למען הגילוי הנאות אציין שנפל בחלקי הכבוד להקים את חטיבת יהודה (חברון) בהתקוממות הראשונה ב-1988. למגינת לבי, כמו מפקדים רבים אחרים ששירתו בשטחי עזה, יהודה ושומרון, נאלצתי לסיים את תפקידי כמח"ט ולעמוד לדין בעקבות מותו של רעול פנים בהפגנה סוערת שאירעה בכפר בני נעים שממזרח לחברון. לעומת מפקדים אחרים, אני לקחתי אחריות על האירוע, ואף שבמהלך ביצוע נוהל מעצר חשוד יריתי לקרבת החשוד שנמלט, אך לא פגעתי בו בכוונה, מישהו מפקודי פגע בו ופצע אותו קשה. לחוקרי מצ"ח הודעתי שאני פגעתי בו כי ידעתי שאם יימצא לוחם או מפקד אחר אשם בפציעתו הוא עלול להיכנס לכלא. בסיוע עיתונאים עלובים התגלגלה הפרשה ואלוף פיקוד המרכז דאז, האלוף
עמרם מצנע, ביקש להאשים אותי בהריגה, אישום שעלול היה להכניסני לכלא לשנים רבות. אני והקצינים שהיו עמי בשטח מיהרנו אל הפצוע, נשאנו אותו על גבנו במעלה ההר וטיפלנו בו כמיטב יכולתו. בלית ברירה נאלצנו לשלוח אותו ברכב מקומי לבית החולים של חברון ושם נקבע מותו. משפחתו מיהרה לקבור אותו כדי שהגופה לא תנותח. את כלי נשקנו איש לא טרח לבדוק והחקירה שכללה שחזור מלא בהשתתפות מסוק של חיל-האוויר, העלתה שלא ניתן לייחס לא לי ולא לאיש אחריות למותו. בסופו של דבר נשפטתי בפני סגן הרמטכ"ל, האלוף
אהוד ברק, בגין שימוש בלתי חוקי בנשק וננזפתי בצורה חמורה. עד היום רודפים אותי עיתונאים קטנים ועלובים בגין מקרה זה. לאחר שנה נאלצתי לפרוש לגמלאות משירות קבע ממושך. במילואים אני משרת עד היום למרות גילי המתקדם ולמרות אחוזי נכות גבוהים שנקבעו לי בגין שתי פציעות קרביות.
וכעת כמה הערות לאירוע האחרון בחברון, שבו ירה לוחם מגדוד נחשון במחבל. ראשית, לו האירוע לא היה מתועד על-ידי צלם ערבי הפועל בשירות "בצלם", ספק אם היינו יודעים עליו. דובר צה"ל היה מעביר דיווח יבש ששני מחבלים דקרו חייל ונטרלו אותו. כמובן שעדיף לדווח את המילה המכובסת נוטרלו במקום המילה חוסלו. שנית, כל אמצעי התקשורת והמפקדים הבכירים מיהרו בטרם מוצתה החקירה להאשים את הלוחם ברצח והחלו לדבר על ערכים ועל מוסר כדי לרחוץ בניקיון כפיהם. שלישית, בטרם הם מיצו את החקירה הם מיהרו לשפוט את המ"פ ואת מפקד המחלקה ונזפו בהם, ובכך הם מונעים להעמיד אותם שנית לדין בגין אותו אירוע.
את מי יש להעמיד לדין?
