מעריציו החדשים של מנחם בגין

התכתשות קלה בין שני חברי צוות "אולפן שישי" של הערוץ השני, אהוד יערי ודנה ויס, העניקה הזדמנות לחבריה של ויס באגף השמאלי המוכה, להתנפל על שניים מוותיקי הערוץ, אהוד יערי ורוני דניאל, שכבר מזמן הפכו בעיני השמאל לאויבי האג'נדה הפוליטית הנכונה.

ביום ראשון הקדיש ידיעות אחרונות לא פחות משני עמודים לכבודה הרמוס של המרטירית התורנית, דנה ויס. הכל החל כאשר ויס חלקה על דעתו של הפרשן הוותיק והמוערך אהוד יערי, שדיבר על הטרור האיסלאמי (בהקשר לאירועי בריסל, כמובן), ובתגובה פרץ בין השניים עימות קצר שבסיומו פלט לעברה יערי: "את נעשית יכנע"...

יערי התנצל מאוחר יותר בפני דנה ויס, אבל האירוע סיפק הזדמנות, בעיקר למבקר הטלוויזיה של ידיעות, עינב שיף, להתנפל על יערי, בשצף קצף. לזכותו של שיף יש לומר, שהביקורות שלו צפויות: גזר הדין נקבע מראש על-פי זהותו הפוליטית של המתראיין/ת. או נשוא הביקורת היה זה איש ימין, הוא תמיד יהיה עילג/מגוחך/טיפש/רדוד ושאר ירקות מן המטבח הסמולני המקובל.

מכיוון שאהוד יערי צמח בערוגה פוליטית הגונה (עיתון דבר), אי-אפשר להאשימו בסטיות ימניות-פאשיסטיות. הצרה היא שמאז עמד יערי על טיבו האמיתי של הפרטנר הנודע שלנו לשלום, יאסר ערפאת, לא סלח לו הסמול, על שתרם מן הידע והבקיאות המרשימים שלו, להפרכת אגדת ערפאת, לא סלח ונשאר נוקם ונוטר עד היום.

לצידו של יערי על ספסל הנאשמים, הושב פרשן נוסף, שהשמאל שלנו סולד ממנו - הפרשן הצבאי רוני דניאל. הוא נחשב ליותר מדי פרו-צה"לי(!) רחמנא לצלן, במקום להתמקם בעמדה ניטרלית, כמו זו למשל, של בצלם, שוברים שתיקה, שלום עכשיו, או לכל היותר: משקיף או"ם מנפאל.

עינב שיף כל כך מתעב אותו, עד שאימץ ביחס לרוני דניאל גם שפת ביבים, ומדבר על "דניאל הנוהם". ככה ייעשה למי שאינו מתמקד בהכפשת צה"ל.

אבל כדאי לשים לב לרקע הכללי של העימות, מה שיקל להבין מדוע דנה ויס המתוארת כשמאלנית כשרה, לא רק שזכתה בשלל קרדיטים מחמיאים, אלא הוצבה אוטומטית בצד הצודק.

כאשר נדרשים ערוצי הטלוויזיה לתאר אירועי טרור כמו אלה שהתרחשו לאחרונה בבריסל, איסטנבול ופריז, מיד בולטת רתיעתם של עורכי החוץ שלהם, להימנע משימוש מופרז במונח "טרור איסלאמי", שמא משהו מהרוע הקטלני הזה יקלקל חו"ח גם את יחסי הציבור של הטרור הפלשתיני.

מבחינה זו, אין גם הבדל בין ערד ניר (הערוץ השני) לנדב אייל (10). שניהם יטרחו להזכיר לנו, כפי שעשה ערד ניר ב"אולפן שישי" האחרון, שבניגוד לטענתו של נתניהו, יש קשר בין גובה להבות הטרור של דאעש באירופה לבין העובדה שאין פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני.

לכן, בסיכומו של דבר, לא ההיבט הפמיניסטי כשלעצמו, הוא שגרם לידיעות אחרונות, להתייצב בחזית אחת לצידה של דנה ויס. המונח "יכנע" הלקוח מאוצר המילים היידי, אינו מחמאה (יש לו כמה פירושים, ביניהם: "רשלנית", "דהויה"), אבל בוודאי שהוא הרבה פחות מהביטוי "בהמה" - שזרק עיתונאי ידיעות אחרונות, שמעון שיפר, כלפי ח"כ ד"ר ענת ברקו, בדיון שהיה בערוץ 10, בעקבות דבריה של ברקו בכנסת, בהם העזה להזכיר לבית שבשפה הערבית לא קיימת האות פ"א.

איש באולפן ערוץ 10 לא ביקש משיפר גס הרוח לחזור בו או להתנצל; איש מחטיבת מגיני הפמיניזם בידיעות אחרונות, לא נזעק לגונן עליה, לרבות לא מבקר הטלוויזיה עינב שיף בעל הנפש הרגישה; אף אחת מהפמיניסטיות הקולניות של מרצ, לא הרימה קול מחאה.

כמו במקרים רבים אחרים, התברר לנו כי הכל תלוי בטיב המילוי. דנה ויס? שווה הסתערות על הבריקדות, שהרי היא מאנ"ש; ענת ברקו? דממת אלחוט, היא הרי ליכודניקית. בפרפראזה על קביעתו המפורסמת של ג 'ורג' אורוול (ב"חוות החיות"): "כל הנשים שוות, אבל יש כאלה השוות פחות".

הסקר האחרון שיזם הערוץ השני (כמו גם הנתונים הדומים שנחשפו ברשתות החברתיות), לפיו רוב מוחץ בציבור תומך בחייל חטיבת "כפיר", שירה במחבל הפצוע בחברון והרג אותו, גרמו כנראה למזדעזע הכרוני נחום ברנע, לפרסם מאמר בעל הלך רוח אפוקליפטי בעיתונו.

בצר לו, שלף ברנע את הנשק האהוב על השמאל, בעיקר מאז העם המטומטם בציון הדיח אותו מהשלטון. הפאשיזם! במקום לזעוק "זאב, זאב!", יש מי שהתרגל להשמיע לנו חדשים לבקרים, את הקריאה הנואשת "פאשיזם עליך ישראל".

עד שההמונים מוכי הסנוורים הפוליטיים לא יגלו את האור הגנוז בשמאל ונעלם מעיניהם, מומלץ שלא להתרגש מיללת הסירנות של ברנע וחבריו.

באפריל 1988 כתב פרופ' זאב שטרנהל (בהארץ, כמובן), מומחה בעל שם לפאשיזם את הדברים הבאים: "רק מי שיהיה מוכן לעלות על עופרה בטנקים יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית". מאז נבואת החורבן הזו חלפו 28 שנה, וברוך השם, הדמוקרטיה הישראלית חיה ושורדת. נכון, שלא כולם מרוצים מכך.