הוא נולד במזל טוב,
בליל זרוע כוכבים,
זוהר ונהדר,
כמו בן אלים.
תינוק יפהפה וטהור וחף,
לשמחת כל האלים שעמדו על הסף.
האלה מטיס הגישה ברכתה -
מתת הסקרנות והידיעה.
והוא גדל והתחזק,
למד והשכיל,
ידע לקרוא כל דבר בשמו,
בלע אנציקלופדיות עם חלב אמו.
קרא וקרא גם את כל המקרא,
ספרות סתם,
וספרות חכמה,
ספרי היסטוריה פיזיקה מוזיקה ותורת הגנים גם,
והוא רצה לשתף בזה את כולם...
הוא ניסה,
הוא השתדל,
הוא כתב וכתב,
התווכח וכעס,
ולא הסכים להתפשר.
אבל – כבר אמרו רבותינו:
"ישן מפני חדש תוציא".
לכל דבר יש סוף,
ולכל איש יש מחליף,
לכל מלחמה יש קץ,
ולכל מלוכה יש את זרע סופה.
הדור החדש,
שלא ידע את יוסף,
אמר לו עד כאן !
המלך מת יחי המלך החדש !
כמו שאול, שהוקע בחומת בית שאן,
הלך ולא שב,
במקומו יעלה ויבוא המלך החדש,
מלך מבית ישי.
הכתיפד שנולד בטבע,
את הגזירה לא קיבל,
הוא נלחם בשיניו ורצה שוב להתקבל.
הוא דפק בדלת,
נעלו לו אותה.
דפק בחלון,
סגרו לו את החזון.
נכנס מהגג,
הוציאו אותו מיד.
הם סגרו את הדלת, נכנס מהחלון
סגרו את החלון, הוא נכנס מהגג
סגרו לו את הגג.
הוא כעס.
והתרגז.
והתווכח גם.
וכשלא עזר,
השיל את עורו,
כמו שמשיל הנחש,
ונולד מחדש.
מחדש.
ביום רע ונורא,
בליל סופה וסערה,
הרוח שרקה והאימה פרצה,
אז
הוא נולד מחדש,
ונקרא בשם.
בשם,
שנתן לו האדם,
ונתנו לו האלים,
ונתנה לו תבנית נוף אישיותו,
ונתנו לו הכתיפדים שנולדו בדמותו ובצלמו:
'האנציקלופדיסט'...