מאחר שאירוע צולם ומדבר בעד עצמו, צריך היה לדעתי לפעול אחרת. צריך היה להודיע על פתיחת חקירה, לעצור את החייל מבלי להחליט בגין מה יואשם, ולחקור את כל הנוגעים בדבר, מבלי להעמיד לדין איש עד תום החקירה. צדק צריך לא רק שייראה אלא גם שייעשה. כל אחד יכול לפרש את האירוע כראות עיניו, ולכן אנתח אותו מנקודת ראות של לוחם ומפקד שהשתתף בעשרות היתקלויות, קרבות, מרדפים, מעצרים, פיזור הפגנות אלימות וכד'. ראשית, מדובר בשני צעירים פלשתינים שהחליטו לרצוח חיילים גם במחיר חייהם ולכן דינם אחד, מוות. לפי מה שנראה בסרט, שכבו שני המחבלים שחוסלו על האדמה ואיש לא טרח לקבוע את מותם, או לחלופין אם אחד מהם היה פצוע, לטפל בו. שנית, לוחם שהוא גם חובש, היה נסער בשל האירוע ובלחץ האירועים הפעיל שיקול דעת, גם אם הוא שגוי, וירה במחבל כי רצה לוודא שלא יפעיל חגורת נפץ, או שלא יקום וינסה שוב לדקור, או מתוך תחושת נקם. על כך יש לחקור אותו ואולי להעמידו לדין בהתאם לממצאי החקירה. שלישית, היכן אחריות המפקדים? ואני מתכוון ממפקד החטיבה ועד מפקד המחלקה. היה אירוע, שש או יותר דקות מסיומו מטפלים כמה צוותי רפואה בחייל הפצוע, ועל הכביש מוטלים להם שני מחבלים. אם נקבע מותם, יש לכסותם ולפנותם מן הזירה. אם אחד מהם עדיין פצוע, הוא נבדק ונמצא שאינו נושא חגורת נפץ, כפי שדיווח צה"ל, מדוע איש אינו מטפל בו? האם זה לא ערך בצה"ל שיש לטפל במחבלים פצועים? גם את זה צריך לחקור. ואם המחבל הזה היה כבר מת, הרי שהחייל ירה בגופה. ירי מיותר ולא ראוי, אבל אין זה רצח ולא הריגה ולכן רק בתום החקירה תחליט הפרקליטות הצבאית את מי יש להעמיד לדין.
מדוע מיהרו כל כך אלוף הפיקוד, מפקד אוגדת איו"ש ומח"ט חברון לשפוט ולנזוף במ"פ ובמפקד המחלקה. התשובה ברורה. היה כאן מחדל שצולם ולכן נסמן ש"ג ונצלוב אותו. האם כבר הסתיימה חקירתו של אל"ם ישראל שומר, מח"ט בנימין, שירה והרג צעיר פלשתיני שהשליך על רכבו אבנים וברח? האם הוא היה באמת בסיכון חיים? הצחקתם אותי. עשרות סלעים נזרקו עליי בשירותי בחברון, סיכנו את חיי ואת חיי חיילי וזאת בתקופה שלא היו רכבים ממוגנים. אז מה ירינו ללא הבחנה בגבם של הפורעים? מה קורה כאן? בפיקוד המרכז נוקטים באיפה ואיפה. דין לוחם שונה מדין מח"ט?
ובכלל בשם איזה ערכי מוסר או "טוהר הנשק" מבלבלים מפקדי צה"ל את המוח. שילמדו קצת היסטוריה וידברו פחות. אבל מה הפלא שזה קורה. צבא שסוגר את ספרייתו המרכזית ומעביר את המבנה לחנות מותגים, ואילו את עשרות אלפי הספרים אורז בקרטונים וזורק במרתף שכוח אל, זה צבא שלא מכבד את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל, כפי שאמר גדול מצביאי מלחמת העצמאות, האלוף יגאל אלון. אפילו את לוחמי חטיבת יפתח שערכו טבח בלוד לא האשימו ברצח. גם לא את לוחמי גדוד 89 שטבחו בערביי א-דווימה לא העמידו כלל לדין. ואת השבויים המצריים שהרגו סרן בירו ופקודיו במלחמת סיני איש לא העמיד לדין ועוד עשרות אירועים דומים. כן, כי זאת הייתה מלחמה. כן, גם כעת מתנהלת בארץ ישראל מלחמה. ובמלחמה מתנהגים כמו במלחמה. להאשים לוחם ברצח?! השתגעתם?! מה הוא ישב ותכנן זאת מראש? מישהו מהמשפטנים הצבאיים או מפרשני הטלוויזיה מרציני הפנים, שקבעו שהחייל הוא רוצח ניצב פעם מול סכנה דומה? לא יזיקו מעט צניעות, ואורך רוח. איני יכול להתאפק מלסיים את מאמרי זה בפתגם ממקורותינו: מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (ישעיה מט 17).
