.
אני מבקש להתייחס לשתי "תבוסות" של נתניהו, האחת בקונגרס בנושא האירני, והשנייה בבית המשפט העליון בנושא הגז. בשתיהן החליט ראש הממשלה להטיל את כל כובד משלו האישי והציבורי, ומשקלו זה לא סיפק את הסחורה.
ואני מבקש לבחון את פעולותיו של נתניהו בשלושה היבטים
ונתחיל דווקא מן הסוף, בהיבט התוצאה. בשורה התחתונה נחלו פעולותיו הספציפיות הנדונות של ראש הממשלה כישלון, אין ספק שמבחן התוצאה הוא הדרך לבחון פעולות קונקרטיות אשר מי שיוזם אותן לוקח על עצמו אחריות אישית בכך שהוא שם עליהן את מלוא כובד משקלו.
במבחן ההשקעה הציבורית עומד נתניהו בשני מקרים אלה בגאון, הוא רואה את הנושאים האלה כחשובים ממדרגה ראשונה, ועל אף היללות של יחימוביץ' חבריה וחברותיה הן הקונגרס והן בית המשפט העליון הבינו את עמדתו, צידדו בטיעוניו, קיבלו עיקרים מהם שהם מאוד חשובים לעתיד, גם אם ההחלטה הייתה נגד, והוא משקיע בנושאים האלה את ימיו ולילותיו, ולשם כך הרי בחרנו בו, על-מנת שיתעדף ויטפל, יתעדף ויטפל.
ובואו נעביר מבט קטן ואחרון על הקורבן הפרטי. מתי אנחנו שמים את כל כובד משקלנו על נושא מסוים כאשר 8 מיליון יהודים חריפי מוח וחדי לשון אשר אש להבה בוהקת מפיהם פוקחים עלינו עיניים? ובכן 99% מאתנו לא היינו שמים את כל כובד משקלנו במקרה כזה, בייחוד שהסיכויים הם קלושים. מי צריך את הצרה הזו? בואו נגמור את העבודה ב-5 ונלך הבית לאכול ארוחת ערב עם שרה'לה, או עם רבקה'לה, לא כן?
מעמד אישי
היחימובצ'יות תיארו את הופעתו של נתניהו בקונגרס ובבית המשפט כמשהו שלילי, כאילו הוא מבזה את בית המשפט בנוכחותו, או פוגע בהליך. מאיפה הרשעות הזה, האם האנשים האלה נולדו בלי לב?
בהיכנסו בשערי בית המשפט מכניס ראש הממשלה את ראשו ללוע הארי הציבורי, הוא נוטש את הסביבה המוגנת הפוליטית, הוא נוטש את הסביבה המוגנת המנהלית, ומפקיד עצמו בידי הרשות המרכזית המבקרת את פעולותיו. יועציו ודאי אומרים שהוא פועל בסבירות נמוכה והוא מסכן את מעמדו האישי, במקרה המאד סביר ואפשרי שיפסיד, וראש הממשלה עונה כוס אוחתו מעמדי האישי, הנושא הנדון יותר חשוב, אם משקלי האישי משפר את הסיכויים ולו במעט ואפילו בעשירית המעט, אז קיבינימט המעמד, ביום הבחירות נחשוב על תיקון נזקי מעמד, היום אנחנו כאן כדי לעבוד ולא לטפח את האגו או לשמור על הכבוד.
ועל על-אף הכישלון בשורה התחתונה הכואבת ודאי לראש הממשלה, וכואבת גם לי מאוד מאד, ועל אף הכישלון בשורה התחתונה ראוי שכולנו נבין שכאשר ראש הממשלה נכשל הוא יודע בד"כ מראש את סיכוייו, ואף אם אדם נוטה קצת לשקר לעצמו אזי סביבתו פורסת בפניו את החלופות בין אם הוא רוצה ובין אם לאו, והמבחינים בפרטים, אלה בינינו שקוראים חומר ולא מושפעים מכותרות מוטות של עיתונים ורשתות שידור בישראל בלבד, יתקשו לפספס את התרומה העצומה הן של נאום נתניהו בקונגרס והן של הופעת נתניהו בבית המשפט העליון לקידום המטרות שלשמן פעל, וזאת על-אף שגולת הכותרת לא הושגה, ועל אף שהמחיר האישי ששילם ומשלם נתניהו היה רב מאד, ולטעמי רב מידי.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
